הבלוג כלב שמירה עלה לאוויר: עיתונאים למען חופש העיתונות
שלום חברים
היום עלה לאוויר בלוג חדש שנקרא "כלב שמירה" ומקדם מאבק של עיתונאים למען חופש העיתונות (והנה קישור לעמוד בפייסבוק). היוזמה הראשונה במסגרת המאבק היא עצומה הקוראת ליועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את עיתונאי "הארץ" אורי בלאו.
הנה קישור לעצומה בבלוג:
http://kelevshmira.wordpress.com/2011/05/02/dont-prosecute-blau/#more-6
חשוב להצטרף ולהמשיך לעקוב. אם אנחנו לא נדאג לחופש העיתונות, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו.
על הקשר עיתונות-אקדמיה-בר מוחא
יאיר: ביום חמישי הצפנתי לחיפה כדי להשתתף בכנס האגודה הישראלית לתקשורת. נכנסתי לסדרת הרצאות מאוד מעניינת בנושא עיתונות ספורט, ולפאנל מאוד שטחי ולא רלוונטי בנושא פייסבוק, אבל בעיקר חשוב לי לכתוב איזו פסקה קטנה בנוגע למושב המליאה, שסיכם את היום הזה ועסק בקשר (או יותר נכון בחוסר הקשר) בין עיתונות לאקדמיה.
עמדתי בנושא הזה כבר ידועה, לפחות מהפוסט הקודם: חשוב שיותר עיתונאים ילמדו תקשורת (ובהקשר הזה חשוב לי להדגיש שאני מדבר על תקשורת כתחום אקדמי-תיאורטי, להבדיל מלימודי עיתונאות שמקנים כלים פרקטיים). זה יגרום למערכות להיות יותר ביקורתיות ומודעות לעצמן. כיום, המצב הוא שכלי תקשורת דווקא נרתעים לקחת את אותם אנשים ביקורתיים שהאקדמיה מצמיחה. דברים ברוח זו סיפר בפאנל אורי רוזן, סמנכ"ל חדשות 10 ולשעבר ראש אגף החדשות במעריב:
"כשהגעתי למעריב וניהלתי שיחות עם הבכירים הייתי צריך להסתיר את זה שיש לי תואר שני בתקשורת. הם עיוותו את הפנים ככשמעו את זה. מבחינתם כל הפרופסורים לתקשורת היו כמו אימאמים שמסיתים את הסטודנטים נגד העיתונאים. הם אמרו לי 'תיקח את אחד הפרופסורים שלך ותן לו לערוך יום אחד את העיתון, ואז נראה מה הוא יעשה'. גם יש בורות רבה בקרב עיתונאים בנוגע לתיאוריה: אם תיכנס לדסק חדשות מושגים כמו מסגור, למשל, הם לא מוכרים. אני לא בטוח עד כמה זה השתנה, מלבד פתיחת המכללות, שמיועדות יותר להכשיר עיתונאים. אני מרגיש שבעשייה היומיומית שלי הדברים שלמדתי באקדמיה משפיעים".
מעבר לאבחנות של רוזן, שעם כולן הסכמתי, נשאלת השאלה איך מחזקים את הקשר הזה. ראשית זה דורש התאמות מבחינת האקדמיה. אני חושב שנכונות יש. דוגמה טובה לכך היא תוכנית התואר השני לעיתונאים שעליה כתבתי בפוסט הקודם. צריך גם נכונות מהצד השני: עיתונאים צריכים לאפשר לחוקרים להיכנס למערכות ולבחון מבפנים את תהליכי העבודה ובמקביל גם להיות קשובים לביקורת. כמו כן, חשוב מאוד יהיו עיתונאים שישלבו בין עבודה בתקשורת לבין קריירה אקדמית בתחום, ובכך יהוו את חוד החנית של האינטראקציה בין המוסדות.
