אחד המרצים, שהוא גם ראש החוג, פתח את שיעורו היום בהקראת מניפסט לא קצר פרי עטו, מעין כתב גינוי למילותיו החשוכות של שר החינוך הנוכחי, רפי פרץ, כפי שפורסמו בריאיון לידיעות אחרונות בסוף השבוע האחרון. הוא ירה את נאומו אל חלל הכיתה וזעמו היה ניכר, ובצדק. לא אכביר בתוכן הדברים – עיקרם היה יפה ונכון, ועם רובם אני מזדהה – אך אם להיות לגמרי כנה, כמעט נחנקתי מסרחון התקינות הפוליטית ששרר בחדר.
בדיון שהתפתח לאחר מכן, הוא עמד על טענה שבה כל אחד שמקבל דעה לא-לגיטימית הוא שותף לגזענות ולא ליברל. מצד אחד, ברור לי מאד למה שמרצה באקדמיה במדינת ישראל יתקומם אל מול דעה חשוכה שמחזיק איש ציבור, קל וחומר שר חינוך שהוא גם יו"ר ההשכלה הגבוהה, אך מצד שני, עולה בי תהייה: האם הכעס מצדיק את ניצול המעמד לאינוס השמעת דעות פופוליסטיות והצהרות חותכות בפורום כה הטרוגני, שבו סטודנטים מסוימים לא יכולים להביע את השקפתם הסובייקטיבית מהסיבות הידועות? וגם, כיצד הסתה נגד אוכלוסיה מוחלשת כזו או אחרת היא דבר חמור, אך הסתה נגד אינדיבידואל שכל חטאו הוא אמירת דעות מיושנות ולא חכמות במיוחד (שעד לפני עשור ויותר היו מאד רווחות), היא לגיטימית?
אחת הסיבות שבגינה אין לי פייסבוק כבר מעל לשנה היא חוסר העניין שלי לקחת חלק באופנת ההיסטריה, ואני משתדלת לעשות את מרב המאמצים כדי להימנע ממנה. עיתונאים הם אנשי תקשורת חריפים ומתוחכמים שכבר למדו מה מטרגר את הנפש הרכה שלנו, בוודאי בשנים בהן אנו חיים על הקוונת הפייסבוקית, מצייצים כל הגיג ומתלהמים מכל פליטת פה איזוטרית בחירוף נפש למען יראו וילייקקו. אני מתבוננת מהצד וחושבת שכותרות מסוג זו שהתנוססה על העיתון בסוף השבוע, לגמרי מסתדרות לטובה בעבור אנשי השמאל של מערכת החינוך, מהסיבה הפשוטה שהן מאפשרות במה נוספת ומשמשות פתח מאולץ להבעת עמדה פוליטית מסוימת ומובהקת במסווה של גינוי "אדם מסוכן שעומד בראשינו", ובכך אף מוסיפות לנזק את תדמית הקהילה לה הוא משתייך ומנכיחות את הפילוג הקיים ממילא. אין שום דבר חתרני או בעל טעם בהטחת פאניקת המוסר הזו על כיתה של חמישים תלמידים שכל אחד מהם מגיע מרקע אחר ואוחז בפילוסופיית חיים שונה, בטח כשלא לשם כך נתכנסנו, ועל אחת כמה וכמה כשיש בנו את הבינה שלא להגיב בשום אופן, פן ניפול בלשוננו למלכודת הערמומית של התקינות הפוליטית.
מלו
