KeyMan

פעם, טרום עידן הסמארטפונים, עד בואו של האייפון הראשון, היינו מטעינים את הסלולריים פעם ביומיים או יותר.

לא היו גם הרבה אופציות של משחק ומסכים גדולים הקורצים לנו כל הזמן לגעת בהם ולשחק איתם.

אבל עברו הרבה סלולריים במים, באסלות, ודור הוחלף בדור חדש.

כל דור חדש של מכשירים, הביא איתו המון אופציות חדשות ומרגשות שרק גרמו לנו להיות תקועים יותר בתוך המסכים

הקטנים, או הגדלים עם השנים, הרבה אופציות חדשות ומעניינות אבל בדבר אחד יש קושי עד היום.

הקושי של כולנו, מי יותר ומי פחות, להשאר עם כמה שיותר אחוזי סוללה בסוף היום וזאת מבלי להפסיק

ולהשתמש בסמארטפון וכמה שיותר.

הדורות החדשים של המעבדים הצורכים פחות זרם ומתחממים פחות, לא משנים הרבה את התמונה העגומה

כיוון שיש מקום מוגדר ותחום לגודל סוללה, ואם הסוללה גדולה יותר, גם המכשיר גדול יותר ובטח המסך, כך שיחסית הכל נשאר אותו דבר.

אז מה עושים חוץ מלרוץ ולחפש מטען, שקע, חבר עם מטען, מחשב או רכב פנוי שנוכל להטעין את הסמארטפון

וכמה שיותר מהר יותר טוב?

הנה עשרת הדיברות שלי איך להטעין ולהשאר בחיים כל היום, אני בטוח שכל אחד ימצא לו את הדיבר

או הדיברות שהוא לא נוהג נכון כלפיהם מחוסר ידע ואם הצלחתי לעזור, יצאתי נשכר.

מכשירים סלולריים עולים אלפי שקלים, טיפול מונע והבנה יכולים להאריך את חייהם ולשמור את הכסף שלנו בכיס.

1. כבל תקול או כבל לא תקין - כבלי USB המתחברים למטען מאוד רגישים ולא עמידים. אנשים רבים נוטים להשאיר

     כבל כזה ברכב, בחום או מקופלים בכל מיני צורות, זרוקים בתיק כשעליהם מונחים דברים אחרים. כבלים כאלו עדינים

      יחסית לכבלי חשמל ולכן יש להחליפם מדי פעם. בימי האייפון 4 שלי קניתי כבל כזה ב-EBAY. שילמתי עליו 3 שקלים.

      כשהוא הגיע ולא הטעין לי את האייפון הבנתי למה הוא עלה 3 שקלים. תזהרו מכבלים זולים. בנוסף, חיבור המיני USB

      זה הנכנס לטלפון עצמי, עשוי "להגמר" מהר יותר משקע ההטענה בטלפון. כבלי USB המחוברים למטענים, לרוב, אינם בעלי

      אורך חיים רב, עולים מעט וכדאי להחליפם מדי  תקופה תלוי בשימוש ובאחסון שלהם.

2. הטענה איטית מדי - יש כאלו המחברים את הסלולרי לשקע ה-USB במחשב כיוון שהם עובדים מול מחשב כל היום

     כך הם "חוסכים" לסחוב מטען ומטעינים דרך המחשב. הדבר הזה גורם להטענה איטית וארוכה ולאף אחד מאיתנו אין סבלנות

     ואז מוציאים ומכניסים כל היום את הסלולרי להטענה, בעוד הקצה השני תקוע במחשב.

      דבר נוסף חשוב בעניין, יש מטענים המטעינים ע"י הנחת הסלולרי עליהם בטכנולוגיה של "הטענה אלחוטית".

מטענים כאלו הם סקסיים אלחוטיים ויפים אבל מספיק שהטלפון לא יושב היטב על המטען והנה אין הטענה או ההטענה איטית.

