האם אפשר "לקרוא" אמת או שקר בשפת הגוף?
- אי אפשר לקרוא אמת או שקר בשפת הגוף. כן אפשר לקרוא, ובמידה מוגבלת, רגשות והיסוסים. בתנאים מסוימים יש קשר הדוק בין רגשות והיסוסים לבין אמת ושקר, אבל לפעמים הקשר ביניהם יכול להיות חלש מאד, ובתנאים מסוימים אחרים – גם קשר הפוך. לכן, כדי לזהות נכון אמת או שקר, צריך להבין היטב אנשים, מצבים ורגשות.
- אם אתם חושבים שאתם טובים בזיהוי שקרים, אתם נמצאים בחברה טובה. סקר מקיף מאד, שנערך ב- 63 מדינות, מראה שרוב בני האדם חושבים כך. אבל גם – שהמציאות היא שונה, ושהסיכוי של אדם מן השורה לזהות אמת ושקר אינו טוב בהרבה מהטלת מטבע.
האם מבט שמאלה מעיד על שקר?
- לא. אין שום מחקר המעיד על דבר כזה. אין שום קשר בין העדפת צד שמאל או ימין לבין אמירת שקר. מי שטוען אחרת מצטט אחרים מבלי להבין מהו תפקידה האמיתי של הסטת המבט.
האם כיסוי הפה או נגיעה בפנים או באף מעידים על שקר?
- לא. גם זו הכרזה נפוצה מאד, ושגויה מאד.
כחמישה אחוזים מהאנשים הם "אשפי זיהוי שקר" (lie detecting wizards), שנולדים עם היכולת לזהות בוודאות אמת ושקר.
- במאגר מחקרי גדול מאד של פול אקמן, שהוא אולי "הכוהן הגדול" של קריאת אמת ושקר בהבעות פנים, מדובר 1/4 אחוז מבין כ- 13,000 איש שנבחנו, ובעיקר מבין אנשי ביטחון שזיהוי שקרים הוא מקצועם. וגם הם, במקרה הטוב, שוגים בכעשרה אחוזים לפחות של המקרים.
האם אדם שמשקר ממצמץ יותר?
- מחקר מעניין, משנת 2008, מצביע על כך שקצב המצמוץ דווקא יורד בזמן השקר (כנראה גם כן כניסיון מודע למסך ולהסתיר רגשות), אבל יש הגברה של המצמוץ, כפיצוי, מייד אחר כך. יש להיזהר בנתון הזה, ראשית, כי היו נבדקים שלגביהם הממצאים הללו לא היו נכונים, ושנית, כי השינויים בקצב המצמוץ קשים מאד לזיהוי ללא מכשור מתאים. במחקר אחר, אגב, נמצא שקצב המצמוץ אכן גדל בעת אמירת השקר, אבל מדובר היה בנבדקים שאובחנו כפסיכופתים.
האם אדם שמשקר זז יותר בעצבנות?
- מחקרים מצביעים על כך שדווקא ההפך הוא הנכון. המודעות של האדם לאפשרות שיקראו את השקר שלו, גורמת לו "למסך" את שפת הגוף שלו, ולכן דווקא לזוז פחות. אבל… גם זה נכון רק סטטיסטית, כי בכל מדגם מחקרי כזה מצאו גם אנשים המגיבים אחרת. הניסיון של אורן הוא שאמירה הזו, כמו גם היפוכה, יכולים שניהם להיות נכונים, כי תגובה כזו או אחרת תלויה בעיקר באישיותו של האדם הנבדק.
התקשורת מורכבת מ- 7% של תקשורת מילולית, 38% הם תקשורת צלילית (האופן שבו נאמרות המילים), ו- 55% של שפת גוף.