ואיך אפשר גם בלי עקיצה לכיוון מנכ"ל אגודת העיתונאים, יוסי בר מוחא, שהגיע כדי לספר על שיתוף אנשי אקדמיה בכנס אילת. באמצע הפאנל בר מוחא ביקש לדבר מהקהל ולספר כיצד האגודה בהובלתו מנסה לחזק את הקשר בין העיתונאים לאקדמיה – ראשית בכנס אילת, ועכשיו גם בכנס לעיתונאות צעירה בחיפה ובכנס לתקשורת וחברה במכללת כנרת. האמת שבר מוחא באמת שם דגש על הקשר עם האקדמיה, אבל הבעיה היא דווקא בקשר שלו עם העיתונאים. כמו שלכנס אילת בקושי באים עיתונאים (ולעניין זה אני לא מחשיב את הטאלנטים שמשתתפים בפאנלים, או את אנשי רשות השידור שמקבלים על זה גמול השתלמות, או את הגמלאים. את כל כתבי התחומים, עורכי הדסקים, התחקירנים, אנשי המקומונים וכו', שמרכיבים כיום את רוב עולם העיתונות, לא תראו שם), כך גם היה בשנה הראשונה של כנס חיפה (הבנתי שהיו שם כמה עשרות משתתפים בלבד, רובם סטודנטים חיפאיים) ולדאבוני כך גם צפוי להיות בכנס המבטיח במכללת כנרת. חבל.
ואגב עקיצה לעבר בר מוחא, הנה עוד קצת ביקורת. בשבועות האחרונים שמעתי שמספר כתבי תקשורת הוזמנו על ידי אגודת העיתונאים להיות חלק מוועדה מייעצת לכנס העיתונאות בצעירה בחיפה. קודם כל זה טוב שבר מוחא התחיל להבין שהוא צריך עצות, אבל זהות המייעצים בעייתית. ראשית, זה מריח מניסיון לחיבוק דוב: מכל אלפי העיתונאים בישראל למה דווקא להזמין את העיתונאים הבודדים שאמורים לסקר את הכנס הזה? האין זה טשטוש של הגבול בין המסקר למסוקר? כיצד עיתונאי תקשורת יכול למתוח ביקורת על כנס שהוא היה בין מתכנניו?
שנית, וזה כבר מתקשר לפוסט "לאן נעלמה הוועדה המקצועית?": לאן נעלמה הוועדה המקצועית? זאת בדיוק הוועדה שתפקידה לייעץ בנוגע לכזה כנס. האם יו"ר הוועדה רותם אברוצקי לא מספיק ראוי בעיני בר מוחא? או גל גבאי? או רועי כ"ץ, ראש מערכת החדשות היוצא של וואלה? או כתבת הארץ תהל פרוש? או אני? מדובר בעקיפה בוטה של מוסדות האגודה. זה נשמע ביורוקרטיה יבשה, אבל כך בדיוק מתעצבים דברים, ובכל הנוגע לכנס העיתונות הצעירה לא מדובר במקריות.
"ראיתי כנס של האגודה על עיתונות צעירה והייתי בטוח שאתה ארגנת אותו", אמר לי חבר שראה את תוכניית הכנס הקודם, "הופתעתי לראות שאתה בכלל לא אחד הדוברים". אני לא ממש הופתעתי. מלכתחילה הכנס הזה נועד לנגח את החטיבה הצעירה באגודה, שבעל כורחה הפכה להיות האופוזיציה לבר מוחא ולכל מה שהוא מייצג. או כמו שניסח זאת בר מוחא בכנס אילת לפני שנה וחצי: "אין כזה דבר חטיבה צעירה". ולכן גם לא היה שם שום אזכור להתארגנות שהביאה לאגודה כ-300 טפסי הצטרפות של עיתונאים צעירים (שבר מוחא כינה "מפקד ארגזים"), ובטח שלא תינתן שם במה למי שהוביל את ההתארגנות. ואני אומר את זה רק כדי להעיד על רוח הדברים, ולא כי באמת היתה זאת משאת נפשי לוותר על יום עבודה ולנסוע לחיפה כדי לדבר מול 30 סטודנטים ועשרה גמלאים. לא חסרות לי הזדמנויות טובות לכך מאחר שבאופן תדיר מזמינים אותי לדבר על הנושא גם בתקשורת וגם בכל מיני פורומים (ואני תמיד עושה את זה בהתנדבות). רק באגודת העיתונאים בתל אביב אני לא קיים. ניחא.