3. מטען לא תקין או לא מתאים - כל סלולרי המגיע מהיצרן מגיע עם מטען מתאים לו בדיוק. אבל אנחנו רוצים מטען בבית,

     מטען באוטו ואולי גם מטען במשרד. לגיטימי. צריך לקנות מטען נוסף המתאים למה שדורש הסלולרי שלנו.

      אם על המטען המקורי כתוב 2A 5V זה אומר שהמתח שהסלולרי מקבל הוא 5 וולט והזרם הוא 2 אמפר.

      מטען שמוציא 1 אמפר יטעין את המכשיר אבל יטעין אותו לאט מאוד ויכול להיות שלא יטעין כלל.

      מטען שנראה רע, נפל, נשבר, אחד הפינים שלו, אלו הנכנסים לשקע החשמל, נראה לא תקין או עקום,

       לא זו בלבד שיזיק למכשיר אלא יכול להוות סכנה בטיחותית לנו המשתמשים. שימו לב והיזהרו.

      בקניה של מטען נוסף יש לבדוק שהוא מתאים לסלולרי שלנו ולא לקנות משהו זול שיעלה לנו ביוקר.

4.  עדכון מערכת ההפעלה - הרבה פעמים עדכוני מערכת ההפעלה של הסלולרי פותרים בעיות של סוללה.

     גם גוגל וגם אפל קשובים לטענות רבות מהצרכנים שהסוללה נגמרת להם מהר מדי. יחד עם שיפורים בחומרה ובמעבדים,

     שיפורים ותיקוני באגים במערכות ההפעלה, יכולים לפתור בעיות של סוללה והתחממות המכשיר.

     ההמלצה שלי תמיד היא לעדכן את המכשיר לעדכון האחרון שניתן לקבל. מעבר לכך כל מיני משחקים כמו רום חדש,

     יכולים לפתור בעיות שונות אבל גם לעורר בעיות שלא היו עם מערכת ההפעלה המקורית והכי מעודכנת.

5.  בעיות של סוללה - כן, כמו לכל דבר בחיים, גם לסוללה של הסלולרי שלנו יש אורך חיים מוגבל. אם הסוללה מתוכננת למיליון הטענות,

     היא תחזיק מעמד פחות מזה בוודאות שכן, רוב האנשים לא ממתינים עד שהסוללה נטענת במלואה. אומנם הסוללות של היום

     עשויות מחומרים אחרים יותר יציבים מבעבר, אבל בכל זאת לא ניתן להנשים אותן ברגע שהם גמורות.

      חלק מהסוללות ניתנות להחלפה, ושוב, תבדקו הייטב שאתם קונים משהו טוב, מתאים ועד כמה שאפשר מקורי.

      סוללות מקוריות עולות קצת יותר אבל לא אחת קרו מקרים של סוללה זולה מיצרן סיני אנונימי

       ששרפה את הסוללה בכיס של המשתמש וגרמה נזקים למכשיר ולמשתמש.

       היזהרו מחיקויים בכל מקרה ובמקרה הזה על אחת וכמה וכמה.

6.  אנחנו אשמים - כמובן. איך לא? כל אלו מאיתנו המכורים לכל המשחקים בסמארטפון, אלו המכורים לפייסבוק או לכל

     רשת חברתית אחרת, המסך הוא הצרכן הגדול ביותר של סוללה. מסך יפה ובהיר בולע סוללה במהירות.

     כשהסלולרי בטעינה ואין לנו מה לעשות, משעמם והאצבעות רוצות ללכת, הטעינה תהייה איטית יותר והמכשיר יתחמם.

     תנו למכשיר לנוח לשעה קלה, לכו תנוחו גם אתם, כך הוא יטען מהר יותר ותשמרו עליו ועל עצמכם.

