כיצד להעביר את הגיבויים מישראבלוג לפלטפורמת בלוגגר/בלוגספוט?

מספר בלוגרים מישראבלוג כבר פתחו בלוגים בהצלחה בפלטפורמת בלוגגר/בלוגספוט. וכבר מתנהלות שיחות בין הבלוגרים הן בבלוגים והן בדף הקהילה בלוגגר בשפת הקודש. אחרים שמאוד מעוניינים להעביר את תוכן הבלוג שלהם לפלטפורמה אחרת, בחרו לעשות זאת בעזרת כלי שמציע וורדפרס. בשל כך מספר בלוגרים מישרא פתחו חשבון ובלוג בוורדפרס והצליחו ליצא מישרא את תוכן הפוסטים - טקסט, (תמונות?) ואת התגובות. אמנם לטעמי הטקסטים המועברים נראים מכוערים ועם הרבה מרווחים. לומר את האמת, לי כקורא ממש לא בא לקרוא אותם כשהם מוצגים באופן לא מזמין זה. אבל זה טעמי האישי כמובן.

כבר אמרתי שיש לי חשבון בוורדפרס. כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם גם פתחתי שם בלוג במקביל לבלוגים שליחשיבה חופשית פלוס ואמירה יומית בבלוגגר. מכיוון שלא הצלחתי אז (לפני שנתיים וחצי) ליצא את הבלוג שלי בישרא לוורדפרס, בחרתי להמשיך לכתוב בפלטפורמה של בלוגגר/ בלוגספוט שהיא חינמית לגמרי, אינה מוגבלת בנפח איחסון (כמו וורדפרס בגירסא החינמית),קלה הרבה יותר לתפעול ויש לה מערכת תגובות משוכללת דיסקוס שאינה קיימת בוורדפרס. דיסקוס היא מערכת תגובה שאינה מוגבלת במספר המילים, המגיב יכול ליבא לתגובות תמונות וסרטונים, ונותנת מקסימום פרטיות למגיב - שיכול גם לערוך את התגובה לאחר שליחתה ופרסומה ואפילו למחוק אותה אם התחרט.

יש מספר בלוגים שאני קורא בוורדפרס, אבל אני שונא להגיב בהם. מדוע? כי יש לי שם שתי אופציות בחירה - או לא לקבל עדכון לתשובה של הבלוגר לתגובתי, או לסמן שאני רוצה לקבל עדכון. ואם אני בוחר באופציה השניה - אבוי, המייל שלי מופצץ בעדכוני כל שרשורי התגובות לאותו פוסט. נסיון אחד הספיק לי. אני בוחר לסמן את האופציה הראשונה ולכן אני לא מקבל עדכון לתגובות על התגובה שלי, ואני מתעצל להכנס שוב ושוב לבלוג לראות מתי וכיצד הגיבו לתגובה שלי וזהו -בהחלט קצר בתקשורת כאשר אתה קורא מספר בלוגים בוורדפרס.

אבל מצד שני קיים הפיתוי שבוורדפרס ישנו כלי יבוא הבלוג מישראבלוג לוורדפרס, וזה כמובן עניין בעל חשיבות ללא מעט מאיתנו. אז ניסיתי לבדוק עבורכם אסטרטגיה של הבה ונתחכמה בעלת שני שלבים:

שלב א. לפתוח חשבון בוורדפרס לפתוח בלוג ולהשתמש בכלי היבוא של גיבויי וורד של הבלוג בישרא.

שלב ב. להשתמש בכלי היצוא שגיליתי מוורדפרס לבלוגגר, ואז להנות מכל היתרונות - הן שימור תכני הבלוג שלכם בישרא והן מהיתרונות התפעוליים, העיצוביים ומערכת התגובות של דיסקוס המוטמעת בבלוג הנוצץ והחדש שלכם בבלוגגר.

היבוא לבלוגגר מוורדפרס מתבצע על ידי כניסה לאתר היבוא הזה כאן. (ר' בתמונה הבאה):

אז האם הצליח?

ניסיתי שוב להעביר את גיבויי וורד שלי מהבלוג בישרא. ערכתי סדרת גיבויי וורד - כל אחד מתקופה של חצי שנה. במקרה שלי 4 שנות כתיבה - 8 קבצי גיבויי וורד. כולם נפתחו במחשב שלי ובמחשבים אחרים שבדקתי, וראיתי בהם את הפוסטים (טקסטים ותמונות) וכן התגובות. עד כאן הכל בסדר. כל קובץ נפחו היה פחות מהנפח המקסימלי שמערכת וורפרס יכולה ליבא. ואז פניתי להשתמש בכלי היבוא של של קבצי הגיבוי מישרא אל הבלוג שפתחתי בוורפרס:

לחצתי על הכפתור, חיכיתי מעט עד שהתקבל האישור שהקובץ הועבר בהצלחה. נהדר! (ר' תמונה):

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל האם באמת עבר משהו לבלוג בוורדפס? התשובה נאדה, ראו התוצאה:

ניסיתי שוב ושוב ושוב. אולי הייתה בעיה בקובץ 1, אז ניסיתי על קובץ 2, עד שהגעתי לאחרון. ניסיתי ניסיתי, בכיתי, בכיתי, ווורדפרס אומר שהכל עבר בהצלחה, אבל בפועל שום דבר לא עבר. למישהו כאן יש מושג מדוע?

אז לפי מצב העניינים, לא יהיה לי בלוג בוורדפרס. יש לי בלוג מצליח בבלוגגר כבר שנתיים וחצי. בלוג שנוח לי מאוד לתפעל אותו על כל יתרונותיו הטכניים, העיצוביים והקהילתיים. ומהבלוג שלי בישרא ישארו לצערי רק הגיבויים, ופוסטים רלוונטים שווים מישרא אביא לבלוג עלידי העתק והדבק פשוט, ובא לציון גואל.

חשבתי שפוסט זה יהיה לעזר לאלו שהצליחו ליבא את הבלוג שלהם מישרא לוורדפרס, אבל לא אוהבים את התוצאה המכוערת. אז שידעו שיש דרך להעביר בקליק אחד מוורדפרס לבלוג יפיפה שיצרו בבלוגגר עם כל היתרונות שציינתי. חבל לבזבז את הזמן על נסיונות ללימוד התפעול המסובך והמוצלח פחות בוורדפרס ולעבוד על הדבר האמיתי.

מביא זאת רק כמידע. לא כהמלצה. הרי אנחנו ילדים גדולים וכל אחד יחליט מה טוב לו.

שלכם
קנקן

ניצנים נראו נראו ב-Blogger, עת זמיר הגיע, עת זמיר

אחרי כל חורף מגיע אביב. יום לאחר ההודעה הכואבת מאוד על סגירת השאלטר בישראבלוג, ניצנים ראשונים כבר נפתחו והצטרפו אלינו הסנוניות הראשונות לקהילת Blogger בשפת הקודש . מה שמראה שלא קשה לפתוח כאן בלוג חדש במהירות (הוראות מפורטות במדריכים של אליפל בדף הקהילה). לוותיקי ישראבלוג לשעבר שכבר פעילים כאן  מזה זמן - אמפי (שנה וחצי) ואנוכי קנקן (שנתיים וחצי), הצטרף כוח מרענן לבית החדש.

קבלו בתשואות חמות בסדר האלף בית את:

חוויות חשקניות
נופר היללי (קלאמזי)
פועה
צופה מהצד
קיפודית
תרוצים (Oron)
Carrion
Helhim                  
                  ושלישיית JJJ:
Java Sharp
JRB
juliana

זהו הכוח החלוץ. עוד רבים מישראבלוג מתעניינים, ואנחנו נקבל לקהילה בברכה ובזרועות פתוחות את כל המעוניין. 

כשהצטרפתי לפני כשנתיים וחצי לקהילת בלוגר בשפת הקודש, הקהילה מנתה כ- 60 חברים. ברגע כתיבת פוסט זה הקהילה מונה 261 חברים - תשתית נאה להצטרפות ישראבלוגרים לשעבר ולחיי קהילה חדשים. 

על יתרונות הפלטפורמה הזו כפלטפורמה קהילתית ושאר יתרונות כתבתי כבר כאן. 

ולחיי הקהילה והמצטרפים החדשים נרים כוסית לכתיבה פוריה

ולחיי קהילה ענפים וחמים. ונאחל הצלחה גם לאחרים לכל אשר ילכו.