אגב, הכנס הזה לא היה רק הזדמנות לנגח אותי ואת החטיבה הצעירה, אלא גם להכניס קטנה לאוניברסיטת חיפה, שהפסיקה לתת חסות לכנס אילת. האם הגיוני לעשות כזה כנס בחיפה מבלי לערב את החוג לתקשורת המקומי? לדעתי לא. כך גם חשב ראש החוג, ד"ר עוזי אלידע, ששלח מכתב חריף לעיריית חיפה, ובו העביר ביקורת על האופן שבו הכנס תוכנן:
"זוהי תוכנית רעה הן מהצד העיתונאי, ובעיקר מן הצד האקדמי. תוכנית חובבנית, חסרת כל שיעור קומה אקדמי, להוציא את איש החוג לתקשורת פרופסור וימן, ואין בתוכנית הכנס אף לא איש אקדמיה מוכר אחד העוסק במחקר תקשורתי. זוהי בושה וחרפה ותעודת עניות לעיריית חיפה. רצון העירייה לארגן כנס ארצי חשוב באמצעות פורום אקדמי חלש כל כך, יגרום גם הפעם לכישלון מהדהד".
בתגובה שנתנה עיריית חיפה לכתבת המקומון של מעריב היא מיהרה להעביר את האחריות על הנושא לאגודת העיתונאים בתל אביב, וטענה כי בר מוחא (שמכונה בטעות בכתבה כיו"ר האגודה) "עומד מאחורי קיום הכנס והוא פנה לנשיא האוניברסיטה, פרופסור אהרון בן זאב, והוא זה שדחה את ההצעה להשתתף בכנס". תגובת האוניברסיטה שופכת קצת אור על סירובה המפתיע:
"האוניברסיטה שמחה לתרום לכנס חיפה לעיתונות צעירה, ולשלב את חוקרי התקשורת שלה בפאנלים השונים, אולם מארגני הכנס התנו את שילובם של חוקרי האוניברסיטה בכך שתשלם עבור זאת. האוניברסיטה אינה גוף עסקי שנותן חסויות לאירועים, אבל תשמח גם בעתיד לתרום מניסיונה המחקרי והמוניטין הרב שלה לציבור הרחב, וזאת בתנאי שלא יידרש תשלום עבור ההשתתפות של החוקרים העושים זאת כשירות לקהילה".
וכל המוסיף גורע. שיהיה שבוע טוב.
הזמנה להקרנת הסרט "קאטפיש" + שיחה עם ליאור קודנר
"הסרט 'קאטפיש' כבש לעצמו מקום של כבוד כמתעד הלא רשמי של המהפכה שהכניס אתר פייסבוק בדפוסי התקשורת הבין אישית של תחילת המאה ה-21", כתבה נירית אנדרמן בהארץ. עם זאת, השפעתן של פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות אינה מסתכמת רק בדפוסי התקשורת הבינאישית, אלא סוחפת בסערה גם את תקשורת ההמונים. מהומות הדמים בעולם הערבי, מחאת העובדים הסוציאליים, המכתב קורע הלב של יעל גרינשפן – כל מערכת חדשותית כבר מבינה שהרשתות החברתיות יכולות להניב את הסיפור הגדול הבא או ללדת אייטם מגזיני משעשע כדי לסגור איתו את הליינאפ, כמו גם לשמש פלטורמה זולה ויעילה להפצה של חומרים. יש אפילו מקומון אמריקאי שכבר החליט לבטל את האתר שלו ולהפיץ את כל הכתבות באמצעות עמוד בפייסבוק.