- כן, ולא, ולא בדיוק. המקור להצהרה המקובלת הזו הוא מחקר צנוע של מהרביאן, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס, משנת 1967. המחקר עסק בהקלטה של שלוש מילים ניטרליות, שלוש מילים חיוביות ושלוש מילים שליליות, כולן בהקשר של זוגיות וחיבה. ההקלטות היו בטוני הקראה שונים (חיובי, נייטרלי ושלילי), ותוך כדי ההשמעה הראו למאזינים גם תמונות פנים המראות רגשות חיוביים, שליליים או נייטרליים. הנוסחה למעלה היא תוצאה של החלוקה של מידת השפעתן של כל אחת מהדרכים הללו שבעזרתן שפטו הנבדקים את הרגש שקלטו בעת אמירת המילים הללו, על עשרים ושבעה הצרופים האפשריים שלהן.
- מהרביאן הוסיף עוד מחקר אחד להרחבה, ואת שניהם הוא עצמו הכליל בספר שיצא מאוחר יותר (בשנת 1972). כל האמירות שנאמרו מכאן והלאה, והציטוטים שתשמעו, הם תולדה של המחקר הצנוע הזה.
- אמנם מהרביאן עצמו יוצר הכללה רחבה יותר מכפי שמראים המחקרים שלו, אבל מאידך הוא גם מזהיר מפני הכללה רחבה עוד יותר. הוא אומר שהמחקרים שלו מצביעים על חלוקה הקיימת אך ורק בתקשורת הנוגעת לרגשות ותחושות (emotions + feelings), אבל לא לתקשורת בכללה. כלומר, לא לשקרים או לאמירות שאינם קשורים ישירות לרגשות ולתחושות (חישבו על הרצאה על 'נהיגה בטוחה', למשל). לכן, הציטוטים הרבים של החלוקה הזו הם בדרך כלל סתמיים, ומטרתם, כמעט תמיד, להעצים את חשיבותה של שפת הגוף.
- יחד עם זאת, אין ספק שגם למרכיב הקולי וגם למרכיב שפת הגוף יש צבע ברור (קרי: משמעות), והצבע הזה שייך לרגשות ולמצב הרוח. שפת הגוף ולטון הדיבור משמעותיים מאד להבנת רגשות הזולת, ואנחנו אכן יודעים לקרוא זאת, אבל לא במידה רבה של בטחון.
רגשות אמת "זולגים" החוצה דרך מה שנקרא 'מיקרו הבעות' (micro-expressions), שהן הבעות של רגשות אמיתיים, המופיעות בפנים רק לחלק קטן של שנייה, ולא קל לזהות אותן.
תקשורת בין אישית
תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ותקשורת לא מילולית. כולנו יודעים של"כישורים תקשורתיים" ול"יכולת תקשורתית" יש משמעות רבה להצלחה בחיים, כשאלה מוגדרים כשילוב שבין היכולת להעביר מאדם לאדם ובאופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש, עם היכולת להבין אותם נכון. וממילא לא היינו מייחסים חשיבות כה רבה ל"יכולת" התקשורתית לולא היו בינינו הבדלים משמעותיים במימוש פוטנציאל היכולת הזו במלואו.
כישורי תקשורת בין אישית, הן מילולית והן לא מילולית, חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן או בת הזוג). כאשר הפוטנציאל הזה אינו ממומש, וכאשר לאי המימוש הזה יש מחיר ממשי, רצוי לפנות למומחה בתחום זה כדי ללמוד לשפר את הכישורים התקשורתיים. לדינמיקה לא בריאה של תקשורת בין אישית (מילולית ולא מילולית) יכולות להיות סיבות רבות ושונות, שחלקן תלויות לא רק באדם עצמו וברקע שלו אלא גם באנשים איתם הוא במגע. כדי לטפל בה כראוי, יש לאבחן נכון את הסיבות, ולהתאים את אופן הטיפול.
תקשורת מילולית
תקשורת מילולית היא השפה שבה אנחנו מדברים. זו שפה סימבולית המכילה מילים כמו "ירח", "טוקיו", "אחד" וכדומה, ומחוות פנים וגוף כמו הרמת אגודל, הוצאת לשון או נפנוף יד לשלום, כאשר כל אחת מהווה אות מוסכם ושרירותי המייצג עצם או מושג, והיא חלק מהשפה. מבחינה זו אין הבדל עקרוני בין מילים מדוברות לבין מחוות בתנועה, ולכן "שפת חרשים אילמים", למשל, היא תקשורת מילולית לכל דבר, גם אם היא נעשית ללא דיבור. טעות נפוצה היא לייחס את ההגדרה "תקשורת מילולית" לכלי התקשורת (דיבור), במקום לאופן הקוגניטיבי שמפעיל אותה.