7.  אפליקציות, אפליקציות - מרבה אפליקציות מרבה דאגה. הרבה אפליקציות נשארות בזיכרון הסלולרי אפילו אם השתמשנו

     בהם רק פעם אחת לפני שבועיים. בנוסף, יש אפליקציות העולות עם המכשיר בכל פעם שאנחנו עושים ריסט או מדליקים

     את הסלולרי כי ככה הן בנויות. אפליקציות העובדות ברקע גומרות את הסוללה מהר יותר גם כשהמכשיר נמצא בהמתנה.

     באייפון המצב יותר טוב, אנדרויד השתפרו מאוד בשנים האחרונות בעניין ניהול הזיכרון והאפליקציות ברקע.

     אני אישית לא ממליץ על אפליקציות המכבות אפליקציות בזיכרון כיוון שהן יכולות לגרום יותר נזק מאשר תועלת.

     ההמלצה שלי היא למצוא את DU battery saver לאנדרויד. האפליקציה מנטרת אפליקציות כאלו ונותנת אופציה

     לסגור אותן בלי לגרום כל "נזק" ומאריכה את זמן הסוללה בין הטענה להטענה ובנוסף היא עושה שימוש נכון

      בהטענה של הסלולרי ומנהלת את כל עניין ההטענה בצורה נכונה.

      המלצה נוספת להריץ פעם בכמה חודשים אפליקציה לבדיקה של כל מה שעולה עם הסלולרי ולסמן מה לא רוצים

      שיעלה וישב בזיכרון המכשיר ממש כמו שעושים את זה במחשב האישי, המכשיר יעלה מהר יותר, יצרוך פחות זיכרון ופחות סוללה.

8.  לכלוך לכלוך ושוב לכלוך - רוב הזמן הסלולרי נמצא בכיס, שקע ההטענה צובר לכלוך, מוך, אבק וכל לכלוך אחר.

     מכיוון שלא כל המכשירים מגיעים עם מגן לשקע ההטענה עצמו, וגם אם ישנו, זה מציק לפתוח כל זמן שרוצים הטעין,

     המקום צובר לכלוך. לכלוך מונע מגע טוב ומונע הטענה נורמלית מה שגורם לאיטיות או להטענה לא סדירה.

     לא ממליץ לנשוף לתוך שקע ההטענה כיוון שעם האוויר שאנחנו מכניסים ומסלקים את הלכלוך הויזואלי, נכנסת לשם גם לחות.

     לחות מהבל פינו עלולה לגרום לבעיות אחרות יותר גרועות עם הזמן. ממליץ לקנות מיכל אוויר דחוס בעלות של 30 שקלים

     ופעם בשבוע לתת התזה קצרה. יעיל, לא מכניס לחות וחשוב.

      ראיתי אנשים המכניסים לשקע ההטענה של הסלולרי קיסמי שיניים או אטבים משרדיים כדי לנקות את הלכלוך שהצטבר שם.

      "חיטוט" בנבכי שקע ההטענה יכולים לגרום לפגיעה בפסי המתכת בפנים מה שיכול לגרום קצר למכשיר ולנזק גדול.

9.  שקע ההטענה בסלולרי לא תקין או תקול - למרות שהשקע הזה עשוי בצורה עמידה מספיק להכנסה והוצאה

     של כבל ההטענה לפחות פעם ביום, הוא יכול להישחק ולההרס. אם תוסיפו לזה שהרבה אנשים לא זוכרים איך

     להכניס את המיקרו USB לסלולרי ומנסים בכח ורואים שצריך להפוך אותו ב-180°, בינתיים הסבו נזק קטן המצטבר 

    עם הזמן. אם ההטענה איטית או לא שלמה או לא תמיד הסלולרי נטען, זו יכולה להיות בעיה נפוצה. תיקון כזה עולה לא מעט כסף.

    תקן חדש הנקרא USB C היוצא עכשיו לכל מכשיר חדש בשוק, נותן לנו אופציה להכניס את הקצה בכל צורה שנרצה

    לא חשוב הכיוון ובכך מחסל לגמרי את הבעיות שנבעו מהכנסה לא נכונה.