הקרנת הסרט "קאטפיש"
+
שיחה עם העיתונאי ליאור קודנר
ביום שישי 29.4.2011 בשעה 12:30 נקיים את המפגש השני בסדרת מפגשים לעיתונאים בסינמטק ת"א, בפורמט של סרט ושיחה עם עיתונאי בכיר. במפגש הקרוב נקרין את הסרט התיעודי "קאטפיש", שלדעת רבים מצליח ללכוד את רוח התקופה בכל הנוגע לרשתות חברתיות בכלל ושימוש בפייסבוק בפרט. בסוף הסרט נקיים שיחה עם ליאור קודנר, ראש המחלקה הדיגיטלית של "הארץ", על האופן שבו הרשתות החברתיות משפיעות על עולם העיתונות.
מחיר הכניסה לאירוע: 35 ₪ לאדם. הכניסה בהצגת תעודת עיתונאי (לע"מ, אגודות העיתונאים או תעודות של אחד מכלי התקשורת. אפשר להביא איתכם אדם נוסף שאינו עיתונאי). עם הכרטיס ניתן יהיה לקנות קפה ומאפה ב-10 ₪ בלבד בבית הקפה של הסינמטק.
לשאלות והערות ניתן לפנות ל:
אסף ליברמן, 0506935774, [email protected]
יאיר טרצ'יצקי, 0548104567, [email protected]
לפרטים נוספים על הסרט:
נפתחה ההרשמה לתוכנית לתואר שני בתקשורת לעיתונאים
יאיר:
הנתק בין עולם העיתונות לבין האקדמיה הטריד אותי מאז נקלעתי לתחום. כסטודנט לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה העברית חשבתי שלפעמים המרצים שלי די מנותקים מהמתרחש בשדה המחקר שלהם. במקביל, כעיתונאי חשבתי שחבל שהעמיתים שלי מנותקים לחלוטין מתיאוריות שרלוונטיות מאוד לעשייה היומיומית שלהם. אין לי ספק שאלמלא הנתק הזה שני הצדדים יכלו לתרום מאוד אחד לשני – לשפר גם את העשייה העיתונאית וגם את המחקר האקדמי.
לפני כשנתיים וחצי עלה לי רעיון לשיפור הקשר: הקמת תוכנית לתואר שני בתקשורת, שתהיה מיועדת לעיתונאים ותוכל לייצר דיון פורה שמערבב בין המקצועי לאקדמי. בשיחה עם אנשי החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה, שאותם הכרתי באמצעות הקשר שנוצר עם אגודת העיתונאים סביב כנס אילת, גיליתי שמדובר ברעיון שהתבשל אצלם כבר זמן רב. בתיאום עם מנכ"ל האגודה, יוסי בר מוחא, התחלנו לרקום את המהלך. השאיפה היתה לקיים לימודים בימי חמישי בחיפה ובימי שישי בבית סוקולוב. האגודה אף הביעה נכונות לתת מלגות לחברים שיצטרפו לתוכנית.
בסופו של דבר המתיחות שנוצרה בין בר מוחא לבין אנשים בחוג לתקשורת טרפדה את שיתוף הפעולה, ואוניברסיטת חיפה המשיכה לקדם את התוכנית לבדה. באוקטובר יצא לדרך המחזור הראשון של התוכנית, ואני החלטתי להירשם. בימים אלו מתחילה ההרשמה למחזור השני. מאחר שאני חושב שמדובר בתוכנית חשובה ואיכותית, היה לי הצורך לכתוב עליה כמה מילות המלצה.
ראשית, קישור לעמוד התוכנית באתר האוניברסיטה (יש שם את כל הפרטים):
http://hevra.haifa.ac.il/~comm/he/ma_media_studies.php
שנית, כמה הערות אישיות ממני:
1. התוכנית מאוד מרוכזת: השיעורים מתקיימים רק בימי חמישי, מתשע בבוקר ועד שבע בערב, במשך שלושה סמסטרים. כך שבתוך שנה מסיימים את התואר (מדובר במסלול בלי תזה).