אחרי ישראבלוג החיים נמשכים כאן

סופ"ש שקט ורגוע

ושבת שלום

שלכם קנקן

https://youtu.be/xvRGh2NEjSU

עריכה 8.12.17

ישראבלוג נסגר ומה עכשיו ? השוואה בין שתי פלטפורמות יציבות להמשך

ארבע שנים בדיוק כתבתי בבלוג חשיבה חופשית בישראבלוג. ישראבלוג הייתה יקרה לי ופעלתי נמרצות להצלתה. לאלה הזוכרים פתחתי בלוג הצלה מיוחד בישראבלוג בשיתוף עם טליק, המתעד את המאבק והמשא ומתן עם מנכ"ל נענע 10: 

במסגרת המאבק להצלת ישראבלוג, ניסחתי בעזרת הבלוגר אבו אלמוג והבלוגרית n_lee, הצעה משפטית מפורטת להמשך קיום ישראבלוג במסגרת פלטפורמה מודרנית מחודשת.
.
לבסוף כידוע, למרות כל המאמצים שהשקענו טליק, אבואלמוג ואנוכי להתחייבות של מנכ"ל נענע 10 דאז, הם לא נשאו פרי. מנכ"לים בנענע 10 התחלפו וההבטחות ירדו לטמיון. בשל חילוקי דעות  עם שותפיי למאבק על הדרך, ובשל מחאות דמיוניות של בלוגרים אחדים בישראבלוג  שאני מהגריאטריה שרוצה להשתלט על ישראבלוג, ויחס עוין של ההנהלה שבאתי לעזרתה  - הבנתי שהמאבק שלי להצלת  ישראבלוג' היא כפויית טובה. במצב שנוצר היה לי ברור שימי ישראבלוג קרבים לסיומם. ושישראבלוג ממשיך להתקיים על זמן שאול. אבל ההיסטוריה כבר איננה חשובה. מספר ידידים היו לי בישראבלוג וראיתי שהם מעוניינים לעבור כעת לפלטפורמות כתיבה אחרות, אך אינם בקיאים באפשרויות. אנסה לספק בפוסט זה מידע אובייקטיבי עבורם. ישראבלוג מת, אבל החיים ממשיכים במקומות אחרים

בשל הפלטפורמה המקרטעת בישרא, בחנתי לפני כשנתיים וחצי את אפשרויות המשך הכתיבה בפלטפורמות שונות. לאחר מחקר מקיף גיליתי שבעצם רק שתיים מהן יכולות להיות תחליף עבורי. מדובר בוורדפרס, האחת 
ובבלוגר/בלוגספוט (BLOGGER), השניה. 
למעשה פתחתי חשבון ובלוגים בשתי הפלטפורמות האלה במקביל להשוואה ובהמשך אספק את ההשוואה ביניהם.

מדוע בלוגר/בלוגספוט או וורדפרס? זאת משני טעמים:

א. בשתי הפלטפורמות הבלוג שלך הוא פרטי שלך, בדומיין שלך. אין אף לא אחד, כולל הנהלה ששותפה בבלוג שלך. כזו שיכולה תאורטית גם מעשית למחוק את הבלוג או פוסטים שלך או רשימת מנויים שלך (כפי שנעשה בבלוג שלי בישראבלוג פעמיים), או להפוך את הבלוג שלך לבלוג פרטי (כפי שנעשה בבלוג שלי בישרא עשרות פעמים), או להודיע לך ביום בהיר אחד שהפלטפורמה על השרת שלה נסגרים. כפי שקרה עכשיו בישראבלוג.

ב. שתי הפלטפורמות לבלוגים וורדפרס ובלוגר/בלוגספוט הן היחידות בעלות רמת אבטחה סבירה לאתרי הבלוגים. 

לישראבלוג X, תפוז אנשים וסלונה - רמת אבטחה ירודה מאוד כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

לעומתם אתרי הבלוגים בבלוגר/בלוגספוט כמו בוורדפרס מאובטחים בכתובת https, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

אבל כדאי לקחת בחשבון שבעוד שבבלוגר/בלוגספוט רמת האבטחה גבוהה מאוד בחינם, לעומת זאת בוורדפרס מקבלים רמת אבטחה בסיסית בלבד. בשביל רמת אבטחה כמו בבלוגר/בלוגספוט צריך לשלם תשלום שנתי בוורדפרס!

בבלוגר/ בלוגספוט הכניסה לאתר של הבלוגר מוגנת על ידי אימות כפול ולאחרונה משולש. ראשית דרושה לכניסה סיסמה הזהה לחשבון המייל המשוייך לבלוג. שנית נשלחת לטלפון הסלולרי או לסמרטפון סיסמת אימות, אותה צריך להזין, או לאשר בסמרטפון (לפי בחירה). כאשר המערכת מבחינה באפשרות של 'שותף' בלתי מורשה, נשלח לסמרטפון בקשה לאימות נוסף, שאינני רוצה להרחיב כאן עליו את הדיבור. למרות שנשמע אולי מסובך מהתאור שלי - למעשה מנגנון האימות מאוד פשוט לתפעול ובטוח!!!  (משנתיים וחצי נסיון). 

יתרון נוסף לפלטפרמת בלוגר/בלוגספוט על וורדפרס הוא שבוורדפרס מקבלים אפשרות עיצוב בסיסית בלבד לבלוג. מעבר לכך בוורדפרס נגבה תשלום שנתי!
לעומת זאת בבלוגר/בלוגספוט אפשרויות עיצוב אינסופיות לבנית בלוג ועריכתו - לגמרי בחינם!!!

סיבה נוספת שבגללה בחרתי להמשיך לכתוב בבלוגר/בלוגספוט היא הצריכה הפחותה במשאבי מחשב. בוורדפרס מהירות העריכה מהמחשב שלי הייתה איטית באופן משמעותי מאשר בבלוגר/בלוגספוט. בכתיבה בוורדפרס נמדדו אצלי טמפרטורות גבוהות יותר של המעבדים.

יתרונות משמעותיים נוספים של בלוג בפלטפורמת בלוגר/בלוגספוט:

1. בוורדפרס הבלוג שלך הוא בעצם בודד במדבר האינטרנטי. בבלוגר/בלוגספוט הבלוג שלך יכול להיות משוייך לשלוש קהילות:
א. קהילת גוגל פלוס
ב. אפשר לקשר לדף פייסבוק ו/או טוויטר
ג. ולקהילת בלוגגר בשפת הקודש:

לקהילה יש דף ראשי בדומה לישראבלוג והוא נראה כך.
חשוב לציין שגם בלוגרים שכותבים בוורדפרס יכולים לשייך את הפוסטים שלהם לקהילת בלוגר. יש שעשו זאת, אבל משום מה התקשו להתמיד להכניס קישורים.

2. בפלטפורמה של בלוגר/בלוגספוט ניתן לפתוח בלוגים נפרדים ללא הגבלה. היתרון הוא שניתן לשלוט על כל הבלוגים האלה מתוך לוח עריכה אחד לכולם!!!
בנוסף לבלוג 'חשיבה חופשית פלוס', לי למשל בלוג נוסף שם בשם אמירה יומית. כלומר שני בלוגים שאני שולט עליהם מתוך לוח עריכה אחד:

שני בלוגים שלי מנוהלים תחת מטריה של לוח עריכה אחד

3. לפתיחת בלוג בבלוגר/בלוגספוט, הבלוגר אליפל המוכר בוודאי לרבים מישראבלוג - צירף לאתר בלוגר בשפת הקודש מדריכים מצויינים כיצד לפתוח בלוג חדש, כיצד לעצב, לערוך ועוד 'רשימות הפעלה' מעולות למיניהן:

מדריכי פתיחת בלוג והפעלה בבלוגספוט

3. בפלטפורמת בלוגר/בלוגספוט ניתן להוריד אפליקציה לסמרטפונים. ממנה ניתן הן לכתוב ולערוך את הבלוג. ולהגיב למגיבים.

בתגדרות כל פוסט יש שלוש אפשרויות:
האחת - שמירה כטיוטה (השמירה אוטומטית בכל כמה שניות ואין צורך לזכור או להתאבל על פוסט שהלך עם נפל המחשב או חלה הפסקת חשמל).
השניה - פרסום מיידי (ניתן לשנות תאריך ושעה גם לאחר הפרסום).
האפשרות השלישית - פרסום אוטומטי לתאריך ושעה ייעודיים עתידייים
רצויים. למשל לפרסם בתאריך שבו אני אמצא על אי בודד או בטיסה לחלל  :)

כמובן אפשר לערוך או להחזיר לטיוטות כל פוסט לאחר הפרסום.

והדובדבן שבקצפת - אפשרות בחירה בין 3 מערכות תגובות ושליטה בהן .
א. אפשרות ברירת המחדל הבסיסית.
ב. אפשרות תגובות דרך מערכת גוגל פלוס.
ג. והטובה מכולם, הטמעה למערכת תגובות דיסקוס:

מערכת תגובות דיסקוס אין בוורדפרס!
ומה היתרונות:
1. אין הגבלה במספר מילים או תווים של התגובה.
2. לתגובה אפשר להוסיף תמונה/ות או סרטון יוטיוב.
3. המערכת שומרת על פרטיות המגיב (בשם/בכינוי/אלמוני) ולבעל הבלוג אין מידע של כתובת המייל של המגיב. כלומר שמירה מוחלטת על פרטיות המגיב.
4. התגובה שייכת למגיב - המגיב יכול לערוך, להוסיף, או למחוק את תגובתו גם לאחר פרסומה.
5. אבל לבעל הבלוג יש אפשרות שליטה על התגובות - לאפשר כל תגובה, או לפרסמה לאחר אישור. בעל הבלוג יכול גם להגביל את זמן התגובות לכל פוסט. אני מגביל ל-30 יום. יש גם אפשרות למניעת תגובות של רובוטים על ידי כך שהמגיב צריך לבחור תמונות נושא.
6. ולבסוף - אפשרות לשליטה ולמניעת תגובות של טרולים. במערכת דיסקוס ניתן למנוע תגובה של טרולים על ידי חסימת תגובות עתידיות מכתובת המייל שלהם (מבלי שהבלוגר רואה את כתובת המוצא והתגובות). כלומר כל תגובות עתידיות של הטרול חסומות כספאם. יש גם אפשרות לחסימת טרולים סדרתיים לצמיתות ממערכת דסקוס כולה. מי שמגיע מישראבלוג, בוודאי יעריך את אופציות ניטרול הטרולים.
עם כל הכבוד בלוג שייך לבעליו והוא אינו מוסד דמוקרטי.

