המולטי יקום של אלי אשד

במוזיאון תל אביב נפתחה ביום חמישי  בשבוע שעבר תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של האמן רועי רוזן, אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית.אמן שידוע ביצירת דמויות בדויות או חצי בדויות שעולם שלם עומד מאחוריהן,  עולם שנראה מציאותי מאוד אבל גם הוא פרי יצירתו של רוזן.

העולם  הבדוי ,או אולי מוטב לאמר העולמות ה בדויים של רוזן נתמך/ים  במגוון "עדויות", "מאמרים", ו״סרטים״, כולם כמובן בדויים או "מוקומנטריים"שמוסיפים לאמינותם.

בתערוכה ניתן למצוא את הדמות הידועה של רוזן, "ז'וסטין פרנק", כביכול ציירת יהודית-צרפתית פרנקיסטית מיסטית, את האמן הרוסי העולה ״מקסים קומר מישקין״ שיצר כביכול תערוכה שלמה על מותו הזוועתי של ולדימיר פוטין. על חייה שלפני ואחרי המוות של אווה בראון זוגתו של הפיהרר, יצירה שבעת הצגתה המקורית לפני עשרות שנים עוררה סערה תקשורתית ופוליטית.
הסיור בעולמות המציאויות והאמנים השונים של רועי רוזן מרשים , מרחיב את הדמיון ואת התודעה, אבל דורש תשומת לב רבה לכל פרט, וגם לפעמים קיבה חזקה…
גילוי נאות: רוזן שימש כמקור השראה בעבר עבורי  בסיפור.הוא  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר .האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

רוזן מצידו אולי כיצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

היוצר

רואי רוזן מרבה להשתמש ביצירותיו במודלים ידועים של אמנות פופולארית וקומיקס כבסיס ליצירותיו האוונגרדיות שלו,ביחד עם למדנות עמוקה על תולדות אמנות המאה העשרים והצדדים הפחות מוכרים  והיותר איזוטריים שלה .

רוזן  הוא נכד של בעלת קיוסק פולניה ברחוב דיזינגוף שם היו נמכרים גם קומיקסים כמו "בוקי" סדרת קומיקס מתורגם מאנגלית  וחוברות  "טרזן" על איש ג'ונגל. ואלו השפיעו עליו עמוקות. בתור ילד היה  מצייר קומיקסים על גיבורי על ועל רשעי על.הוא לא באמת הפסיק מאז. הוא חזר לנושא גיבורי העל כאשר יצר את הדמות של גיבורת העל הישראלית ציונה ,ודווקא ברומן פרוזה וכעת חזר ל"רשעי העל"  כפי שאפשר לראות גם בתערוכה האחרונה שלו על גורלו של "רשע העל "  ולאדימיר פוטין.

ציור של היטלר כילד מהתערוכה "חיה ומות כאווה בראון "

יצירותיו באופן קבוע מעוררות שערוריה או מנסות לפחות.   התערוכה שלו " חיה ומות כאווה בראון :פילגשו של היטלר, בבונקר בברלין ומעבר : הצעה מאוירת לפרוייקט מציאות מדומה " ( 1997)  שמוצגת שוב ברטרוספקטיבה ,היא סדרת ציורים על חיי האהבה של היטלר ואהובתו אוה בראון בעולם הזה וגם בעולם הבא  המתוארים מנקודת המבט שלהם  _( או ביתר דיוק מנקודת המבט של אוה בראון )  ובהם הם מוצגים כאוהבים רומנטיים  עוררה דיונים בכנסת  עיצבנה  גם את יוסף  לפיד וגם את  מפלגת המפד"ל ועוררה ואיומים להפסיק את התקציבים של מוזיאון ישראל בכתבה בסי אן אן רוזן  כונה מכחיש שואה ואנטישמי  כל מה שאמן מודרני מייחל לו.

היום  רוזן מלמד במדרשה לאמנות בבית ברל ובבצלאל ועד כה הוציא גם כמה ספרים של ספרות יפה רוזן הוא אחד האמנים הויזואליים המועטים יחסית ששולחים את ידם גם בכתיבה והוא אחד הבודדים עוד יותר שעושים זאת בהצלחה.