שפת גוף
שפת גוף היא התקשורת הלא סימבולית שלנו, כלומר, הדרך שלנו לקבל ולהעביר מידע באופן שאינו סימבולי (מוסכמות שרירותיות), ולפעמים גם נגד רצוננו ונגד טובתנו, כי אין לנו ברירה. המרכיבים של שפת הגוף הם מחוות הגוף והפנים כמו רפיון, דריכות, עצב, דמעות, תנועות האישון או תנוחת הגוף, כמו גם המעטפת של השפה המילולית כמו גוון הקול, המבטא, הדיוק בבחירת המילים או הזמן שלוקח לנו למצוא אותן.
שפת הגוף היא מרכיב שהשליטה בו קשה יותר, ולכן היא גם אמינה יותר. היא נותנת מידע על משיכה, כוונות, רגשות, יכולות אינטלקטואליות, מצב פיזיולוגי, ועוד, אבל לא יכולה לתת מידע על "ירח" או על "טוקיו" או על מלחמת העולם הראשונה.
אמת ושקר
מאחר שקל מאד לשקר בתקשורת המילולית, אנחנו בודקים אותה באופן אוטומטי ובלתי נלאה. שפת הגוף, למרות היותה אמינה, נותנת בדרך כלל מידע על נושאים אחרים. לפיכך, כדי להחליט אם אמת או שקר, אנחנו מסתמכים קודם כל על הצלבת מידע (עם מאגר הזיכרון שלנו או עם מקורות אחרים), ורק אחר-כך על מידע לא מילולי (שפת הגוף), הנוגע לזיהוי רגשות ולזיהוי האילוצים הקוגניטיביים שבהם נתון אדם שמשקר. בתנאים של שיחה רגילה קשה לזהות שקרים. מחקרים מצביעים על כך שבתנאים כאלה, כלומר, ללא הפעלת לחץ וחקירה צולבת, גם המומחים הטובים ביותר, ואין הרבה כאלה, לא יכולים לזהות שקר או אמת ביותר מתשעים אחוזים מהמקרים. אדם רגיל יודע לזהות שקרים באופן שהוא רק מעט טוב יותר מהטלת מטבע.
מסכות: סינון והסתרה של שפת הגוף
כדי שלא להסגיר מידע הקשור לרגשות, לפחדים, לכוונות או לשקרים, אנחנו מנסים לשלוט בשפת הגוף שלנו דרך סינון שליטה ברגשות ודרך מודעות. אנחנו עושים זאת בראיון עבודה, בדייט, בעת אמירת שקר, או כשאנחנו רוצים להסתיר חלק מן האמת. מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטן, יש מי שיודע לעשות זאת טוב יותר, ויש מי שיודע לעשות זאת טוב פחות. לדעת ללבוש מסיכה ולהסתיר מרכיבים בשפת הגוף זו מיומנות חשובה להצלחה בחברה.
אלא שמיומנות לעטות מסיכות עלולה להזיק כאשר נמצאים במערכת יחסים שבה שיתוף פעולה הוא דבר חשוב. זוגיות למשל. הנזק ניכר כאשר אנשים הופכים את השקר להרגל, בין אם הם סומכים על היכולת שלהם להסתיר רגשות ומחשבות, ובין אם על כך שהצד השני לא יזהה את השקר, ובדרך כלל משום שהוא נותן בהם אמון. הנזק הראשוני, שעוסקים בו מעט מדי, הוא בכך ששקרים גורמים לריחוק מהשותף או השותפה לדרך עד כדי זלזול בהם. הנזק המשני הוא שבקשר הדוק ומתמשך, כמו חברות קרובה או קשר זוגי, מתישהו נתפסים בכל זאת, על כל המשתמע מכך.