2. לנרתעים מהנסיעות לחיפה: הלימודים מתקיימים בקמפוס הנמל, שנמצא כמאה מטרים מתחנת רכבת מרכז השמונה. פשוט עולים על רכבת בתל אביב, מנמנים או קוראים עיתון וכעבור קצת יותר משעה כבר אפשר להיות יישובים בכיתה. באמת לא טרטור גדול מדי.
3. היו מספר בעיות במחזור הראשון (כטבעם של מחזורים ראשונים), אבל לזכותם של אנשי התוכנית ייאמר שיש קשב רב לביקורת וגם נכונות לתיקון. כמו כן יש הרבה מאוד התחשבות בכך שאנחנו לא רק סטודנטים, אלא גם עובדים, ולא סתם עובדים – אלא עיתונאים, שמקבלים בלי סוף טלפונים מהמערכת וכו'.
4. לגבי התכנים עצמם: מעבר לעניין האינטלקטואלי האישי שיש לי בנושאים הללו, אני חש שגם קיבלתי דברים שיסייעו לי להיות עיתונאי טוב יותר. למשל הבנה מעמיקה יותר של ההיסטוריה של העיתונות, שמאפשרת לי למקם את עצמי על ציר בן יותר מ-400 שנה, או ליבון בכלים אקדמיים של סוגיות פנים תקשורתיות שחלקנו היינו מעורבים בהן.
5. כך או כך, וזה לקח שיש לי מכל אירוע שארגנו בשנים האחרונות, מפגש בין עיתונאים – שמגיעים ממגוון כלי תקשורת, גילים, תפקידים או אזורים בארץ – תמיד מייצר אינטראקציה חיובית והפריה הדדית. זה גם בא לידי ביטוי בתוכנית הזאת.
לסיכום: בהנחה שמה צריך לתקן יתוקן, אני ממליץ בחום. כדי לקבל תשובות רשמיות היכנסו לקישור ופנו לסגל התוכנית. כל מי שרוצה לשמוע עוד מהתנסותי האישית, מוזמן לשלוח לי מייל לכתובת [email protected]
לאן נעלמה הוועדה המקצועית?
יאיר: חברה עיתונאית הסבה את תשומת לבי לשני אירועים שארגנה באחרונה אגודת העיתונאים: סיור ליהודה ושומרון וסדרת מפגשים עם אנשי אקדמיה. "זה קצת פאתטי שבמשך שנים הם לא עושים שם כלום", אמרה לי, "ובדיוק אחרי שאתם מארגנים סיור למגזר הערבי וסדרת מפגשים בנושאי כלכלה, אז פתאום הם נזכרים לעשות שני אירועים מאוד דומים".
אולי אותה חברה צודקת, ואכן יש בזה משהו פתטי, אבל אותי זה בעיקר משמח. אולי סוף סוף מישהו שם בבית סוקולוב הבין שאגודת עיתונאים זה לא רק שיפוצים וכנסים באילת. כמובן שהדרך עד שאגודת העיתונאים תהיה רלוונטית היא עוד ארוכה – וזה לא יקרה עד שלא יתחילו להתעסק בזכויות שלנו כעובדים – אבל באופן כללי אני משתדל להיות אופטימי.
אחרי שתי פסקאות של אופטימיות, הגיע הזמן גם לבקר. ראשית, משהו קטן על הביצוע: יש משהו קצת אירוני בכך שמנכ"ל האגודה יוסי בר מוחא בלם בכל כוחו את הסיורים שניסינו לארגן בחברה הישראלית, תוך שהוא טוען שמדובר באירועים פוליטיים, ולבסוף עושה סיור שהוא קומוניקט אחד גדול למועצה האזורית שומרון ולהתיישבות בשטחים. את ההזמנה שניסחה דוברת המועצה העבירו כמו שהיא לחברי האגודה – מבלי לנסות להכניס קולות אחרים וגם מבלי לתקן רווחים מיותרים. אבל זאת עוד הביקורת השולית בכל הסיפור.