ציינתי עיקר היתרונות בבחירת הפלטפורמה בלוגר/בלוגספוט ויש עוד רבים.
אסיים בעוד יתרון אחד ענק.
בפלטפורמה הזו אין פרסומות כלל (בוורדפרס יש).
אפשר לאפשר פרסומות בבלוג, אבל הבלוגר עצמו מרוויח מזה.
מי שמעוניין למכור, יכול ליצור בלוג עם Adsense שמביא אותו לפרונט בדפי החיפושים בגוגל. בפלטפורמה אפשר לשלב וויג'טים רבים מתוך ספריה גדולה - מונים, תיבות צ'אט,הרשמת מנויים וקוראים קבועים, סטטיסטיקות פילוח אוכלוסית קוראים לפי פרמטרים רבים על ידי  google analytics, מעבר לסטטיסטיקה שבלוח העריכה. והי, גם אפשרות תרגום הפוסט לקורא ב-96 שפות עולמיות על ידי צירוף ווידג'ט מתוך הספריה.
כך יש לי מאות קוראים מארה"ב, רוסיה, אוקראיינה, צרפת ועוד עשרות ממדינות רבות אחרות.

סיכום השוואתי בין בלוגר/בלוגספוט לבין וורדפרס:

ומילה אחרונה. מה אפשר לעשות עם הפוסטים המגובים שלכם מישראבלוג. האמת לא הרבה. אי אפשר להעביר אותם כסידרה לפלטפורמה אחרת. ניסיתי אפליקציה ישנה שכבר לא עודכנה מזמן, אשר טוענת שניתן להעביר לוורדפרס. ניסיתי
 ולא הצלחתי! 

לפחות תוכלו לגבות טקסטים של הפוסטים שלכם - אבל השתמשו רק באופציה
 של שמירה כמסמך וורד. לא HTML - כי זה יעלם לכם כשיראבלוג יעלם מהאינטרנט בסוף החודש. לצערי סיכוי גדול שגם התמונות בבלוגכם והסרטונים יעלמו כאשר ישותק שרת התמונות של ישראבלוג. גם אם רואים אתם אותם כעת בגיבוי - סיכוי רב שרובם יעלמו. גם העתק/הדבק רגיל של תמונות מהבלוג בישראבלוג לפלטפורמה חדשה - יעלמו עם מות השרת של ישראבלוג. ראו הוזהרתם!!! אפשר לסמוך רק על התמונות המקוריות שבמחשב שלכם או בענן.

הפוסט משמש למטרה אינפורמטיבית בלבד ואין בו הזמנה פרסומית לכתיבה בפלטפורמת בלוגר/בלוגספוט.

שגעון המלקטים, המרדף אחרי מזון בריאות ואורתורקסיה נרבוזה - הרגלי אכילה חלק ה'

טרנד המלקטים החדשים - קבוצת אנשים שיוצאים אל הטבע ואוכלים עשבי בר כמו עדר עיזים. הפילוסופיה שלהם היא שזו חזרה לחיים שיועדו לנו - חיי הטבעונות האמיתית והתזונה של האדם הקדמון.

וזה מביא אותי להתייחסות למספר שאלות שמעלה התופעה הזו.

שאלה ראשונה: האם חברת האדם הקדמון הייתה באמת חברה של לקטים? 
התשובה לכך היא שזהו רק צד אחד של המטבע. אבל החברה האלה שדוגלים בטבעונות הטבעית, מתעלמים מהצד השני של המטבע והוא שהטבעונות של האדם הקדמון כללה בראש ובראשונה ציד. 

חברת האדם הקדמון הייתה חברה של ציידים ולקטים. הגברים יצאו לציד והנשים לקטו שורשים, עלים ופירות צמחי בר. גם אלה וגם אלה אכלו את שניהם - מזון בשרי וצמחוני. התזונה של הדגנים והקטניות התרבותיים החלה מאוחר יחסית בתולדות האדם, עם ההתבייתות והמעבר לחקלאות.

האדם הקדמון אכל הרבה בשר ושומן בעלי חיים ובהתאם לעונה השלים את התזונה במזון צמחי שליקט. מדוע בהתאם לעונה? כי בחורף של תקופת הקרח - לא היה מזון צמחי ללקט. למעשה אכילת הבשר הייתה כל כך חיונית באבולוציה של האדם ולכן עד היום הזה אין בני אדם שאלרגים לבשר חיות יבשה! אלרגיה קיימת רק כנגד תבלינים ותוספים כימיים למוצרי בשר תעשייתיים. כיום מעט אלרגים לדגים או פירות ים. אך כמה אלרגים יש כיום לצמחי בר וכמובן לצמחי תרבות כמו קיטניות, לגלוטן שבדגנים, בוטנים, אגוזים ומיני פירות שונים? המון!

חומר למחשבה.

אז אם נסכם, הטבעונות של האדם הקדמון כללה בשר חיות בר וצמחי בר בעונות שהיו זמינים. בוודאי שאי אפשר להתקיים רק מתזונה של צמחי בר שמלקטים בשדות בור וביערות.

שאלה שניה: האם האנושות יכולה לחזור לצריכה בלעדית של ליקוט צמחי בר?
התשובה היא כמובן שלא. משאבי צמחיית הבר של כדור הארץ הייתה מספיקה להזין אוכלוסיית אנשים הפזורה בעולם שכללה  בזמנו כעשרת אלפי פרטים בלבד. כיום כאשר אוכלוסיית בני האדם היא שבעה וחצי מליארד פרטים, והאדם השמיד שטחי בר עצומים לצורך מגורים וחקלאות מתועשת - אין צמחיית הבר הקיימת בכדור הארץ יכולה לספק אפילו אחוז אחד מהצריכה הנדרשת.

אז באמת אפשר לצאת אל הטבע וללקט מספר צמחי בר כדי להעשיר תבשילים אך לא להתקיים עליהם בלבד. על העשרת המזון בצמחי בר אני ממליץ מאוד ובתנאי  שהקוטף יודע להבחין בין צמחים הטובים למאכל לבין צמחי בר שאינם ראויים למאכל ואפילו רעילים. בבלוג פרסמתי שתי כתבות בנושא זיהוי ובישול צמחי בר:

לטייל ולבשל צמחי בר - בריא, טעים ומיוחד

בסימן אביב - עוד מתכונים מצמחי בר עונתיים וממרח חרדל תוצרת בית גם

שאלה שלישית: האם האדם הקדמון שתזונתו הייתה מבוססת על מקורות מזון מהטבע היה בריא יותר?
האדם הקדמון שניזון מתזונה טבעית (בתקופת טרום החקלאות) לא היה בריא יותר מהאדם בן זמננו שניזון מתזונה חקלאית ותעשייתית. האדם הקדמון האריך חיים במקרה הטוב כ- 30 שנה בלבד. כיום גם מי שחי עם תזונה של מזון מהיר ותעשייתי - אינו מספיק לפתח מחלות כרוניות ומוות מהתקפי לב ושבץ עד גיל 30.

יש הטוענים (חסידי הפליאו) שממוצע תוחלת החיים של האדם הקדמון היה אכן 30 שנה, משום תמותת התינוקות הגבוהה, אך מי ששרד חי הרבה יותר מגיל 30. אולם הטענה הזו אינה נתמכת במימצאים מדעיים של ניתוח גילאי שלדים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מהתקופה הקדמונית המדוברת.

ויש שיאמרו שבני האדם הקדמונים לא האריכו חיים כי הם היו נפצעים ונטרפים. אבל האם כיום אין אנו נפצעים ומתים במלחמות, ברעידות אדמה ואסונות טבע, ונטרפים בתאונות דרכים? ויש שיאמרו כי הקדמונים חיו בתנאים היגייניים פחותים משלנו ועל כן הם מתו ממחלות זיהומיות ואנחנו לא. כי אנחנו משתמשים באנטיביוטיקה ותרופות. ואנחנו משלימים את החוסרים בתזונה בנטילה של ויטמינים ומינרלים. אבל אם זה כך, כיצד ניתן להסביר כי בישראל אחוז התמותה ממחלות זיהומיות למיניהן גבוה למדי והוא עומד על כ- 12% מכל גורמי התמותה (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). ישראל נמצאת במקום השני בעולם לאחר מקסיקו במספר המתים ממחלות זיהומיות, על פי סקר סטטיסטי עולמי. הכיצד בישראל בעלת הרפואה המתקדמת וזמינות האנטיביוטיקה מתים במאה העשרים ואחת ממחלות זיהומיות והיא עומדת בראש רשימת התמותה העולמית ממחלות זיהומיות? עובדה זו עם כך אינה מתיישבת עם קשר ישיר בין הגיינה ורפואה מתקדמת לבין מוות מחיידקים, וירוסים וטפילים. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה בישראל גם רבע ממקרי המוות הוא ממחלות סרטניות. כלומר אחד מכל ארבעה ימות מסרטן.