10. קורוזיה או חלודה בעברית - אנחנו רוצים את הסלולרי שלנו בכל מקום באוויר בים וביבשה.

        הלחות באוויר, סביבת ים, זיעה או כל דבר אחר המערב לחות, גורם לחלודה במכשיר.

         חלודה "יושבת" על מתכת ולכן כל החיבורים הפנימיים של הסלולרי עלולים לקבל ציפוי יפה של חלודה.

       חיבורים חלודים מקצרים את המכשיר, גם מקצרים את חייו וגם גורמים לקצרים חשמליים דבר המרוקן את הסוללה במהירות

       וגורם להטענה איטית או לחוסר הטענה.

        במכשירים עם גב נפתח וסוללה הניתנת להסרה וההחלפה, כדאי פעם בתקופה להוציא את הסוללה ולהקות את המחברים

         שעל גבי הסוללה ועל המכשיר עצמו. אפשר לעשות את זה עם קיסם אוזניים בעדינות ולנקות אח"כ עם התזה מאותו

        מיכל אוויר דחוס מדיבר 8. טיפול פשוט כזה יכול להאריך את חיי הסוללה והסלולרי.

KeyMan

זו תקופה לא קלה עבור כולנו ואפילו מעצבנת קצת.

יש דברים שממש מרגיזים ולא צריכים לקרות במדינה שלנו.

אספתי לי כמה כאלו כדי שאוכל לשתף את כולכם.

חברת החשמל.

כן, לא היו מוכנים, לא מוכנים אף פעם, לא רוצים להיות מוכנים.

קומץ אנשים המחזיקים מדינה שלמה בביצים דבר שאין לו אח ורע בעולם, בטח לא במדינה שנכנסה בקול

רעש ותרועה ל-OECD ורוצה להראות שהיא מדינה מפותחת, אבל נחזור לגוף הזה.

בין כל הפוסטים שנכתבו בגנות חברת החשמל ובצדק, בלט הפוסט של השחקן אקי אבני.

אקי אבני המתגורר בהרצליה וסובל או סבל מחוסר חשמל הוציא את זעמו על חברת החשמל.

"...לפרק באופן מיידי את חברת החשמל הפושעת" קרא, "מונופול פשע" המשיך בפוסט עם הרבה סימני קריאה.

הוא צודק אין ספק אבל מעניין למה לא שמענו אותו זועק כשאנשים היו תקועים בדרך לירושלים בחורף ובסערה,

או תקועים בבתים ימים ארוכים ללא חשמל? הוא התחמם בביתו בהרצליה ולא עניין אותו אף אחד אחר.

במחשבה שניה, זה בעצם כל מה שישראלים עושים לא? אבל כשזה מגיע מסלב זה מקומם יותר.

לינץ' באדם חסר ישע.

אין לגעת באדם מנוטרל. נקודה.

לא קשור לפקודות, לא קשור לנתינות, לא קשור לאזרחות. קשור להיותנו בני אדם.

כל אחד צריך לדמיין את עצמו בדיוק כמו אותו בחור תימני מקרית אתא שנראה כמו ערבי,

כשיהודי בא ודקר אותו רק על היותו בעל חזות ערבית.

אני בעד להרוג כל מחבל שמרים סכין עוד לפני שהוא דוקר קל וחומר אחרי, אבל כשהכרעת אותו, או ניטרלת, אין לגעת בו.

לא חשוב לי כרגע שהיועץ המשפטי קבע שכך צריך לעשות, זה לא צריך להגיע משום מקום אלא מעצם היותנו בני אדם

להבדיל מחיות האדם שמסתובבים ביננו ומחפשים רק להרוג בנו. גם הגיל לא משנה לי.

אם ילד בן 14 מסוגל להרוג מישהו בדם קר, אין לי שום בעיה להרוג אותו במקום.