ז'וסטין פרנק

יצירתו הידועה ביותר עד כה של רוזן ובשלב זה  לדעתי הישגו הגדול ביותר   הייתה ( בניגוד לאווה בראון האמיתית לצערנו )  דווקא  דמות בדויה שיצר , האמנית הבלגית היהודית המדומיינת ז'וסטין פרנק יוצרת לא חשובה ובלתי ידועה  שפניה מבוססות על אלו של רוזן ושל אישתו . רוזן ביצע עבור יצירתו זאת  מחקר עמוק ומדוקדק ביותר בסצינת האמנות הסוריאליסטית –הקבלית של אירופה בשנות השלושים.מחקר שרק יודעי "ח"ן בתחומי האמנות והמיסטיקה היהודית והנוצרית  יוכלו להעריכו כערכו.

"פרנקומאס" ציור של ז'וסטין פרנק המבוסס על הדמות של פושע העל מהספרות הפופולארית הצרפתית "פנטומאס".

ז'וסטין פרנק היא דמות  אמנותית מיסטית מעוררות חלחלה מאירופה ,שככל הנראה יש לה קשרים מסתוריים עם חוגי הכת הפרנקיסטית של משיח השקר היהודי  יעקב פרנק מהמאה ה-18 שנהג  לקיים אורגיות מיניות עם כל מי שאפשר.מצד שני יש לה קשרים עם חוגי האמנות הסוריאליסטית של האמנות האירופית בשנות העשרים והשלושים הידועים בחיבתם העמוקה לספרות פופולארית מצד אחד ולמיסטיקה ולכישוף מצד שני.

ז'וסטין פרנק לכאורה כתבה רומן פורנוגרפי מזעזע במיוחד בשם "זיעה מתוקה "( הוצאת בבל ,2001)  ( שאותו רוזן  אף כתב והוציא לאור עם "הקדמה אקדמאית "  מעניינת במיוחד של "חוקרת "שגם היא כמובן דמות בדויה). האמנית הנ"ל בביוגרפיה הבדויה שיצר לה רוזן היגיעה לארץ ישראל ומצאה שם את מותה בנסיבות מיסתוריות ביותר לאחר שעוררה מהומה בתערוכה של האמן מרסל יאנקו.

רועי  רוזן וזוסטין פרנק

לספר "זיעה מתוקה"  התלוותה תערוכה של יצירותיה  של ז'וסטין פראנק במוזיאון הרצליה, ובה קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרח מבין כי מדובר באמנית דמיונית, פרי יצירתו של רוזן. פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת", כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל. מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים היה המאמר על פרנק רק "עוד מאמר", הם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור, ואם כן, לא טרחו להודיע על כך לקוראים.

רוזן המשיך ויצר  סרט "תיעודי "  על ז'וסטין פרנק שבו גילם אותה ואת החוקרת האקדמאית של יצירתה  אן קאסטורפ וכמובן הציג תערוכה של יצירותיה.וגם בסרט הזה ניתן לצפות כעת ברטרוספקטיבה באמוזיאון תל אביב.

ז'וסטין פרנק לצערו הגדול עוררה סערה קטנה בהרבה  מזאת שיצרה אווה בראון אולי כי התרגלו כבר. ואולי כי אמניות סוריאליסטיות הן לא דמויות שגורמות לסערות גדולות.

הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת שתכלול הערות שוליים, אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת, חלקה דמיונית, היה מוצלח. אולם לטעמי לא הלך איתו רוזן רחוק מספיק. הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים או שלושה מומחים בתולדות האמנות יכולים היו לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית. לשאר הקוראים זה לא היה איכפת, שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל הקוראים הרחב, ובראש ובראשונה לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב (או דמיוני וחשוב), ולא נפגשה עם אנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות.

הייתה זו דמות חסרת נרטיב אמיתי שיעורר עניין בקהל.  והחמור מכל – לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום אליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה אותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו, אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל. לאחר מכן נעלמה. לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית. אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית, אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

אני  בכל אופן התרשמתי מיצירה זאת כל כך כל כך שכתבתי לה שני סיפורי המשך.   שהופיעו רק ברשת. הסיפורים נכתבו כמאמרים  מלומדים המלינים  על כך שרוזן עיוות את העובדות הנוגעות לחייה של פרנק, וכי הנ"ל הייתה גם ציירת קומיקס חשובה, למעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל, ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ בתעשיית "הספרות הזולה " שהחלה להתפתח אז בתל אביב. . בנוסף היא עסקה גם בניסויים, בפגאניות, בכישוף שחור ובזימון ישויות חייזריות  מעולמות אחרים בתל מגידו , כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס, ניסויים להם היו משמעויות הרות גורל לעתיד. אך שרוזן לא עסק בהם כלל.

סיפורים אלו  היו הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם שאותה יצרתי עם אורי פינק.