והאנטיביוטיקה, תוספי המינרלים והויטמינים שאנחנו צורכים הם למעשה כימיקלים תעשייתיים הרחוקים להיות טבעיים. ושהטבעוניים לא ישלו את עצמם בכך שתוספי המזון שהם לוקחים הם ממקורות טבעיים וצמחיים, גם אם הם נמכרים בחנויות טבע ככאלה לכאורה.

נחזור לאדם הקדמון. האדם הקדמון היה אוכל כל. הביוכימיה שלנו היתה מותאמת אבולוציונית לאכילת כל. אין לנו לסתות ושיניים של טורפים ומצד שני אין לנו קיבות של אוכלי עשב, כמו החיות הצמחיות. אין אנחנו יכולים לנצל את התאית שבצמחים כמו שמסוגלים הפרות העיזים והכבשים. התוספתן שהוא האיבר שהיה מעורב פעם בעיכול תאית אצל אבותיו של האדם - מנוון אצלנו. ואפילו האדם (שגורש מגן עדן רק לפני קצת למעלה מחמשת אלפי שנה על פי התנ"ך) צווה לאכול "מעשב וכל הרמש אשר חי". האמת היא שהגנטיקה והביוכימיה שלנו לא השתנתה במהלך האבולוציה של קיום מיננו בשמונים אלף השנה האחרונות.

לאדם אין שיניים ומערכת עיכול צמחונית יעילה של בהמות

למעשה הדיאטות והטרנדים ההיסטריים העכשוויים שצומחים כמו פטריות לאחר גשם בעשרות השנים האחרונות - אין להם כל בסיס ביוכימי ובריאותי ואפילו עשויים להזיק. מדוע? כי מי שמגביל את מזונותיו לקבוצות מזון מסוימות ואינו יודע לאזן את החסר בתחליפים הנכונים ובכמות מספקת - עשוי לשלם על כך ביוקר בבריאותו. שומע את אלה שאומרים "אני טבעוני כבר 15-20 שנה ואני בריא".הם לא ראו כמוני מאות תיקים רפואיים של נזקים בריאותיים בלתי הפיכים מטבעונות. חלקם חזרו למזלם ממש בדקה התשעים לאכילת כל.  למרות שבדיקות הדם תקינות בתחילה, מחלות כרוניות בלתי הפיכות כתוצאה מתזונה לא נכונה - עשויות להופיע חודשים ושנים לאחר מכן. וכשהבדיקות הרפואיות כבר אינן תקינות, זה עשוי להיות מאוחר מדי. אז מדוע רבים כל כך האנשים הפונים לטרנדים תזונתיים המגבילים באופן קיצוני סוגי מזון מסויימים ומעודדים לכך גם אחרים? התשובה לכך נובעת משלוש סיבות עיקריות: ראשית היא נובעת משטיפות מוח בלתי אחראיות של מטיפים ושרלטנים המערבים אידיאולוגיה (שמבינים בביוכימיה וענייני בריאות כמו שאני צנצנת). שטיפות המוח האלה שלהם אינן אחראיות - לא רק משום שהם מטיפים לתזונה העשויה לפגוע בבריאות, אלא משום שהם עשויים להוביל להפרעות האכילה - אנורקסיה נרבוזה ובולמיה. לכך אקדיש פרק מיוחד בסידרה זו של הרגלי והפרעות אכילה. אביא מחקר מקיף שנערך בנושא בבית החולים רמב"ם בחיפה ופורסם בכתב עת מדעי מו השורה. שנית העיסוק האובססיבי במזון (וגם בכושר מוגזם) הוא תחליף לדת. בקביעה זו אני מתבסס על סקר הצמחונים בישראל שמפורסם באתר הצמחונות הישראלי. ועל סקר התפלגות האוכלוסיה בישראל על פי הלישכה הישראלית לסטטיסטיקה: אחוז הצמחוניים מבין החילוניים גבוה משמעותית מהדתיים כפי שניתן לראות בטבלה, אחוז הצמחוניים בין החילוניים גבוה משמעותית  בהרבה מאחוז הצמחוניים המסורתיים ובאופן בולט עוד יותר לעומת הדתיים. המסקנה הבלתי נמנעת מכך היא שהעיסוק בצמחונות הוא תחליף לדת. זה נכון לא רק לגבי תזונה צמחונית או טבעונית אלא גם לגבי העיסוק בתזונות קיצוניות אחרות המנוגדות לצמחונות, כמו תזונת פליאו - תזונה קיצונית של אכילת בשר (חלבון ושומן) ומיעוט בפחמימות, שעיקרן ירקות. בכתבה של קופת חולים הכללית אודות דיאטת פליאו, נשאלת השאלה האם זו דיאטה בריאה? השורה התחתונה בכתבה היא שלמרות שלפליאו יש מעט יתרונות לירידה במשקל, יש לדיאטה הזו לא מעט חסרונות בריאותיים. שהבולטים שבהם בתזונה עתירת בשר ושומנים רוויים - הקשורים לסיכון גבוה למחלות לב, סרטן ותחלואים נוספים כמו קטוזיס וחומציות דם ופגיעה בלתי הפיכה בכליות (וצורך תמידי בדיאליזה). מחקרים אחרונים מאוניברסיטת לוס אנג'לס מצביעים שעודף חלבון בתזונה (כפי שנוהגים לצרוך מתאמנים בחדר כושר) והצטברותו במעיים מחמת יכולת ספיגה בלתי מושלמת - עשוי להיות טוקסי (רעיל) לרבים ובמיוחד ככל שעולה גיל המתאמן. במחקרים אלה נמצאה התאמה בעליה במקרי הסרטן ותחלואים אחרים אצל הצורכים רמות חלבון גבוהות במזון ובתוספים. לידיעת מדריכי חדרי כושר! אם כך, גם הטבעונות מחד והפליאו מאידך - הם שני סוגי תזונה קיצוניים שאינם אידיאלים ומותאמים לגנטיקה ולביוכימיה של האדם. שניהם עשויים להיות מזיקים בשל חוסר איזון, או בשל הקושי לאיזון ביוכימי על ידי האדם הממוצע. הצמחונות והטבעונות עשויות לנבא הפרעות אכילה עתידיות כמו   אנורקסיה ובולמיה, בעיקר בבני נוער. למחקרים המעידים על הקשר שבין צמחונות לאנורקסיה אקדיש כאמור כתבה נפרדת בסדרת כתבות זו. הסיבה השלישית לאימוץ אובססיבי של "דיאטות בריאות" למיניהן נושאת למעשה אופי פסיכיאטרי. אוכלים אובססיסיים של אוכל בריאות? נמנעים לחלוטין מסוגי מזון מסויימים? מקדישים את עיקר מחשבותיכם ומרצכם באכילת 'מזון בריא'? יתכן ואתם סובלים מהפרעת אכילה ששמה המדעי: אורתורקסיה נרבוזה. אורתורקסיה נרבוזה היא סוג חדש של הפרעת אכילה אשר מתעוררת בקרב אנשים שהופכים להיות אובססיביים לגבי אכילה, על מנת לשפר את בריאותם לכאורה. על פי איגוד המזון השוויצרי, גל חדש זה של אובססיה תזונתית מגיע כיום לממדים מדאיגים. המונח אורתורקסיה נגזר מיוונית: 'orthos' = נכון, ו- 'orexis' = תיאבון. למתעניינים ממליץ לקרוא על כך בכתבה של קופת חולים כללית כאן. : זו תופעה שעשויה להוביל גם לבעיות בריאות ואפילו לאנורקסיה נרבוזה. ובכלל כדאי לשים לב שאולי אצל כל אחד מסתתרת הפרעת אכילה במידה זו או אחרת. הכותב הוא בעל תואר דוקטור בביוכימיה וגנטיקה ומרצה בפקולטה לרפואה.   * בעריכה של הפוסט, נמחקו בטעות התגובות ותשובותיי. עדה ומניפה, עימכן הסליחה. את תשובותי לתגובתיכן בדיסקוס תוכלו למצוא בחשבון המייל שלכן.

בָּמָה - שיר ליום ראשון

בָּמָה / קנקן

רוֹאֶה
מַרְיוֹנֶטוֹת חַיּוֹת
וּמוֹשְׁכִים בַּחוּטִים
וְחוּטִים סְבוּכִים מִסְתָּאֲבִים
וּמַסְרֵק אֶחָד שָׁחוּק
וּבָמָה אַחַת
רוֹאֶה

לְהֵיכָן נֶעֱלַם הַמָּסָךְ?

שׁוֹמֵעַ
הֵדֵי הַתֻּפִּים
מִתְכַּנְּסִים לְגוּפִי
הֵדֵי הַתֻּפִּים
שׁוֹמֵעַ

לְהֵיכָן נֶעֱלַם הַמָּסָךְ?

