הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

מה זה מאצ'ינג? זה כסף, מימון משלים, שהמדינה מעניקה לפרוייקטים במגזר הציבורי. לרווחה, לבריאות, לחינוך – כנגד סכום שמביא הגוף המתוקצב.

נניח שאתם עומדים בראש רשות מקומית. על שולחנכם מצטברים דווחים מסמרי שיער על נערות עניות שעוסקות בזנות, מתמכרות לסמים, ונסחרות בידי סרסורים.

אתם יודעים שבלי השקעה וטיפול שיעניקו להן מזור, תקווה, כישורים ואופק - הן כבר נידונו בגילן הרך סבל ולכאב, לעוני ולחיים קצרים וקשים. אתם מבינים שהתופעה הזאת רק מתרחבת. ושיש עוד נערות ונערים שאפשר להציל.

ונניח שמשרד הרווחה מצליח במאמץ רב לקבל תקציב להקמת שני מרכזים לנוער בסיכון. ומוציא קול קורא לרשויות המקומיות. מה יותר טבעי לכם מלבקש, לתבוע, שמרכז כזה יוקם אצלכם?

אלא שכאן מגיע מיסטר מאצ'ינג. משרד האוצר מחייב את משרד הרווחה להעניק את התקצוב רק לרשות שתעמיד מצדה תקציב משלה. 25% הרשות, 75% המדינה. הגיוני ונדיב, לא?

לא. לא הגיוני. לא נדיב. מעוות. כי בשביל לקבל, למשל, 300 אלף שקלים מהמדינה, אתם צריכים להעמיד 100 אלף שקלים משלכם.

אם אתם עומדים בראש רשות איתנה, שיש לה הכנסות גדולות מארנונה של עסקים ומפעלים, כמובן שאין לכם בעיה.

אבל אם אתם עומדים בראש רשות עניה, רחוקה, מאשכול נמוך, אין לכם, פשוט אין לכם, את הסכום הראשוני הזה, ולכן המרכז לא יקום אצלכם, ולא משנה כמה אתם זקוקים לכך נואשות.

למעשה אין קשר בין מדת הצורך לבין הפתרון שאתם כה זקוקים לו. או אם לדייק, יש קשר הפוך.

פשוט, אם יש לכם כסף לשים – תקבלו. ואם אין לכם – לא תקבלו. האין מייצר אין, היש מייצר יש.

לא רק ברווחה. גם בפרוייקטים של חינוך. גם בבתי חולים, שנדרשים לגייס תרומה כנגד תקצוב, לצורך, למשל, הקמת מכון הקרנות.

נחשו איזה בית חולים יתקשה יותר לגייס תרומות כתנאי לקבלת תקציב ממשרד הבריאות, ולמי יהיה קל יותר.

רמז: עמדו מול בית החולים איכילוב והביטו על שמות הבניינים. בניין אריסון. בניין עופר. בכלל, יותר כיף להיות באגודת הידידים של איכילוב או שיבא מאשר באלה של זיו בצפת או יוספטל באילת.

שלא תבינו אותי לא נכון. איכילוב ושיבא הם בתי חולים ענקיים שמתמודד עם בעיות קשות ואתגרים אדירים. בערים חזקות יש מעמד ביניים שנקרע וגם לא מעט עניים ממש.

אנחנו רוצים שישובים איתנים ישארו איתנים, ושבתי חולים מצויינים ישארו כאלה. אבל מפלצת המאצ'ינג פשוט מדרדרת ישובים עניים לעוני גדול עוד יותר.

המבקר קבע שההוצאה הממוצעת של משרד הרווחה, למשל, בעבור כל מטופל ברשויות החזקות, גדולה פי ארבעה מההוצאה הממוצעת ברשויותהחלשות! שבמשך שנים הוקצו עשרות מיליארדי שקלים באופן מפלה.

נחשו איזה ישוב קיבל עד היום את תקציבי הרווחה הגבוהים ביותר ביחס למטופלים בלשכת הרווחה? אין מצב שתנחשו.

