היום בו העולם השתנה, נו מותר להיות ציניים [אריקסוס ה- 3]
שוו בעיניכם חדר גדול. בתוכו נעים כמה וכמה לובשי חלוקים לבנים. [תמיד הצחיק אותי, שהחלוק הלבן הזה לא משתנה כבר אלפי שנים.] במרכז החדר ארבע מכונות מוזרות. אזרחי המאה ה- 21 לו ראו אותם היו נזכרים מייד במכשרי ה- MRI. אבל למעט צורתם, לא היה שום דמיון מבני או פונקציונאלי בין ארבעת הגלילים הלבנים לבין המכשיר הפרהיסטורי ההוא.
ארבע דמויות על אלונקות רוחפות, ארבעתן בהרדמה מובלות לעבר המכשירים המוזרים. באחת נמצאת מדוללת, בשניה נמצא דולל, בשלישית מדוללת בגיל 15 וברביעית דולל בן 15. כל זוג: מדוללת ודולל צעיר, דולל ומדוללת צעירה מחובר לזוג מכונות. הטכנאים בודקים את סימני החיים של ארבע הדמויות. יש אישור מהם.
אנחנו יוצאים מהחדר הזה עכשיו. לא להאמין, אבל בסוף האלף השלישי יש אנשים שמאמינים במיסתורין, ועל צנעת הפרקטיקה המופעלת. חכמעם מהמאה ה- 20 היו אומרים שזו גישה טיפוסית לבעלי אמצעי היצור השומאים על יתרונם היחסי. אירוני, שבעלי אמצעי היצור הם ה"משרתים" ולא אדוני האחוזה.
אבל כך הם פני הדברים. תהליך העתקת התודעות לוקח כשעתיים. במהלכן יש בדיקה מפורטת של הגוף הביולוגי והתודעה של המועתקים. בחוץ יושב הטריומוירט ששולט באורטופוס. כבר מאות שנים השלישייה הזו מועתקת כל יובל, מוחם מפותח הרבה מעבר למצבו "האבולוציוני" בשל תוספות רבות שנוספו אליו, מחקרי עומק רוחניים, פרקטיקות מיסטיות שונות, ומנהגי אכילה וצריכת מזון ייחודיים להם. שניים בעלי גוף אוקטופוסיאני מובהק, לכל אחד עשר זרועות סביב פלג גופו העליון. פלג הגוף התחתון מנוון לגמרי, ובדרנים מקרב השבטים החיים במישורים אומרים, שהצמד הזה כבר שכח איך מפרישים את הפסולת מגופם.
השלישי שומר בקנאות על מבנה הגוף האנושי, ויש לו ילדים בלי סוף באזורי המישורים. האם זכו ליתרון חברתי בזכות הגנטיקה שלהם? מעולם לא נחקרה עובדה זו, ואוקטופוסיאנים מהמישורים מעולם לא חקרו את הגנטיקה של עצמם. הם סלדו מאוד מצורת אחיהם מרובי הזרועות, נטולי המין, שמשכפלים עצמם ללא הרף. הם הסתפקו, אולי רצו יותר שנות חיים, במאה וחמישים שנות חיים מלאות. ליבם יצא אל הגופים החיים, קטנים וגדולים שחיו בחוות הענק, נטולי עתיד וחסרי עבר.
שעתיים אחר כך, יצאו ארבע דמויות מחדר ההעתקה. מדוללת ודולל המבוגרים, מבולבלים, פניהם חיוורים, מבטם אטום לגמרי. הטכנאים בחיבה רבה לוקחים אותם אל חדר התאוששות, שם יאכילו אותם וישקמו אותם כמיטב יכולתם. לרוב גופים אלה, של אלה ש"היו" חיים חיים ארוכים. כישוריהם התודעתיים הם כמו של ילדים קטנים, המפותחים במיוחד, בני נעורים. הגופים בחוות, אלהה שיכלו אפילו הולידו ילדים בריאים וחזקים ובכל הוסיפו לאוכלוסיה הקטנה, על אף מאות השנים, של מישורי אוקטופוס.
יצאו הצעירים. בני 15. דולל בגוף מדוללת ומדוללת בגוף דולל. כמו כל גוף זה עתה הועתקה לתוכו תודעה, הם היו חלשים, ויש צורך לשקם מהר את הגוף ואת התודעה. לבדוק האם עברה כולה, האם היו נזקים בזמן ההעתקה. בדיקות אלה לקחו עוד כמה ימים. הטריומווירט הסתכל בזוג. לא נגעו בה, לא שוחחו אתם. העיניים היו מלאות חיים. מדוללת אמר/ה: מוזר לי שיש לי שדיים, ואני לא מרגיש שיש לי פין. היא קצת היתה מזועזעת, אבל דקה אחר כך היא חייכה ואמרה, אהה ידעתי שזה מה שיהיה. דולל חייך ואמר למדוללת בת זוגי את מעתה ועד יום מותנו.