מקור לא ידוע

מדוע לא ארוחת חולדות? - הרגלי אכילה חלק ד'

באמת מדוע סטנדרטי במחוזותינו לאכול פרגית ולא חולדה?   בוויאטנם קילוגרם חולדות עולה בשוק 3.80 דולר, ומנת בשר חולדות היא ארוחה מסורתית חגיגית לסיום השנה. כל המעוניין להרחיב בגסטרונומיה הזו מוזמן לקרוא בכתבה עכברוש השנה - הכפר שחוגג עם חולדה בצלחת.

אני כבר יכול לראות את מבט הגועל הניצת בעיניי הקוראים והרגשת הקבס מתחילה להפֵּך את קִרְבָּם. אבל אם נתעלם מעינייני כשרות, מדוע פחות נורא לאכול בשר חזיר מאשר בשר חולדה? הרי גם החזיר מתפלש להנאתו ברפש. וגם את הביצים אוכלים עם חריוני תרנגולת וחיידקי סלמונלה מסתננים לחריריי הקליפה הספוגית שדרכה נושם האפרוח. שאראה לכם תמונה במיקרוסקופ? ומישהו מהקוראים בכלל טעם פעם בשר חולדה ויכול לומר שהוא אינו טעים? ואולי הוא בעצם טעים מעוף?

החולדה משתייכת למשפחת המכרסמים הכוללת גם את העכבר, הארנבת והסנאי. בשר ארנבת הוא מאכל תאווה באיטליה ובצרפת? למעשה יצא לי לאכול במסעותי בשר ארנבת ואני יכול להעיד שזה היה מאד טעים. אז מדוע ארנבת כן וחולדה לא? עובדה בוויטנאם - חולדה כן! שם היא משמשת כמאכל מסורתי. אז מדוע אותנו זה מגעיל, ואילו עוף או כבש שחוטים לא? אני לא כולל בשאלה את אלה שבחרו בחיי צמחונות. נראה לכם שבצמחים אין גם גועל ורעילות מצטברת?

תאמרו ובצדק שהחולדה מסתובבת בפחי אשפתות. אבל גם חזיר מתפלש כאמור במי מדמנה. האם הרגשתם פעם את הריח הנודף מארנבת או שרקן המחמד שלכם? או את הריח בלול, בדיר או ברפת? דיירי האחרונים הם בני בית בצלחת.

אולי יהיו קוראים שבקריאת רשומה זו כבר הופכים לצימחוניים החל מהארוחה הבאה. אבל בל נתכחש - האדם נולד 'אוכל כל' (אומניבור בשפת המדע). כלומר תזונת האדם המולדת היא גם בשרית וגם צמחונית. למעשה, לא טבעי לאדם להיות צמחוני על רקע הגנים המכוננים את חייו. תזונה צמחונית גורמת לחסרים רציניים של מרכיבי מזון - בוודאי שמעתם על אנמיה ומחסור בברזל .על מחסור בחומצה פולית ובוויטמין החיוני B12. לפיכך צמחונים נוטלים תוספי מזון מלאכותיים. הבעיה היא יכולת ספיגה מוגבלת של התוספים האלה מהמעי לדם, בניגוד ליכולת הספיגה מהמזון עצמו. 

גם קרובינו השימפנזים, אינם מסתפקים בארוחת ירקות ופירות והם משלימים בתוספות של טרף, כולל תינוקות שהם רוצחים במלחמות עם שבטים שכנים. תוספת חלבון נוספת לדיאטה של הקופים, מגיעה גם מאכילת הכינים שהם דולים מראשי חבריהם. למעשה המדע טוען שהתפתחות המוח האנושי מהמוח הקופי, התאפשר בשל עליה בתוספת החלבונית הבשרית בדיאטה.

אז אם בוויטנאם ומדינות המזרח הרחוק מחסלים כל כך הרבה מכרסמים ועדיין הם מצויים בשפע - הציד שלהם שם למטרות אכילה מבקר למעשה את קצב התרבותם. 

הידעתם? החולדות נגמלות מיניקה 3 שבועות לאחר הולדתן, מגיעות לבשלות מינית בגיל 6 שבועות ומשך ההריון שלהן רק 3 שבועות. כל אמא חולדה יולדת 6-12 צאצאים. מכאן, שמזוג חולדות אחד מקבלים בשנה אחת למעלה ממיליון וחצי חולדות. אם כך, הציד ואכילתן של החולדות בהחלט משמשים בקרת ילודה שלהן.

החולדה היא בת הדוד האבולוציונית של העכבר. למעשה עיקר ההבדל הנראה ביניהם הוא הגודל שלהם. עכבר שוקל כ-20 גרם, חולדה שוקלת כ-80 עד 200 גרם, בהתאם לזן שלהן. בתמונה הבאה אתם יכולים לראות כיצד הפכו עכבר לעכבר בגודל חולדה, בעזרת הנדסה גנטית - על ידי החדרת הגן האנושי המייצר את הורמון הגדילה, לדנ"א (הגנום) העכברי.

הצגת עכבר מעבדה מהונדס למימדי חולדה

העכבר עצמו גם הוא מתרבה בקצב מדהים ואוכלוסיה שלו יכולה למלא את ביתנו. מסקר שנערך בלונדון, הסתבר שכל בית שלישי שם שורץ עכברים. למעשה העכברים כל כך גמישים, עד  כי הם יכולים לחדור לבתים מבעד חריץ דלת שעוביו כשל עיפרון בלבד. כל מסעדה עשירית בניו יורק שורצת חולדות במטבחיה. לא ממליץ לסועדים להפתיע אותן בלילה. ומה המצב בישראל? מישהו פרסם את הסטטיסטיקה? מישהו בכלל יודע על הג'וק שסולק מסלט הירקות לפני ההגשה?
מישהו העלה בדעתו על גרגרי חומוס שנטחנו עם כנפי ורגלי ג'וקים במנת הפלאפל, בפלאפליה כשרה למהדרין? ראיתי גם ראיתי במו עיניי.

אז מדוע אתם אינכם אוכלים את המכרסמים האלה? הרי יש מקומות בעולם שדווקא כן אוכלים אותם בתאווה. האם יתכן שאם היו מגישים לכם אותם בצלחת מבלי לדעת את המקור, הייתם מלקקים את האצבעות? כבר אמרו הקדמונים , על טעם וריח אין להתווכח. יתכן שאם הייתם גדלים על בשר חולדות מאז ילדותכם, הייתם אוכלים אותן בתאווה רבה. אז אולי בעצם הכל הוא רק שאלה של תרבות? בעצם פסיכולוגיה של תרבות.

מקווה שלא קלקלתי לקוראים את ארוחת הערב!

אוכל גורמה זה מדע - הרגלי אכילה חלק ג'

את התזה לדוקטורט עשיתי בתחום הביוכימיה. המנחה שלי טען שכל ביוכימאי טוב מצטיין גם בבישול. עוד לפני כן, בהיותי סטודנט לתואר ראשון, גרתי במעונות הסטודנטים ולכן בישלתי לעצמי. אף פעם לא הבנתי את הסטודנטים המסתפקים בלחם, מרגרינה, ריבה, ממרח שוקולד, קוטג' או מקסימום מטגנים חביתה. לא חלילה בגלל היותם תפרנים, אלא מפני שזה המקסימום שדמיונם איפשר להם להכין. אבל, אני אהבתי להכין אוכל אוכל. כלומר אוכל שיהיה טעים, כמו בבית.

לא היה לי שום נסיון קודם בבישול, אבל אהבתי להמציא מאכלים. זה היה אפילו מעין סוג של ריפוי בעיסוק - סוג של אתנחתא מעומס הלימודים. מסתבר שההמצאות הקולינריות שלי מלאו את המטבח המשותף במעונות בריחות שהוציאו מדעתם סטודנטים וסטודנטיות. היו כאלה שהתלוננו שהריחות הנודפים משתקים את שכלם ומורידים את כושר הריכוז שלהם לאפס. והיו גם שאמרו כי בגלל הריחות הם צריכים לקחת ריטאלין. כדי לפצותם הייתי מזכה אותם בטעימות. כיוון שבישול טעים אינו בהכרח יקר, וכיוון שיש גבול לכמות האוכל שאפשר לאכול בארוחה אחת, נשאר די והותר להזמין איזו סטודנטית חמודה. אחת מהן ציינה פעם שגבר שיודע לבשל הוא נכס שכל אשה צריכה להעריך.

ואחזור למנחה שלי שטען שביוכימאי טוב הוא גם טבח טוב. הוא עצמו היה מכין במעבדה מרקים. מבשל אותם בארלנמיירים וביקרים (מיכלי זכוכית מעבדה לניסויים כימיים), שהיה מציב מעל רשת מתכת המונחת על חצובה ומתחתיה בונזן גז מעבדתי. ממש כמו שרוקחים חומרים אורגניים בניסויי מעבדה. 