ציונה

דמות שאותה לא ניתן למצוא משום מה בתערוכה הרטרופקטיבית של רוזן היא הדמות של גיבורת העל שיצר ציונה. אבל זוהי דמות מעניינת כל כך שבכל זאת אעסוק בה כאן.

ז'וסטין פרנק הוכנסה גם כדמות בספר היסטוריה החלופית שיצרתי ב2003 ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי .( מודן 2003) על תולדות גיבור על בסדרת קומיקס בגירסה חלופית בדויה  של מדינת ישראל.

עמוד בספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שבו מופיעה דמות בשם זו'סטין חנוך וסיפור קומיקס שלה ,מבוססים על ז'וסטין פרנק של רועי רוזן.

בדיאבד התברר שרוזן חשב בצורה מקבילה לי ולאורי פינק ,וחשב במקביל אלינו גם הוא על דמות של  גיבורת על במדינת ישראל חלופיתבשם "ציונה ".

רוזן הסביר : לציונה יש את כל המאפיינים של גיבורת על . כמו סופרמן ובטמן שפועלים בעיר שהיא מעין מיתולוגיזציה של ניו יורק , כך גם ציונה פועלת בתל חורף שהיא מעין תל אביב מיתולוגית . כמו לכל סופר הירו ,גם לציונה יש נקודת תורפה. היא נולדה פגומה ואביה הפרופסור נאלץ להשתיל בה חלקי מכונות . עד היום היא מזמזמת בזמן המעוף. לגיבורי -על יש אלמנט סכיזואידי מאוד חזק -הזהות היום יומית שלהם לעומת הזהות הגיבורית שלהם ,וזה נכון גם לגבי ציונה שזהותה היום יומית  יומית היא של  יונה צימר הספרנית . תמיד יש להם עזר כנגדם ,משרת ישיש או מאמן ,במקרה של ציונה זה זוג לסביות קשישות שמטפלות בה".

הרעיון שלו היה  לעשות עיבוד לפרוזה של סדרת קומיקס לא קיימת ואמור היה להיפתח בטקסט מחקרי בשם "גלגולה של ציונה". שעל פיו ציונה  ההחלה כפנזין  פטריוטי לאחר מלחמת היום הכיפורים באשדוד שנועד לשקם את האגו הלאומי  כגיבורת על לאומית שלחמה במחבלים ובמדענים נאצים . לאחר מכן  בסוף שנות השבעים והשמונים ציונה מתגלגלת לסצינת הפאנק של תל אביב ושם היא מתוארת כדמות הרעה סוג של שוטרת ציונית עם חזה גדול שרודפת פנקיסטים מדליקים .ובשנותה תשעים נהפכת לדמות מנגה מנותקת מכל ההקשרים המקומיים שלה כרמז לגלובליזציה .

לבסוף זנח את הרעיון בגלל התחושה ש"יהיה יותר אמיץ ויותר מעניין פשוט לתת לספר להיות ספר" וגם כפי שהודה בגלל הופעת הספר של כותב שורות אלו ואורי פינק בעל רעיון דומה על גיבור על בהיסטוריה בדויה של מדינת ישראל  שהקדים אותו.

אך רוזן לא נטש את הרעיון לחלוטין והוא חזר אליו לבסוף. תחילה בתערוכה בשם "ציונה והתאומים "  שהוצגה בגלריה רוזנפלד שהייתה אמורה להציג את גיבורת העל ואת עולמה הבדוי .

אך משום מה לא היה   שום ציור של ציונה  בתערוכה " רק באחת התמונות בציור בשם "ההלוויה של רועי רוזן "  מנקודת המבט שלו לאחר שנקבר וכשהאדמה שקופה " אפשר לראות כנראה את סולית נעליה של הגיבורה.

אחר כך יצר רוזן ספר של ספרות לא קומיקאית "ציונה :   רומן על-פי סדרת הקומיקס / ( כתר 2006) המתאר את סיפורה של ציונה ומאבקה בכוחות רשע פנימיים שונים המאיימים על הישראל שבה היא חיה.

כהערת אגב אציין  שהיו מחשבות שונות להפגיש בין שתי הדמויות המקבילות הגולם של אלי אשד ואורי פינק וציונה של רועי רוזן בסיפור משותף ,אך זה למרבית הצער לא יצא לפועל. אולי בעתיד….

ציונה משום מה אינה מופיעה בתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן.