מומחים לתקשורת בין אישית יכולים ללמד להפעיל את המסננים האלה ביעילות רבה יותר ומבלי שיראו את סימני הסינון. עם זאת, אתיקה טיפולית היא לראות את המטרה בשיפור הכישורים החברתיים של האדם, שלא על חשבון אנשים אחרים. אלא שכמעט תמיד זה ייצא על חשבונו של מי שמקבל פחות מידע כמו המראיין בראיון עבודה, ובן או בת הזוג בראיון זוגיות (פגישה עיוורת). יחד עם זאת, בשני המקרים הללו, היכולת לשלוט ברגשות, ודרך זה בשפת הגוף, יכולה להיות מידע חשוב כשלעצמו.
הצד השני של המטבע הוא שיש גם מי שהקשיים החברתיים שלו נובעים דווקא מהפעלת יתר של המסננים שלו, ולאו דווקא מתוך כוונה לשקר. יכולות להיות סיבות שונות לכך, אבל כאשר אין תאום בין תוכן תקשורתו המילולית של אדם לבין הקרנת מצבו הרגשי, האדם עלול להיחשב כבלתי אמין. גם כאן, יש מקום לאבחון נכון, לאימון וללימוד.
חיזור, תקשורת זוגית ועוד…
החיזור הוא תקשורת בין-אישית המיועדת להראות לצד השני שכדאי לו להיות איתך. האם החיזור נגמר בחתונה? – לא, כי למרות שנוטים לשכוח זאת, האפשרויות נשארות פתוחות גם לאחר החתונה. שיתוף פעולה בין בני זוג הופך להיות, לכן, גם הוא חלק מהחיזור ומהתקשורת הלא מילולית. כל פעולה שהיא לטובת הזוגיות ולטובת בן או בת הזוג הם חלק מהחיזור, ומשמעותיים יותר כשהם טבעיים ומגיעים מרצון טוב ומאהבה (כן, את זה אפשר לראות בשפת הגוף…). מידע על מחויבות לבן או לבת הזוג גם הם חלק מתקשורת החיזור, כך גם דרך חלוקת התפקידים בין בני הזוג, וכן, אפילו רחיצת הכלים היא חיזור. לפעמים.
תקשורת התפתחה כדי להעביר מידע, בין אם באופן רצוני ומודע ובין אם הוא התפתח וקיים מסיבות ביולוגיות שהן לא רצוניות, ולפעמים גם לא מודעות. לכל ערוץ תקשורת הסיבות שלו. וכך, למשל, איום הוא תקשורת בין-אישית המיועדת להרתיע ולשכנע את הצד השני לפעול בניגוד לאינטרס שלו כפי שהוא רואה אותו. קשב ומיקוד, למשל, הם מרכיב חשוב הן בחיזור והן באיום. מידע על קשב ותקשורת על קשב חשובים, לכן, בכל תקשורת חברתית, ואלה גם אלה אינם אלא נגיעות בשדות אחרים של תקשורת בין אישית.
הרצאה: שפת גוף והבעות פנים: כל האמת על השקר
מאז למד האדם לדבר, הוא למד גם לשקר.
סקר מקיף הראה שלמעלה מ- 70% מהאנשים בטוחים שהם יודעים לזהות שקר, אבל הסקר מצביע גם על כך שהסימנים שבהם הם משתמשים לזיהוי שקר אינם נכונים.
סקר אחר הראה שאדם נורמטיבי משקר פעמיים ביום בממוצע.
למה אנחנו משקרים?
האם אנחנו יכולים להבטיח את עצמנו כנגד שקרים?
"כשאני פוגש מישהו בפעם הראשונה הוא תמיד בטוח שאני יכול לקרוא את המחשבות שלו".
"אני מנסה להרגיע אותו ואומר – 'אני יכול לדעת מה אתה מרגיש, אבל אני לא יודע מה אתה חושב'. מחשבות הן פרטיות. רגשות, גם אם אתה מנסה להסתיר אותם, הם לא פרטיים".