במקום סוכר הוא היה משתמש בגרגרי סוכרוז שמיועד לניסויים מעבדתיים. אני כבר רואה שאתם בשוק וכך היו גם הסטודנטים הצעירים שהגיעו למעבדה שלנו. אבל הסוכר המסחרי שאנחנו משתמשים הוא בעצם סוכרוז 'מלוכלך'. הסוכרוז של המעבדה הוא סוכרוז באיכות אנליטית, כלומר 100% סוכרוז, מנוקה מהג'אנק שנמצא בסוכר שאנחנו קונים במרכולים. גם המלח שהשתמש היה מלח NaCl באיכות מעבדה ולא המלח שאנחנו קונים לבית ואשר מכיל גם כימיקלים נוספים. כשרצה לתבל בחומץ, מזג חומצה אצטית מעבדתית מבקבוק זכוכית. הרי חומץ שווה לחומצה אצטית. זהו שמו הכימי של החומץ.

וכי מי אמר שאי אפשר לבשל גורמה באלה?

את התבשילים הוא היה מכין לאחר שהיה שוקל את המרכיבים במאזניים אנליטיים (ששוקלים מיליגרמים) וחצי אנליטיים, ששוקלים גרמים בדיוק רב. הוא היה מערבב אותם בספטולות כימיות במקום בכפות וכפיות. אני חייב לומר שהאוכל שהכין באופן הזה היה טעים להפליא. אבל לצופה מהחוץ זה היה וודאי נראה אז הזוי ומפחיד לבשל כך.

כיום, עשרות שנים מאז, 'המטבח המדעי', שנקרא גם 'המטבח המולקולרי' הוא הטרנד הבא בעולם הקולינרי. המטבח הזה משלב את אומנות הבישול עם עולם הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. זהו מטבח מזן חדש המחבר בין שפים ומדענים. במטבח המדעי מכינים מנות בתוספת ציוד מעבדה כמו כפות מיוחדות (ספטיולות), מלקטות ועוד - בדיוק כמו שהמנחה שלי לדוקטורט בישל.

מטבח מולקולרי

במטבח הזה משתמשים במוצרי מזון בסיסיים, תוך שינוי המבנה המולקולרי והמרקמים של חומרי מזון - באמצעות שימוש בחוקי הפיזיקה והכימיה. למשל, את המזון מקפיאים בחנקן נוזלי. אפשר שתקבלו מנה ראשונה טעימה להפליא אשר מכילה סוג של פלפל 'חריף' מזן מסוים, שאינו חריף במובן הרגיל. למעשה פקעיות הטעם שלנו בלשון ובחיך אינן חשות את החריפות שלו, אך בסיום אכילת המנה - הפלפל הזה משתק את חוש הטעם למשך מספר דקות, שבסיומן נקבל את המנה השניה. טעימת מנה זו לאחר סיום שיתוק חוש הטעם, מביאה לחווית שוק טעם אדיר - כמו מכת סם, להבדיל אלפי הבדלות. כלומר, מדובר כאן בחווית טעם ייחודית משגעת, באמצעות שליטה ביולוגית בחוש הטעם שלנו.

אחד השפים המובילים של המטבח המדעי מולקולרי הוא השף הספרדי פראן אדריאה אקוסטה, שמסעדת 'אל בולי' הידועה שלו זכתה ב- 3 כוכבי מישלן. את המסעדה שלו היה פותח רק מחצית השנה. במחצית השנה האחרת, הוא ופלוגת הטבחים שלו היו מבלים במעבדת ניסויים עם מדענים וחוקרים. שם עסקו בפיתוח מנות חדשות, שיהיו שונות מהמנות המולקולריות שהוגשו במסעדה בעונה הקודמת.

במסעדה 'אל בולי' זו היו רק כחמישים מקומות ישיבה וצוות טבחים ביחס של אחד ללקוח. זוג היה משלם לארוחה אחת 300 יורו. רשימת הממתינים למסעדה המולקולרית הזו עמדה על 300,000 אנשים בערך ואילו רק 5,000 איש זכו לאכול בה בעונה אחת של חצי שנה. ב-2011 הודיע אקוסטה שהוא סוגר את המסעדה שלו לשנתיים הקרובות ופתח גם את מסעדת '41 מעלות' בברצלונה. את מסעדת אל בולי הוא פתח מחדש  כ'מרכז קריאטיבי' רק ב- 2014.

נחזור לטענה של המנחה שלי, שביוכימאי טוב הוא גם טבח טוב. אני באמת לא יודע אם ניתן להכליל, אך זה נשמע לי די הגיוני. האם אני יודע לבשל טוב? אומרים לי שאני מבשל מצוין. ושתבינו, רעייתי מבשלת להפליא ועושה זו במרבית הזמן (אגב גם היא ביוכימאית בהשכלתה). אך בניגוד אליה, אני מבשל רק כשהמוזה נחה עלי, או כשאני זקוק לתרפיית הרגעה כללית. אומרים שאין אדם משבח את עצמו, לכן אני מספר רק על התגובות של הסועדים את האוכל שאני מכין. כיוון שזוגתי אינה קוראת לפי מיטב ידיעתי בלוג זה, אספר לכם בסוד שהבן לחש לי לא פעם "האוכל שאתה מכין טעים ומיוחד יותר משל אימא". 

אני לא מבשל בבית בצורה המולקולרית וכמובן גם לא עם ציוד מעבדה. אבל אומר שלדעתי זה לא חוכמה גדולה לקחת מתכון טוב מספר בישול ולחזור עליו (אף על פי שיש לא מעט שנכשלים גם בזה). אני עצמי אף פעם לא מבשל לפי מתכונים. אני בוחר חומרי גלם שנמצאים במקרר ובמזווה, קוטף עשבי תיבול מהגינה, משתמש במוצרים קשים שמוצא בבית וממציא מנה. לדעתי החוכמה היא להרגיש מה מחומרי הגלם מתאים למה ובאיזה יחסים נכונים להוסיף את המרכיבים. חשוב בעיניי לאזן בין התבלינים ועשבי התיבול. אני שונא תיבול מוגזם, המלחה מוגזמת וחריפות מוגזמת. המלחה והחרפה - בעיניי נועדת להסתיר טעמו של תבשיל בינוני. כיוון שבדרך כלל אינני רושם את ההרכבים ואופן ההכנה - אף פעם אני לא חוזר על אותה מנה בדיוק. ומנה דומה אף פעם לא תהייה זהה. וזה לדעתי כל הכיף. לבשל כיד הדמיון. כמו לצייר או לפסל. כל יצירה ייחודית.

לדעתי זה גם לא חוכמה גדולה לפתח מנה טובה בצורה אמפירית כפי שעושים שפים רבים - על ידי עבודת שכלול ניסויית לאורך תקופה, עד שהמנה מגיעה לטעם הסופי האידיאלי - לטעמו של השף. לדעתי, הידיעה לבשל טוב זה גם לא לזרוק את המנה, גם אם טעית בהכנתה (בניגוד לחינוך של שופטי מאסטר שף). זה לא חוכמה להתחיל מחדש. מנסיון שלי, כמעט תמיד אפשר להציל את המנה בעזרת תושיה וטריקים. לכן, אני אולי ביוכימאי טוב, אבל לא הייתי יכול להיות שף במסעדה. מדוע? כי מרבית האנשים שמרנים בטעמם ומצפים שיגישו להם תמיד את אותן מנות אהובות ללא שינוי. זה בסדר. אבל אני כשף הייתי משתעמם עד מוות לחזור שוב ושוב בהכנתן של אותן המנות. גם אם יהיה לי צבא של סו שפים וטבחים. וגם אם אוסיף מנה אחת או אחליף אחת באחרת פעם בחצי שנה.

הבוס שלי בפוסט דוקטורט נשוי למשוררת אמריקאית ידועה ואחד משלושת ילדיהם פתח מסעדת גורמה קטנה בוושינגטון הבירה. כהוקרה, אחת לשנה הזוג (המדען והמשוררת) הזמינו אותי ואת זוגתי לארוחה במסעדה של הבן. התפריט השתנה בכל יום. הסועדים קיבלו תפריט יומי מודפס מהודר בן ארבע מנות מעולות. לכל אחת מהן אפשרות בחירה בין שתי מנות. לא נתקלתי בקונספט מסעדות כזה בארץ. אם הייתי שף ומשוחרר משיקולים כלכליים - כזה הייתי רוצה להיות. ובתור לקוח, למסעדה כזו תמיד מסקרן אותי לחזור.

השילוב הקטלני - שיר ליום ראשון

השילוב הקטלני / קנקן

לעיתים אני שואל, לשם מה?
אנרגיה מבוזבזת
במילא לא רואים
ואם רואים - לא שומעים
ואם שומעים -
מבינים את מה שרוצים.

לפעמים אני חושב כי האדם
החיה הכי מטומטמת שיש.
אולי החיות בּוּרוֹת
אבל אין נורא מבּוּרוּת ורישעות -
שילוב קטלני
מוֹתָר האדם מֵהַבְּהֵמָה.

את הָרֶשַׁע המציא האדם
וכשבא אדם להאיר
קמה אינקוויזיציה להחשיך
במרתפיה החשוכים
אפילו השמש מקור החיים
נשרפת בעצמה.

אנושות - קידמה מול בערות

אז איך היה במסעדת סאטיה ירושלים?