לאחר ציונה  שוב לא עורר רוזן שערורייה מיוחדת  עד   שיצר מיצג בשם "צא" ( 2010) שתיאר גירוש דיבוק ,רוחו של  הפוליטיקאי אביגדור ליברמן שנכנסה לתוך אישה . מציג במרכזו אקט סאדו-מזוכיסטי של זוג נשים, הנהפך בהדרגה ובמפתיע  לטקס גירוש שדים  מאחת הנשים שמשמיעה "אחוזת דיבוק" קטעים שונים מדבריו ונאומיו של ליברמן  בזמן שהיא חוטפת מלקות.

לאחר שעסק רוזן בדמותו של הפוליטיקאי הקשוח אביגדור ליברמן  כדיבוק שיש לגרשו פנה רוזן למודל של ליברמן לנשיא רוסיה פוטין שהוא כפי שהסביר לי "הדבר האמיתי שליברמן הוא רק החיקוי שלו " .בו הוא עוסק בתערוכה "הלילה של ולדימיר "

הלילה של ולאדימיר.

[

 בתערוכה "הלילה של ולדימיר "  יוצא רוזן כנגד אחד האנשים החזקים ביותר  על כוכב הלכת שלנו נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין שיש מי שרואים בו את רשע העל האולטימטיבי.שהרי אין ספק שבעת כתיבת שורות אלו פוטין הוא האיש החזק ביותר בעולם יותר מנשיא ארה"ב אובמה וגם יותר מנשיא סין מתחריו.

במשך שנתיים ערך רוזן מחקר מקיף בתרבות הרוסית ובהיסטוריה הרוסית, הגבוהה והנמוכה, מחקר שביחד עם הסטייה הפרטית־היצירתית שלו הניב את האגדה על לילה רוסימבעית במיוחד שבמהלכו מוצא ולדימיר פוטין את מותו.

כמו במקרה של ז'וסטין פרנק גם הפעם ציורי התערוכה מבוססים על זאת של פרסונה אמנותית בדויה של אמן בעל עבר מסתורי שמגיע לישראל " הסופר והמאייר הרוסי מקסים קומר-מישקין, שעלה לישראל בראשית שנות ה-2000, וייסד בתל אביב את קבוצת "הקבורים בחיים", מעין גטו תרבותי אקס-סובייטי בלב תל אביב.שעבורם הוא כותב מניפסט מעניין ביותר השם דגש על הצורך שלהם להישאר נפרדים לחלוטין מסביבתם.מניפסט שרוזן טרח וכתב אותו ומן הסתם לא יתנגד שיוצרים שונים אכן יישמו אותו הלכה למעשה.

חבורת אמנים רוסיים ביצירתו של רועי רוזן.

קומר-מישקין, שהתאבד על פי הסיפור ב-2011, סבל מפראנויה, והאמין שולדימיר פוטין זומם לרצוח אותו. לאחר התאבדותו, התגלה שיצר בסתר נקמה פרטית משלו במנהיג הרוסי, בדמות האלבום "הלילה של ולדימיר". כאן, במעין הכלאה של ספר ילדים עם המרקיז דה-סאד ועם פמפלט פוליטי, ולדימיר מתכונן לשינה לאחר ארוחת הערב בבית הקיץ שלו, כשעשרות חפצים קמים לתחייה ומצטרפים אליו למיטה. מה שמתחיל כמעין מסיבת פיג'מות ברוח וולט דיסני, נהיה אלים יותר ויותר: החפצים מענים ובסופו של דבר גם רוצחים את פוטין.

ציורי התערוכה מתארים בסיגנון ילדותי כביכול המבוסס על מגוון יצירות ספרות ואמנות שונים של ספרות הילדים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " והאמנות הרוסית ,לילה שבו ולאדימיר ואהובתו ישנים ואז חודרים לחדרם עשרות חפצים מואנשים מפלצתיים  שמבצעים בהם מעשי סדום וענויים שונים ולבסוף רוצחים אותם בצורות מזעזעות  המזכירות את המרקיז דה סאד.

העלילה מתחילה בבית הקיץ של ולדימיר, האוכל את ארוחת הערב. על הקיר מנגד תלוי ציור של נוף לילי אפוקליפטי עם שני ירחים, על הקיר מאחוריו מופיעה גולגולת במראה האליפטית הממוסגרת בזהב. כל ציור תחום במסגרת דקורטיבית בעלת חיים וחשיבות משלה. כאן רוזן עושה שימוש בטיפוגרפיה האוונגרדיסטית של האות הקירילית.

