איזה יופי ממש תכנית כבקשתך!!!
אמרתי שלפני שנעזוב אני רוצה שירד שלג וראו איזה פלא, היום התחיל לרדת בפעם הראשונה!
האמת שבימים האחרונים עסקתי בעיקר בניסיון להציל את הבלוג ולגבות ולבנות חדש
אבל גם בקניות ואריזות ועוד מיני שטויות.
נראה לי שנסחפתי לחלוטין עם הקפה שחוזר איתנו כאילו בארץ אין קפה..
זה גם נורא מוזר למכור דברים מהדירה ולהתחיל לארגן אותה לעזיבה, זה היה הבית שלנו
בקצית יותר מ 3 השנים האחרונות ולעזוב אומר שלא יהיה יותר לשבת על הספה
ולהביט בחלון הגדול על השלג שנערם או השמש שיוצאת פתאום ומפתיעה, הסנאי שרץ
במעלה העצים שמול הבית שלנו ובחלונות השכנים שגם הם חיים את חיהם מול החלון הפתוח.
החיים הולכים לחלוטין להשתנות (לטובה אני מקווה) אבל זאת תקופה שתמיד תיזכר.
איכשהו זה היה Buffer בין הצעירות לבין הבגרות, הגענו קצת ילדים, קצת אבודים
ואנחנו חוזרים הרבה יותר בוגרים, הרבה יותר בשלים ואני רק מקווה שהדברים יהיו במגמת עליה.
שמחתי על החויה הזאת כי לא הרגשתי מוכנה להתיישב באמת, להשתקע
עכשיו אני רוצה לבנות את הקן שלנו, את המקום הבאמת שלנו, מצד שני קצת מרתיע אותי להשתקע
לעשות החלטות, להתקבע. כל מי שעזבנו בארץ כבר הפכו מזמן למשפחות, התקדמו בעבודה
חלק החליפו כבר ואנחנו קצת באותו מקום (יותר נכון אני) אותו מקום של לפני להתחיל.
יש משהו בשקט הזה שהיה לנו פה, בספה מול החלון הגדול כאשר כוס ענקית עם תה
תמיד רלוונטית. אני תוהה האם גם בארץ יהיה לנו את השקט הזה או שזה הולך להיות כאוס
שיסחוף וירוז אותנו מצד לצד.
אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת של שלג מהחלון, זה מין נס כזה
שאני לא יכולה ולא רוצה להתרגל אליו, מפתיע ומדהים כל פעם מחדש
אמרתי שלפני שנעזוב אני רוצה שירד שלג וראו איזה פלא, היום התחיל לרדת בפעם הראשונה!
האמת שבימים האחרונים עסקתי בעיקר בניסיון להציל את הבלוג ולגבות ולבנות חדש
אבל גם בקניות ואריזות ועוד מיני שטויות.
נראה לי שנסחפתי לחלוטין עם הקפה שחוזר איתנו כאילו בארץ אין קפה..
זה גם נורא מוזר למכור דברים מהדירה ולהתחיל לארגן אותה לעזיבה, זה היה הבית שלנו
בקצית יותר מ 3 השנים האחרונות ולעזוב אומר שלא יהיה יותר לשבת על הספה
ולהביט בחלון הגדול על השלג שנערם או השמש שיוצאת פתאום ומפתיעה, הסנאי שרץ
במעלה העצים שמול הבית שלנו ובחלונות השכנים שגם הם חיים את חיהם מול החלון הפתוח.
החיים הולכים לחלוטין להשתנות (לטובה אני מקווה) אבל זאת תקופה שתמיד תיזכר.
איכשהו זה היה Buffer בין הצעירות לבין הבגרות, הגענו קצת ילדים, קצת אבודים
ואנחנו חוזרים הרבה יותר בוגרים, הרבה יותר בשלים ואני רק מקווה שהדברים יהיו במגמת עליה.
שמחתי על החויה הזאת כי לא הרגשתי מוכנה להתיישב באמת, להשתקע
עכשיו אני רוצה לבנות את הקן שלנו, את המקום הבאמת שלנו, מצד שני קצת מרתיע אותי להשתקע
לעשות החלטות, להתקבע. כל מי שעזבנו בארץ כבר הפכו מזמן למשפחות, התקדמו בעבודה
חלק החליפו כבר ואנחנו קצת באותו מקום (יותר נכון אני) אותו מקום של לפני להתחיל.
יש משהו בשקט הזה שהיה לנו פה, בספה מול החלון הגדול כאשר כוס ענקית עם תה
תמיד רלוונטית. אני תוהה האם גם בארץ יהיה לנו את השקט הזה או שזה הולך להיות כאוס
שיסחוף וירוז אותנו מצד לצד.
אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת של שלג מהחלון, זה מין נס כזה
שאני לא יכולה ולא רוצה להתרגל אליו, מפתיע ומדהים כל פעם מחדש
😃😃😃