קראתי כתבה של מבקר מסעדות תל אביבי ב-MAKO, שלועג לתרבות האוכל של הירושלמים ולמסעדות הירושלמיות הכשרות והסגורות בשבת. המבקר הפלצן הזה שלא ראוי שאזכיר אפילו את שמו, כנראה שאינו מבין במסעדות ובוודאי שאיננו מעודכן בתרבות החילונית התוססת בירושלים. הוא טען בכתבה שקשה למצוא בירושלים מסעדה פתוחה בשבת. האמת שאין הוא יודע על מה הוא מדבר. לא חסרות מסעדות פתוחות בשבת. רשימה חלקית כאן. אז מה אם הן לא כשרות? והחרדים עוצמים עיניים, כי יודעים הם היטב כי מי שמשלם הון ארנונה לעיריה הם החילוניים. והתל אביבים אינם יודעים שלא מעט מסעדות גורמה תל אביביות למעשה נוסדו ופעלו בירושלים שנים רבות, עד שירד קרנן בעיני הירושלמים ובעליהם נדדו תל אביבה. לא אזכיר כאן את שמן, אלא רק שהתל אביבים משלמים כפול עבור אותו התפריט הירושלמי ולעיתים מקבלים גם איכות פחותה. 

את מסיבת יום ההולדת השניה ערכה לי המשפחה בשבת הקודמת בצהריים במסעדת  סאטיה הירושלמית בראשות השף אילן גרוסי - לשעבר השף ובעל המסעדה המיתולוגית צ'אקרה בגלגול הקודם. באתר המסעדה מצוין: "כל מנה מבוססת על מוצרי גלם עונתיים, מתוצרת מקומית שאילן קנה בשוק באותו היום". קיבלנו המלצה חמה מחברה לעבודה של הבת זוג. באתר 2eat היא מדורגת 4.5 כוכבים, ומלבד הביקורת של התל אביבי הפלצן מלמעלה, שאר הביקורות בחיפוש בגוגל היו טובות. גם בדיקה של התפריט הראתה פוטנציאל מבטיח, בנוסף לעובדה שבראש סאטיה עומד השף המיתולוגי של צ'קרה, שבה סעדנו בעבר מספר פעמים וחוץ מהרעש הנורא של הסועדים, הכל היה שם מאוד טעים.

בניגוד לצ'אקרה כשהיתה בבעלות אילן גרוסי במקומה הישן - האווירה בסאטיה נעימה יותר. המקום מרווח יותר, שקט יותר ומשרה אווירה נעימה. אני זוכר שבצ'קרה שולחנות הסועדים היו כמעט דבוקים זה לזה והרעש היה נורא. בקושי אפשר היה לשמוע את הנאמר בשולחן של ארבעה סועדים. המיקום והאווירה בסאטיה כאמור נחמדים הרבה יותר. המנות מוגשות בכלי נחושת. השירות מעולה, המלצריות אדיבות ויעילות. השולחן שהוזמן מראש היה ערוך למשעי וזמין מיד. גם זמן הגשת המנות לשולחן היה מתואם וקצר במיוחד לרגיל במסעדות גורמה מסוג זה. 
ציון 10 לשירות. המטבח והשירותים נקיים!

לגבי האוכל עצמו אני יכול לומר את דעתי ודעת שאר הסועדים: חלק מהמנות היו טובות מאוד וחלק אחר פחות, חלקן היו אפילו מאכזבות. מיד אפרט, אך לפני כן אני רוצה לציין שהמסעדה הזו אינה זולה כלל. מחיר ארוחה ממוצע לסועד (מתאבנים, מנה עיקרית וקינוח) 180 ש"ח, לא כולל שתיה וטיפ וזה במסגרת עסקה מוזלת של "ארוחת השף'".

מבחינה כלכלית מומלץ לבחור בעסקת "ארוחת השף". בעיסקה הזו ניתן לבחור בכל אחת מהמנות העיקריות המוצעות בתפריט או בתפריט המיוחדים. אבל העיסקה כוללת גם ארבע מנות ראשונות (38-58 ש"ח המנה) לפי בחירת השף. לשולחן קיבלנו סט מנות ראשונות כזה לכל ארבעה סועדים וכן לחם כפרי, מטבלים וסלטים קטנים נוספים. קיבלנו לשולחן גם אקסטרה על חשבון הבית. 

המחיר בעסקת ארוחת השף הוא 125 ש"ח למנות עיקריות ששווין עד 90 ש"ח.  ו- 160 ש"ח עבור מנות עיקריות ששווין מעל - מדובר במנות שמחירן 125-138 ש"ח. בחשבון פשוט אפשר לראות שעסקת ארוחת השף משתלמת. כאמור קיבלנו סטים זהים של מתאבנים לכל ארבעה סועדים. השולחן הארוך היה מלא באפס מקום במתאבנים ומטבלים. אימא שלי שמוגדרת במצב אלצהיימר קל, שאלה איפוא החומוס והטחינה ושהיא רוצה פיתה. היא חשבה שזו מסעדה כמו באבו גוש. פיתה היא לא קיבלה והסתפקה בפרוסת לחם כפרי. אבל במסגרת "ארוחת השף" הגיעה לשולחן גם קערית חומוס וגם טחינה במסגרת המטבלים. במתאבנים, הסכימו להחליף למשפחה (שרבים אינם אוהבים דגים) את בחירת השף בסלט טונה אדומה, למנת כרובית בשום לימון ושמן זית. מנה טעימה מאוד. הפתיעה לטובה גם מנת הקרפצ'יו סלקים שהוגשה עם קרם פרש:

סלט הקיסר היה בינוני למדי לטעמי. הכבד הקצוץ היה טעים. אבל ריבת הבצל שהגיעה איתו הייתה תפלה לטעמי. קבלנו עוד תוספת קטנה של מתאבנים על חשבון הבית , ובסך הכל הפתיח היה עשיר וטעים. קלקלה את הרושם רק כמות הלחם הכפרי שהוגשה בקמצנות יתרה. בשל קמצנות זו ובשל בינוניות סלט הקיסר, אני מעניק למנות הראשונות את הציון 9.5 ולא את מלוא הנקודות.

כמנה עיקרית  הזמנתי קבב על מצע פריקֶה, בצל ועגבניות צלויים. הקבב היה עשוי טוב וטעים. כמות הבשר הייתה סבירה. היחס בין הבשר לפריקה היה נכון לטעמי. בשילוב הזה עם פריקה נתקלתי לראשונה כאן. אהבתי. 
דרגתי את המנה הזו בציון 9.

קבב על מצע פריקה

אבל לא כל הסועדים היו מרוצים מהמנה העיקרית שלהם. לא שמעתי תלונות או אכזבות אבל גם לא שבחים ממנות הסטיק, הפרגית ברוטב קארי צהוב, או דג הדניס. אבל במנת 'הקערה השחורה' של פירות ים וירוקים המוגשים על מצע אורז ורוטב אסייאתי - הירוקים היו תרמילי אפונה גסים בלתי מבושלים. לפחות היו חולטים אותם לפני ההגשה. מי שאכל את המנה הזו התאכזב, ובמיוחד לאחר שטעם ממנת ה- Surf n turf, שהיא פרפדלה חמאת עגבניות, שרימפס ונתחי פילה בקר - המנה שבחרה זוגתי. יש לה כישרון לבחור תמיד את הטוב ביותר במסעדות. הדרוג שלנו למנה זו הוא 9.5.

המנה המאכזבת ביותר שבה בחרו חלק מהסועדים הייתה אחת ממנות הדגל של המסעדה - "שורט ריבס בלי עצם, שמונה שעות בתנור ורוטב יפני".
זה מה שמובטח למנה בגלרית התמונות המוצגת באתר המסעדה:

וזה מה שקיבלנו בפועל, כל מילה נוספת מיותרת:

וחובבי הריבס שבמשפחה טענו שהבשר סיבי ולא נעים לאכילה. באחת מביקורות המסעדות ראיתי שהמבקר הילל את המנה הזו, אך טען שהיחס בין הבשר לפירה אינו נכון. אז מאז הקטינו הן את כמות הפירה והן את כמות הבשר. המנה הזו דורגה על ידי הסועדים 7.5 בקושי.

הזמנו את כל הסועדים לביתנו לקפה, תה, עוגות וקינוחים שזוגתי הכינה מראש. 
והיו הם יכולים לקנח בחדר אירוח רחב ידיים, באווירת 'גלריה בתי אמנים' והיו מתכבדים מהתה המפורסם עם מתכון עשבי התבלין הסודי שלי שאני מלקט בגינה. וגם בתה מצ'ה יפני משובח שהביא הבן מטיולו האחרון ביפן ובקוריאה. אבל המבוגרים שביננו נלחצו מפאת השעה ומנסיעה חזרה לאיזור השפלה לאחר השקיעה. אז נשארנו והזמנו את הקינוחים מסעדת סאטיה. מבחר הקינוחים המיניאטורים יחסית שהוגש לנו לא היה משהו, למרות מחירם. ולמרות שקיבלנו קינוח אחד נוסף לשולחן על חשבון הבית, בהחלט אפשר היה לוותר. אכלתי טעימים מהם במקומות אחרים. 