הגבול עם עזה.

כל אדם הגר בבית פרטי ומציב גדר יודע שהגדר הזו באה לתחום שטח בבעלותו והוא רוצה לשמור עליו.

קל וחומר מדינה המציבה גבול עם גדר חכמה. 

לא מבין למה לא יורים בכל אחד שחוצה את הגדר? אם הגדר לא חשובה בואו נפתח אותה.

אם היא חשובה בואו נעמיד טנקים, או נעלה לאוויר מסוקים וכל פעם שיש מישהו שמעיז לעבור את הגדר נירה בו

כדי להרוג כי כוונה אחת יש לאותו אדם והיא לפגע בנו בדרך זו או רחרת. אין הרתעה וכל אחד עושה מה שבראש שלו.

כשחילקו את רפיח באופן שרירותי אחרי שהחזירו אותה למצרים, היו הפרות סדר משני עברי הגבול. ישראל השתמשה בגז מדמיע 

ובקפצונים כדי להרגיע את הרוחות שממש לא נרגעו בעוד המצרים מהצד השני של הגבול הביאו שני ג'יפים עם תתי מקלע

וירו במפגינים. תנחשו באיזה צד נהייה שקט פתאום?

מחירי הסלולר.

מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, בראיון לבלומברג אמר ש"מחירי הסלולר נמוכים מדי וצריכים לעלות ב-145%"

הוד רוממותו גם לא רואה בעיה בסגירת גולן תקשורת ובמכירתה לסלקום. "גם עם ארבע חברות בשוק, השוק יהיה תחרותי".

אכן ראינו איך עם שלוש חברות הייתה תחרות קשה, תחרות מי יגנוב אותנו יותר.

הבטחתי לחזור ל-OECD? אז הנה אני חוזר.

שלמה פילבר מוסיף ואומר כי "חברות הסלולר בישראל מוכרות קו ב-35 שקלים, זה אינו מחיר כלכלי.

מחירי ה-OECD עומדים על 20 יורו (כ-86 שקלים), ואנחנו צריכים לכוון לרמת המחירים הזו". 

האם הרגולטור לא אמור לדאוג לתחרות, להסרת חסמים, להסרת מונופולים?

יש משהו שאני מפספס? אולי מר פילבר לוטש עיניים לתפקיד הבא שלו כמנכ"ל חברה סלולרית גדולה או מעבר לכך???

ולקינוח, קצת על פליטים ומהגרים.

הפגנות של מוסלמים שיעים בקופנהגן דנמרק.

500 מוסלמים שיעים חברי "חיזב א-תחריר" הפגינו ודרשו להחלת השריעה (החוק המוסלמי) באירופה ולשחרור פלסטין...

יום אחרי ההפגנה התנהלה תהלוכה לזכרו של האימאם חוסיין בהשתתפות של 2500 שיעים בדיוק באותו המקום.

מה עוד אפשר להגיד? לא חשוב איפה תשימו את הפליטים המהגרים המוסלמים על פני הגלובוס, תעניקו להם אזרחות מקומית,

תשלמו להם קיצבה על חשבון משלמי המיסים בעוד הם לא משלמים מאומה, תתנו הטבות והנחות, מקלט מדיני, איכות חיים

שלא זכו לה בארצם קודם לכן, הם יתנהגו כחבורת ברברים פרימיטיביים, מלאי שנאה כלפי המקומיים וכלפי הרשויות, שום דבר

לא יספיק להם עד שלא ישלטו ויהרסו את המקום בבורותם הגדולה.

אותי לימדו על הכנסת האורחים הערבית והבדואית, והייתי נוכח לא אחת בהכנסת אורחים כזו. לאן כל זה נעלם?

כן...ודבר אחרון בעניין המהגרים האלו בדנמרק או באירופה בכלל.

רוצים את שחרור פלסטין...בחייאת ראבק.