ולדימיר שוכב ער במיטתו, שמצעיה רוחשים מחיים זרים וזוממים. פילגשו (המתעמלת האולימפית אלינה קאבאווה שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות של 2000 ו-2004  ואף נבחרה לאחר מכן לבית התחתון של הפרלמנט כנציגת מפלגתו של פוטין . שהיו שמועות שהוכחשו בכל תוקף שהיא  נישאה לו בחשאי.העיתון הרוסי שדיווח על שמועות אלו נסגר בתוך זמן קצר. לאחר מכן נפוצו שמועות שהיא ילדה לפוטין ילד שמחוץ לנישואין בעת כתיבת שורות אלו פוטין הודיע על גירושיו לאישתו מזה עשרות שנים .

בתמונה של רוזן   אלינה שרועה על השטיח שלרגלי המיטה בדמות כלב דלמאטי. השטיח הוא הדגל הצ'צ'ני ואילו מעל למיטה צלוב בן האלוהים וראשה המפוחלץ של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה שיצאה כנגד פוטין ומדיניותו בצ'צניה עד שנורתה למוות בחדר המדרגות של ביתה. בעברית יצא לאור ספרה "רוסיה של פוטין " והיא הפכה לדמות של קדושה מעונה בעיני מתנגדיו של פוטין .איקון פשוטו כמשמעו של עולם התקשורת המתנגד לפוטין.

.ואז בשלב מסויים כל מיני חפצים מוזרים נכנסים לחדרו של פוטין ומתחילים לשחק עימו .משחקים שנהפכים למוזרים יותר ויותר.  בתמונה מס' 17 כבר אי אפשר להבדיל בין מציאות לחלום. רובוט אוטופי מעורר חלחלה בועל את ולדימיר, מחדיר מלפפון קוצני בעכוזו, בעוד זרוע אחרת שלו מלטפת את רגלו במברשת רכה. ויש תקריב שמימי של פי הטבעת של פוטין, המבוסס על היצירה "ישו במלכות השמים" לאנדריי רובלב צייר איקונים   רוסי מהולל.

בתמונה 33 שוכב ולדימיר הפגר כרות אף ועקור עיניים בין מצעיו הכחולים השורצים חיות טרף, פטמותיו מדממות, בבטנו קבורה חיים פילגשו. בחלונות הנפתחים אל הלילה מהדהדים חלונותיו של איליה קבאקוב, הצייר הרוסי הגדול מהתקופה שאחרי נפילת מסך הברזל. המסגרת החיצונית היא מחווה לאוונגרד הרוסי.

בתמונה הממשית האחרונה נסגר המעגל ודבר לא נשתנה בה, מלבד ראשו של פוטין, , המונח על הצלחת למאכל למנהיג הבא.

האם זהו הכל חלום ביעותים של ולאדימיר ? או של האמן? האם הציורים אכן נועדו לשמש ככישוף וודו כנגד פוטין ומקורביו?

ברור שבמציאות הבדיונית שיצר רוזן אכן כן. לפוטין יש סיבה טובה לחשוש מציורים אלו המכוונים ומיועדים כנגדו.מה עוד שרוזן מכריז שתערוכה זאת היא רק הפתיחה לפרויקטים נוספים שיעסקו באמן קומר-מישקין חייו ויצירתו .הם יכללו ספר שבו יוכנסו הציורים ולפחות סרט אחד.

לאחר הצפיה בתערוכה  קיימתי עים רוזן ראיון לא קצר על התערוכה כ"אמנות כישוף מובנה. שבה הודה שאכן יש לו עניין אמיתי בכישוף .  "מומלץ לך לא לנסות להציג את התערוכה ברוסיה של פוטין" אני מזהיר אותו "ברוסיה הם ייתיחסו לתערוכה ככישוף וודו אמיתי וכאיום אמיתי על פוטין. ומקורביו ".הוא מחייך חיוך נבוך.אבל מן הסתם הוא כבר יודע את זה בעצמו.

אני סקרן לראות את הפרויקטים הבאים של רוזן סביב מקסים קומר –מישקין וסביב פוטין. ואני תמה :האם בעתיד יחליט רוזן לשלב את כל הדמויות הבדויות שיצר "ז'וסטין פרנק ,ציונה מקסים קומר –מישקין ,ולדימיר פוטין וגם אחרים במין מציאות על בדויה ענקית.

בכל מקרה מומלץ מאוד ללכת לתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן ולצפות מחדש או בפעם הראשונה בפרוייקטים הקודמים והמרשימים שלו שבכל אחד מהם הוא יוצר מציאות מדומה משכנעת ביותר.

ראו גם

האתר של רועי רוזן 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק:סיפור תגובה של אלי אשד לרועי רוזן