לסיכום הדרוג המשוקלל של הסועדים ומחיר ממוצע לסועד:

דרוג מסעדת סאטיה ירושלים

האם נחזור למסעדה לחגוג, או בנסיבות רגילות? התשובה היא לא. יש טובות ממנה בירושלים תמורת המחיר.

בין שבילי גן תנ"כי ומסיבת גורמה

יותר מזה אי אפשר היה להזמין כדי לחגוג סופ"ש יומולדת. גם שמש סתווית נפלאה, גם גסטרונומיה מוצלחת והדובדבן שבקצפת טיול בגן תנכ"י. 

מירושלים יצאנו בעשר וחצי בערך בבוקר יום שישי. בכביש מס 1 פנינו ימינה  בצומת קרית יערים לכיוון אבו גוש. ליד תחנת דלק פנינו שמאלה לכיוון נווה אילן ומיד ימינה לפי השילוט אל יד השמונה. 

כמחצית השעה מיציאתנו, ביד השמונה התאחדנו עם המשפחה המוזמנת שחיכתה לנו במסעדה הכפרית. 

סיפור המקום מעניין בפני עצמו. בתחילת שנות ה- 70, בישוב ליד חופו של פיורד בפינלנד - קבוצת נוצרים אוהבי תנ"ך והעם היהודי, החליטה לנטוש את מולדתם ולעשות עלייה לארץ ישראל. אלה שניחנו בסבלנות בשמים לבירוקרטיה הישראלית, המתינו בעיקשות עד תמו המגעים עם המוסדות המיישבים ועד אשר נקבע להם מקום לנחלה - על גבעה חשופה בין אבו גוש לנווה אילן. למקום הם קראו 'יד השמונה'  - לזכר שמונה יהודים שנשלחו למחנות ההשמדה מפינלנד למורת רוחם של חברי הקבוצה הפינית המיוסרים, על ששלטונות פינלנד לא עשו דבר להצילם.

בתחילה נבנו בישוב בתי אבן ובהמשך נוספו גם בתי עץ חסונים שהובאו מפינלנד. הקבוצה הקטנה מפינלנד הלכה וגדלה וצהלות ילדיה בהירי שיער נשמעו בינות עצי החורש. בהמשך הקהילה התרחבה ונוספו לה גם ישראלים כהי שיער. ואת הקהילה, נוצרים כיהודים, מאחדת אמונה משותפת שהמשיח שיגיע בבוא יום הוא ישוע (ישו). 

במקום נבנו גם חדרי אירוח, אולם הופעות קטן ומסעדה כפרית בנויה עץ חסון. במסעדה חגגו לי המשפחה.

במקום מתקיימת מסורת רבת שנים של בראנץ (בוצריים) יום שישי. מסורת ששמה יצאה למרחקים ומהווה סיבה בפני עצמה לעליה לרגל לעוטף ירושלים או בדרך לירושלים. לא לחינם היא מתהדרת בתואר "הטובה באיזור", עם שפע של אוכל מעולה, נוף הרים צלול כיין ואווירה. מסעדות טובות רבות נפתחות ונסגרות. זו שורדת לפחות עשרים שנה מאז שהכרנו אותה לראשונה. ביקרנו בה מספר פעמים יחד עם הילדים כשהיו קטנים. לאחר הארוחה בשישי (אחת לחודש בערך, בקיץ בתדירות גבוהה יותר) -  מתקיימת באולם הצמוד גם הופעה מתחלפת איכותית, של הרכבי כלים וזמר. המחיר להופעה בנוסף. כדאי להתעדכן מראש על המועדים והתוכנית המוזיקלית. ביום השישי האחרון לא הייתה הופעה לצערי, אך הארוחה הייתה נהדרת כמיטב המסורת שאף פעם לא איכזבה.

אני רוצה להזהיר ישראלים בעלי כרס משתפלת שאינם יכולים לעמוד בשפע כזה מבלי להעמיס צלחת אחר צלחת. להזהיר שמאוד כדאי להצטייד בדחיית סיפוקים - פן חלילה תגיעו לחדר מיון בשל זלילת יתר. אבל רבים מהאורחים מעמיסים בצלחות הרבה מעבר למה שמסוגלים לאכול אפילו בחלומותיהם. עיניים גדולות מאוד להם. וכמות האוכל המפונה מהשולחנות ונזרקת לפחי האשפה - רבה עד מאוד מזו הנאכלת. וואו חשבתי, כמה נפשות רעבות אפשר היה להאכיל במה שנזרק. נהנתנות חזירית כזו מאוד מצערת אותי ואפילו מעיבה לי שמחת יום הולדת, כאשר אני יודע שבישראל אשר מנהיגיה מתגאים בכלכלה שלה - אחד משלושה ילדים רעב. כאשר בשעה זו שאנחנו מסיימים את המסיבה הגסטרונומית,  ילדים וזקנים מגיעים לשוק מח'נה-יהודה ומלקטים מפחי האשפה את הסחורה הנזרקת בהמוניה. ואני נזכר בעצב בסיפורי אבא שלי שהתגנב מתחומי הגטו ואסף כילד קליפות תפוחי אדמה מפחי אשפה של בתי הגויים האוקראינים וממטבח הקלגסים הנאצים, כדי להביא למשפחתו, תוך סיכון בהוצאה להורג אם יתפס.

וכאן לאורחים ביד השמונה מוצע שפע (שפע זה בלשון המעטה). מבחר לחמים טריים, דגנים, מיני דגים, פשטידות, קישים, ממולאים, מיני פסטה, גבינות צאן וכמובן שלל סלטים, סלטי ירקות ופירות טריים, זיתים וחמוצים. מהביצים - שקשוקה טובה ויש גם דוכן יעודי נפרד שבו מכינים במקום חביתות עם מבחר תוספות (בצל, פטריות...) לפי הזמנה אישית. והתמונות לא יכולות להכיל את השפע.

והסלק הממולא - אין דברים כאלה

רוצה לציין במיוחד את הסלק הממולא שלא אכלתי כמוהו עד כה. ובכלל הכל היה מאוד טעים. דרוג חמישה כוכבים פלוס ממני ומכל המשפחה על הכל.

וגם מתוקים לא חסר. ובעלי הכרס המשתפלת מעמיסים. כמו לילדים יש להם קיבה נוספת למתוקים.

וסליחה שחתחתי את הזוללת בעמידה

עם דחיית סיפוקים לא קלה, נטלתי לעצמי לקינוח קוביית פאי פרג קטנה (אני מאוד אוהב מאפי פרג טרי, אולי זה בגלל האופיאטים - לא סתם) ופרוסה דקיקה של עוגת שמנת (מאה אחוז מאוזנת לפי עקרונות ה- ZONE). שניהם היו טעימים, אם כי פאי הפרג היה מעט מתוק לטעמי. אבל עפתי באמת על המנה הקטנטונת שנטלתי מפאי התפוחים עם בצק פריך. תענוג אמיתי ממש. ולהזכיר, היה שם שפע עצום של מבחר עוגות, דברי מתיקה שונים, פירות וגלידות. ושוב ציער אותי לראות את המעמיסים עד כלות ואת הכמות העצומה שנזרקת לפחי האשפה. בכל מסעותי בעולם לא ראיתי תופעת בליסה כזו ב'אכול כפי יכולתך'. האם זו תופעה יהודית? מישהו חייב לערוך מחקר אנתרפולוגי בנושא.

המחיר לארוחת שפע בלתי מוגבלת שכזו אינו יקר יחסית לאיכות הגבוהה וגם ביחס למחירים הגבוהים יותר במקומות אחרים כאלה. מחיר לסועד מבוגר - 95 שקלים. מחיר לילד עד גיל עשר - 75 שקלים. אבל הפעם לא ראיתי ילדים בכלל. כדאי להזמין מקום מראש. טלפון: 02-5343956 

אבל הקינוח האמיתי היה טיול בגן התנ"כי שאליו מוביל שביל מהחצר האחורית של המסעדה. הגן התנ"כי פתוח לכל ואפשר לסייר בו ללא תשלום. היופי, השקט והשלווה גם הם בחינם. יש גם גישה אל הגן משביל בקדמת המסעדה, ללא צורך להכנס דרכה. 

הגן התנ"כי משתרע על פני שמונה דונמים והוא ממחיש אורחות חיים ותרבות מתקופות המקרא, בית שני, המשנה והתלמוד. יש בו שילוב ממצאים ארכאולוגיים אותנטיים ושחזורים. הסיור כאמור בחינם, אך מי שרוצה הסברים -  יאלץ לארגן קבוצה קטנה והדרכה בתשלום סמלי. בהחלט שווה ומומלץ למגיע למקום לראשונה. אבל גם ללא הסברים, יש מסלולים רגליים יפהפיים לטיולים בינות שבילי כרמים מול נוף הרי ירושלים. יש בגן גם דרכי עפר לג`יפים ולרוכבי אופניים. פרטים על הסיור במקום כאן. 

וכמה תמונות כאן להתרשמות:

 

 

את המסיבה השניה ערכה לי המשפחה בשבת בצהריים במסעדת סאטיה הירושלמית בראשות השף אילן גרוסי, לשעבר בעל המסעדה המיתולוגית צ'אקרה.
אך למסיבה זו מגיע שאקדיש רשומה נוספת ונפרדת לשבת.