הגעתם לסקנדינביה, אחד המקומות הכי טובים בעולם לחיות ולהזדקן בכבוד, מה מעניין אותכם פלסטין? מה שכחתם שם?

מישהו מכם היה שם פעם? מישהו מכם יודע באמת מה קורה שם ולא דרך מצלמות שמאלניות?

רשעות, טמטום, ברבריות ושנאה טהורים אין שום דבר מלבד זה.

KeyMan

נפגשתי עם אחותי לקפה.

היא הייתה נסערת ורצתה שנשב ביחד בחוץ לא בבית.

שלושה חודשים מאז שאימי נפטרה, לפי תאריך לועזי, וחשבתי שהיא רוצה שנדבר קצת

ונעלה זכרונות, כמו שאנחנו עושים לא מעט בשבועות האחרונים.

אחותי עובדת במוסד כלשהו שהחליט לתרום כספים לילדי זרים.

הם עושים את זה בצנעה וגם לא בהסכמה מלאה של חלק מהאנשים אבל עושים.

היא חלק מהמאמץ המקומי וכחלק מזה, הם נסעו אתמול לתל אביב, דרום תל אביב יותר נכון, לראות את המקום.

היא חזרה בתדהמה גמורה.

"תשמע, אתה לא מאמין. יש שם עשרות ילדים מתינוקות ועד גיל שלוש בדירה של שלושה חדרים. עשרות ילדים,

ריח לא נעים באוויר, אין מספיק איוורור והמקומות האלו נסתרים כיוון שלא רוצים שידעו שהם קיימים כלל".

"עיריית תל אביב החליטה לפני שנה בערך, לשפץ כמה בניינים בעיר, עדיין לא אומרים היכן זה יהיה כדי לא לעורר

התנגדויות של הציבור." היא מוסיפה.

מהסיפור הארוך שלה אני יכול לתמצת כמה דברים:

1. כמות כזו של 40 או 50 ילדים בגילאים כאלו עם 3 "גננות" זה ממש זוועה.

2. לא לכל האימהות המביאות את הילדים לשם יש מספיק כסף לטיטולים או למטרנה או תחליפי חלב אחרים כך שיש

     ילדים המחליפים להם רק פעם ביום ובעזרת אנשים עלומי שם, אוספים כספים כדי לארגן שם אוכל וטיטולים.

3. אימהות המביאות את הילדים ל"מחסני ילדים" כאלו חייבות ללכת לעבודה והן עובדות בכל מיני עבודות

    ניקיון, שטיפת כלים וכל מיני מקומות המנצלים את המצב ומשלמים להן פחות ממשכורת מינימום.

4. אין שם צעצועים הרוב שבור וכל מה שיש שם הוא בטח לא מהסוג הזה שכולנו היינו רוצים שהילדים שלנו יגעו בהם.

5. סניטציה ירודה, כלים לא נקיים מחוסר מים זורמים לעיתים וחוסר בחומרי ניקוי, הכל פונקציה של כסף.

6. מקומות שהקירות מתקלפים, עובש ,נזילות ועוד מה שמזכיר לא אחת דירות של זקנים עריריים ש"עמידר" לא מטפלת

    בהם ורואים אותן בכתבתו שונות בטלויזיה, מקומות שלא יכולים לשמש גם בעלי חיים שלא לדבר על בני אדם וילדים קטנים.

יש עוד הרבה נקודות אבל הבנתם את הרעיון.

עיריית תל אביב מבטיחה כבר הרבה חודשים שלפחות בניין אחד יאוכלס לפני חודש...אבל זה לא מתקיים.

גילוי נאות, אני נגד כל המסתננים האלו המגיעים מאפריקה ולא חשוב לי אם הם מחפשי מקלט או מבקשי עבודה.

אבל ברגע שיש כבר ילדים, אי אפשר לזרוק אותם לרחוב או להתעלם מהם. ילדים הם ילדים וצריך לתת להם כל מה שאפשר

כדי שהם יחיו במינימום האפשרי לפחות. לדאוג להם למחיה, מגורים, חינוך וטיפת חיוך.