סביון. כן, סביון. פי שמונה בערך ממה שקיבלו הישובים העניים ביותר בארץ.

מאחורי המנגנון הזה יש תפיסה פטרונית. "לחנך" את הרשויות החלשות. שגם הן יביאו. שיתאמצו. זו תפיסה מעוותת, מתנשאת, מרתיחה. תוצאתה: העצמת החזק, החלשת החלש.

וזו רק דוגמא אחת למנגנון ממוסד של אי צדק. לא מוסרי, לא הגיוני, לא כלכלי, אפילו מרושע.

יבוטל המאצ'ינג ברשויות החלשות, ומיד.

הצטרפו לצעדת השוויון! קודם עזרו בכך שתשתפו ותלייקו את הפוסט, אחר כך היכנסו לאיוונט:http://bit.ly/1TWtUUs.

היום הזה כבר החל, באנדרטה לזכר נספי עליית אתיופיה בקרית גת, מחר, שני, 8:00 - בצומת קסטינה, מחרתיים, שלישי, באותה שעה ב״ביג״ בבית שמש, ומסיימים ברביעי, 8:00 - סיבוב מוצא, ליד יקב טפרברג, עד לסיום במשכן הכנסת. בהצלחה בצעדה, בהצלחה במאבקנו היומיומי לשוויון!

משמרת בועטת, אקטיבית ונחושה זה צורך מפלגתי, צורך אלקטורלי, ולא אינטרס של צד כזה או אחר. הכמיהה שלנו לחדור אל החברות השונות, וליצור איתם דרך של אמון ושותפות עוברת דרך הכרה וייצוג, יותר מכך- עוברת דרך אג'נדה מכוונת.

אני מודה, קשה לי לא פעם שהשיח על הבחירות מצמצם אותי לנקודת זמן הספציפית בלבד, ולא מביא איתו את הרצף של הפעילות המפלגתית, הערעור על המעוות, הדרך הפוליטית והאקטיבית בחברה האזרחית, את המחיר הפוליטי על הבחירות האידיאולוגיות שלי, אבל אני יודעת שבסופו של יום אני נושאת ומביאה איתי מטען אידיאולוגי כולל ואת כל הנשמה והלב להתמודדות הזו וליום שאחרי.

אני מאמינה בכל ליבי, שאנחנו חייבים לפעול ולבנות באופן מכוון ודרך תכנית ברורה ומתוקצבת היכן שאנו נעדרים, ובארץ כולה, שאנחנו חייבים לייצר הנהגת צעירים רחבה גיאוגרפית, כזו שתהיה אבן שואבת במרחב שלה, לא רק מנהיגותית, קודם כל רעיונית ואקטיבית, שרק על ידי השקעה מכוונת ובתהליכי עומק ארוכי טווח, אנחנו נרחיב את עצמנו ונצא מהמקום המתכנס שאנו נמצאים בו היום. אנחנו נהיה מה שאנחנו מדברים עליו.

כפקודים, תומכים ומי שרוצים להשפיע, בואו לא נפקפק בבית שלנו, נאמין שאפשר לשנות, לחלחל את הרוח הזו פנימה, שבכוחנו לייצר אלטרנטיבה לשלטון.

אני מזמינה את כל מי שתרצה להצטרף אלינו, כן גם אתם שלא הייתם חלק עד היום להצטרף למסע. אנחנו מרחיבים מעגלים למקומות שבהם מפלגת העבודה חייבת להיות.

כתבו תגובה ושתפו ואנחנו כבר נצרף אתכםן למערכה גם לקראת הבחירות ביום חמישי הבא ובעיקר ליום שאחרי הניצחון יחד כמובן עם הצד השני, רק יחד נוכל לבנות אלטרנטיבה אמיתית.

אוהבת ומעריכה עד אין קץ

נעמה.