צוות השיקום לקח אותם לחדרי ההתאוששות, שם הם עברו סדרת בדיקות של זיכרון, מיומנות, תקינות ביולוגית, ואחרי שבועיים נשלחו למשרדה של טמהארי. טמהארי קיבלה אותם בחיוך רחב. ראו על פניה כמה היא מאושרת ושמחה. אביה אמר לה, רואה בתי האהובה, לא טעיתי. צדקנו. עכשיו אנחנו צריכים להתכונן לכמה וכמה שינויים הכרחיים בתכנית וילמה 12.
בספינת-העל פטישון הוער באור חם משנתו הרגוזה. חבריו הדולפינים כבר נעלמו ממאגר המים בו הוא חי. הוא ובנו ישנו בביתן קטן ונוח להפליא, אבל התשוקה למים, לשחייה החלה להעלם, ויאוש מוזר השתלט עליהם. פטישון הסתובב לבנו ואמר לו: אני חייב לדבר עם האשה הזו, זו עם הידיים המרובות, עם הפנים היפים כלך. וכמו שמעה אותו טמהארי, היא הופיעה במסך הקיר. חיוך ענק על פניה. "אתה לא תאמין" היא החלה לדבר בהתרגשות "יש לי פתרון לבעיותיך ולבעיות בנך. הקשר שלכם לים, למים, לחיות הים ינותק. אתה לא יודע, אבל בסיפנת-העל זקוקים לאגם הזה לצרכי אנרגיה, חקלאות והיגיינה. עד עתה הם הסכימו לא לקחת אותם ולתת לשניכם לחיות. אבל משמצאנו פתרון לבעיתכם, זה ענין של אולי שבוע." פטישון מבולבל מעט, "מה.. מה הכוונה?" אנחנו נעתיק אותך ואת בנך לגופים אחרים. יש לך אפשרות נדירה ביותר לבחור את הגוף שלך. צבע, מבנה, גובה, גזע רק תגיד, ותקבל. תרצה להיות נקבה, תהא נקבה. כך גם תוכל להחליט לגבי הבן שלך. יש מבחר של גופות מתאימים לו גם כן. רק תבחר."
פטישון היה באלם לכמה דקות. הוא ביקש מטמהארי 24 שעות לחשוב על כך. טמהארי הבהירה לו חד משמעית, שאם יסרב להצעה הוא יחיה ללא מים, דבר שהגוף שלו חייב בשל הגנטיקה הייחודית שממנה צמח. זה יהיה מוות ביסורים, "אבל אנחנו נהיה רחמנים ונמית אותך לפני." שמע את הפנים היפים אומרים לו. "מה באשר לבנך, אתה רוצה גם להיות אחראי על חייו?" הקול העדין והיפה היה בעל עוצמה מפתה חזקה מאוד. אבל פטישון רצה להיפרד מהגוף שלו כיאות.
הוא והבן יצאו לאגם וצללו. גופם התמיר עצמו לצורת "כריש-פטיש" והם שחו במהירות מטורפת באגם, מצד לצד. בכל הקפה הם הגבירו את מהירות הגוף, כמו רצו לרוקן את כל מצבורי האנרגיה שלו. פטישון שבא מכוכב אריס מלא המים, החיים הכפולים, ההזדווגות עם בני אנוש ובני הים זכר. זכר את עברו, זכר את הוריו, זכר את תשוקותיו, וזכר את הרגע בו פגש את שליחה של טמהארי, הפנים היפים. בנו שנולד כאן באגם רק זוכר את אביו, זוכר את התמרת הגוף לגוף של דג, את התנועה הקלה והנינוחה בתוך המים. את חבריו הדולפינים שנעלמו ללא הודעה מראש. התנועה באגם עייפה אותו. הוא רצה לנוח. עצם את עיניו לרגע וחלם חלומון קטנטן, הוא גבר אנושי לגמרי, אדום שיער. יש לו מין כובע מוזר על הראש, יש בידיו מכשירים שנראים כמו סכינים. הוא לבוש היטב, והוא צועק.
אחרי 24 שעות, הגיעה משלחת לאזור מחייתם. הם הורדמו, נשאו על רחפות ייעודיות לחדרי העתקה בספינת-העל. אחרי שעתיים וקצת, יצאו מאולם העתקה, שני בחורים צעירים, נושמים אטמוספירה של טרה. האחד גבה קומה, השני ממוצע קומה. צבעם כהה, עיניהם מלוכסנות ולשניהם שיער ג'ינג'י יפהפה.
במשרדה על אורטופוס אישרה טמהארי את השינוי בחיוך פנימי קל. אבא, היא אמרה, הגיע הזמן לשלב ההיפרדות שלנו.