ראיתי כמה תמונות שאחותי צילמה שם, אבל אני לא רואה לנכון לשים אותם כאן מהרבה מאוד סיבות.

"מחסני ילדים", בצורה שאחותי ראתה ותיארה, מזכירים לי מחנות ריכוז. זו התמונה שראיתי מייד בדימיון

מיטות מעץ, לכלוך, חוסר סניטציה והזנחה פושעת.

אני מקווה שעיריית תל אביב תסיים מהר מאוד את השיפוץ עוד לפני החורף כך שהמוסד שאחותי עובדת בו יוכלו

גם הם לתרום את מה שהם מתכננים כבר הרבה זמן ולתת חיוך לילדים שבאו לעולם לא מבחירה

אבל נקלעו למקום שמזניח אותם לחלוטין.

מילה אחת על מה שקורה היום ברחובות.

לפני 15 שנה, 12 באוקטובר 2000, עשו שוטרים פלסטינים וחיות אדם אחרות, לינץ' בשני חיילי צה"ל

שטעו בדרכם ונכנסו בטעות לרמאללה.

אז להגיד שמשהו השתנה מאז להיום? אין שום שינוי ואותם חלאות אדם, בלי עניין אל אקצה ובלי עניין של התגרות,

פשוט הרגו את שני הישראלים כי הם יהודים וישראלים, בדיוק כמו אותם חלאות אדם שדוקרים ישראלים היום רק כי הם ישראלים.

מי אמר שמשהו השתנה?

KeyMan

יום הכיפורים הוא יום מיוחד עבור הרבה אנשים.

צמים, מתפללים עושים חשבון נפש, מבקשים סליחה זוכרים ונזכרים במלחמה ההיא לפני 42 שנים

ויש כאלו שסתם נחים.

כל עניין הסליחות מבחינתי, יוצא תמיד מוגזם.

יש הרבה פוליטיקאים העולים לשידור או תחת כל מקרופון רענן מבקשים סליחות מחצי העולם.

דבר דומה קורה לכל אנשי הציבור למיניהם המבקשים סליחה מהחצי השני שהפוליטיקאים שכחו.

כל אחד מנסה להראות שהוא מבקש סליחה מכמה שיותר ושכולם ימחלו לו.

אני מבקש סליחה מבני משפחתי הקרובים במעגל הראשון והשני.

אני יודע שאם עשיתי משהו בשוגג, אני לא מתכוון להרע להם לעולם, הם יהיו אלו שיפגעו.

עם הפגיעה בהם אני אצטרך לחיות ולנסות לשקם או לרכך.

אנשים שאני רואה אחת לתקופה או אנשים שעובדים איתי, בקשת הסליחה פחות מטרידה אותי.

אבל אם לחזור למשפחה במעגלים הראשונים, אגיד שאני לא חושב שיש יום מיוחד במינו שעד אליו אתה יכול "כאילו"

להגיד או לעשות ככל העולה על רוחך וביום הכיפורים, לבקש סליחה ובצאת היום הזה, לחזור להיות שוב 

כמו שאתה נוהג לעשות, להתנהג ולדבר.

כמובן שאין בנמצא אדם שלא עשה טעות בחייו ואין אדם שלא צריך לבקש סליחה.

אני אומר שצריך לבקש סליחה באותו הרגע שנעשה הדבר.

הקושי מאדם להכיר בטעותו הוא קושי גדול במיוחד כשאנשים גאים בעצמם או חושבים שהם יודעים הכל

והם מעל השאר.

האם אדם מבוגר צריך לבקש סליחה מהבן שלו? האם הבן לא יכול למחול כיוון שהוא צעיר יותר?

אז התשובה היא כן, לחלק הראשון ולא לחלק השני.