היום זימנתי את משרד האוצר לוועדת השקיפות כדי לחשוף את הקופות הקטנות האלה. מסתבר שהן לא כל כך קטנות: מדובר במיליארדי שקלים שמאוחסנים תחת כותרות שרובכם הייתם רוצים להצביע בעדן בלי לחשוב בכלל - סיוע למשפחות מוחלשות, תקציבים לפריפריה, לדיור ציבורי - אבל למעשה הכסף רק שוכב שם, כדי שרגע אחרי העברת התקציב האוצר יוכל להסיט אותו למקום אחר.

ולא, לא מדובר בתכנון לקוי או בטעות סתם. על פי הנתונים שנחשפו היום ע״י משרד האוצר, יש 730 סעיפים כאלה - שמשמשים כמחסן לכסף שלכם תחת כותרות יפות, אבל בלי שום קשר ליעד האמיתי של הכסף הזה.

מה זה אומר בפועל? שכשחברי הכנסת מצביעים על התקציב, הם מצביעים על תקציב פיקטיבי. ושאתם - משלמי המיסים - מקבלים מידע שקרי לגבי מה עושה המדינה בכסף שעבדתם כל כך קשה בשבילו.

המנגנון הזה מאפשר לפוליטיקאים מושחתים לגנוב כסף מהקופה הציבורית, ונותן לכל מיני סחטנים לגזול תקציבים שאמורים להתחלק באופן שווה בין כל אזרחי המדינה, ולהעביר אותם רק למגזר שלהם, מבלי שאי פעם תדעו שזה קרה. ולפני הכל - המנגנון הזה הופך את כל התקציב שלנו לחסר יעילות. ללא תכנון רציני, ללא פיקוח, וכשמיליארדים בורחים לנו מבין האצבעות. כסף שיכול היה ללכת לפריפריה, לבריאות ולרווחה.

נשמע מסובך? עד לאחרונה היה באמת מסובך להבין איך זה עובד. עכשיו, תודות לאפקליקציה שפתחו במרכז להעצמת האזרח, אתם יכולים פשוט להכינס לאינטרנט, להקליד את שם המשרד או תכנית הפעולה ולקבל את כל המידע על איך נוצל הסעיף הזה (לינק בתגובות). אפליקציה נוספת של הסדנה לידע ציבורי שפותחה במסגרת המאבק שלנו בהעברות התקציביות ושכבר כתבתי עליה המון בעבר, חושפת בפניכם לאן הכסף התגלגל. לא יודעת מה הייתי עושה בלי הפתרונות הטכנולוגיים האלה, שמאפשרים לי לעשות את עבודתי בוועדת הכספים. אבל בינינו, לא קצת מוזר שכולנו צריכים להפוך למתכנתי אפליקציות במקום שמשרד האוצר פשוט יחשוף את הנתונים שמופיעים לכל אחד מפקידיו על המחשב??

תנו לי לגלות לכם עוד סוד: במהלך הפגרה לקחתי את חברי ועדת השקיפות לסיור במערכת מרכב״ה. לקח לי חודשים לארגן את הסיור הזה כי משרד האוצר פשוט סירב להכניס אותנו, חברי הכנסת, לראות את המערכת הזאת. אפשר לחשוב שמדובר בטנק - המערכת הזו היא בסך הכל המחשב שבאמצעותו מנוהל תקציב המדינה. כשהצצנו בה לבסוף, גילינו שכל הנתונים שאי פעם ביקשתי מהאוצר מונחים שם ממש בלחיצת כפתור. מידע שכל ח״כ זקוק לו כדי להצביע על התקציב. ולמה משרד האוצר מסתיר מהציבור מידע ששייך לציבור, לגבי כספים ששייכים לציבור?

פשוט: כדי שלעולם לא תדעו איך מנצלת הממשלה את כספי המיסים שלכם. כנראה שהממשלה יודעת שלא תאהבו את מה שתגלו שם.

המרכז הישראלי להעצמת האזרח הסדנא לידע ציבורי Tomer Lotan Yaron Shemesh הכנסת - الكنيست - The Knesset