גדולתו של אדם מבחינתי היא להראות שהוא מבין את הטעות שלו ולא חשוב כלפי מי הוא טעה.

זה המקום לבקש סליחה מהמשפחה הקטנה שלי, אחד אחד וכולם ביחד, על דברים שעשיתי ולא היו לרוחם.

לבקש סליחה על מילים שנאמרו בכעס, בריתחה או בהיסח הדעת.

סליחה על כוונות שפורשו אחרת ובינתיים מישהו מבני משפחתי נפגע.

סליחה מאימי שאני בטוח שלא עשיתי כל מה שהייתי צריך לעשות עבורה, למרות ההשתדלות הגדולה שלי,

אני בטוח שהיה עוד משהו שלא עשיתי ועל כך אני מצר.

כולי תקווה שבשנה הבאה אהיה יותר טוב. אני אשתדל לפחות לעשות את המיטב כמו שאני עושה ומשתדל תמיד.

חתימה טובה למשפחה, לכל באי הבלוג ולחברים.

KeyMan

כל שנה אני נזכר ב"שנות טובות" שהוריי היו קונים, מכניסים למעטפות ושולחים לחברים ולקרובי משפחה. חיפשתי כאלו בין המגירות של אימי ולא מצאתי למרות שזכרתי שיש לה עדיין לפחות אחד.

לכל החברים המגיעים לכאן, הקבועים, המזדמנים ואלו שמציצים.

בחודש הבא רצינו לטוס לבודפשט, טיול של אחרי החגים.

בגלל בעיות פרוצדורליות הכל נדחה ולא הזמנתי כרטיסים עדיין.

אבל כנראה שגם לא אזמין, בטח לא לבודפשט.

זה לא שלא רציתי לראות את היופי של העיר, כשאטוס לשם שוב, לא בטוח שאמצא את היופי הזה שוב.

בכלכליסט עשו כתבה על העשירים הכי גדולים בעולם מאז ומעולם.

האיש שהיה הכי עשיר היה אמריקאי והיו בבעלותו 90% מכל בארות הנפט בארה"ב.

הונו נאמד ביותר מ-300 מיליארד דולרים.

יש שם עוד הרבה דוגמאות מימים ימימה ועד אנשים שכולנו מכירים כמו וורן באפט וביל גייטס.

שנאתי את הילד שלקח לילדה את הנעל היחידה שנשארה לרגליה

ואהבתי בתור ילד (בזכות קולו של אבי שסיפר לי את הסיפור) את התיאור

של הרחובות המושלגים והאורות החמימים שבצבצו מבעד לחלונות.

כילד שלא ידע מה זה שלג זה היה משהו קסום ורחוק בעיניי.

את הסיפור לקחתי לעצמי אח"כ לחיים הבוגרים שלי.

אבל בחרתי לקחת ממנו את הסיפור של הגפרורים עצמם שאותה מוכרת

קטנה לא הצליחה למכור בימי החורף הקשים והמושלגים.

ישבנו קבוצת מנהלים, כל אחד התבקש לתת 10 דקות של הרצאה איך הוא רואה את דרכו מלמטה למעלה.
קיבלנו חצי שעה לכתוב משהו ולהציג.
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היתה מחשבה על סולם.
אחרים ראו טיפוס על הר, רכיבה על אופניים, טיפוס על קיר טיפוס ועוד.
מצורפת כאן ההרצאה שנתתי עם ההבנות שלי על קידום והדרך למעלה.

כשמסתיימת לה שנת הלימודים, הילדים מתרגשים, מחכים לחופש הגדול אבל אין חופש ללא תעודות סיום.

מין מבחן לכל מה שלמדו ונבחנו עד קבלת התעודה.

האם עשו מספיק?

מה יגידו ההורים?

מה יהיה כתוב בתעודה?

האם תעודת הצטיינות תתלווה לתעודת החציון/השליש?

איזו מתנה יקבלו על תעודה טובה והאם ינזפו על תעודה לא טובה?