כשהקמנו את החטיבה הצעירה וניסינו לקדם פעילויות, שחלקן לא התיישבו עם סדר היום של בר מוחא, הוא ידע להשתמש בטיעונים דמוקרטיים כדי לבלום אותן. "יש באגודה ועדה מקצועית", היה אומר בחיוך ערמומי, "והיא זאת שאחראית לארגן את הפעילויות הללו". הצעתי לבוא לישיבות הוועדה כדי להציג את הרעיונות, אבל הוא תמיד סירב. "רק חברי ועדה יכולים להשתתף בישיבות", הוא היה מסביר ומבטיח להעביר להם את ההצעות. כשמספר היוזמות שעברו את "האישור" הצטמצם כמעט לחלוטין, הבנו שהסידור הזה לא עובד, וכדי להשפיע באמת אנחנו חייבים להיות חברים בוועדות – בוועדה המקצועית, אבל גם באחרות.
רותם אברוצקי, יו"ר הוועדה המקצועית וכתב בערוץ 1, מראיין את יואב בכנס היסוד של החטיבה הצעירה ביולי 2008
באופן מפתיע, עכשיו, כשאני כבר חבר בוועדה המקצועית, שום דבר לא עובר דרכה. לא המפגשים, לא הסיורים, וגם לא האירועים האחרים המעטים שמקיימת האגודה (והאמת שאני אופתע אם אי פעם עבר דרכה משהו). וזה לא רק בוועדה המקצועית, אלא גם ביתר הוועדות. המשותף לכולן: הן פשוט לא מתכנסות.
הוועדה המקצועית, למשל, התכנסה לישיבה ראשונה סמוך לבחירות, שנערכו בינואר 2009 – לפני שנתיים שלמות. כל פניותיי לאחר מכן ליו"ר הוועדה, רותם אברוצקי, כדי שיכנס אותה מחדש – נותרו ללא מענה. לאחר שגם חברות אחרות בוועדה פנו אליו מספר פעמים, היא לבסוף כונסה. מאז חלפה כבר יותר משנה וחצי, ואין קול ואין עונה מכיוון אותה ועדה, שאמורה להיות החשובה ביותר באגודת העיתונאים ולדאוג לזכויות שלנו כעובדים ולשיפור מעמדנו המקצועי. וכשאין ועדה מקצועית, גם לא צריך להתפלא שכך נראית האגודה. עצוב.
המשך לסמינר הכלכלי?
שלום חברים
בחודשיים האחרונים קיימנו סדרת מפגשים לעיתונאים בנושאים כלכליים עם מומחים בתחום. קיבלנו פידבקים מאוד חיוביים מהמפגשים: עיתונאים רבים, משלל תפקידים וכלי תקשורת, ציינו כי הם קיבלו רקע נרחב בתחום שהיתה להם בו בקיאות נמוכה והם חשים שהם צברו כלים להבין טוב יותר את המציאות הכלכלית ולשקף אותה בצורה מקצועית יותר בעבודה היומיומית. השיא היה בפגישה האחרונה, שבה הגיע פרופ' איתן ששינסקי כדי לשוחח עמנו על תמלוגי הגז כשבמקביל הנושא נידון ועלה להצבעה בישיבה דרמטית של ועדת הכספים של הכנסת (הוא אף קטע את ההרצאה לכמה רגעים כדי לקבל את שיחת הטלפון שבישרה לו על כך שההחלטה עברה).
על אף שהמפגש עם ששינסקי היה אמור לנעול את הסדרה, קיבלנו לא מעט פניות מעיתונאים שהיו רוצים לראות לה המשך. בינינו לבין עצמנו החלטנו לשקול את הנושא, ואולי לקיים סדרה חדשה של מפגשים עם הגורמים הכלכליים הבכירים במשק: שר האוצר יובל שטייניץ, יו"ר ההסתדרות עופר עיני, יו"ר ועדת כספים משה גפני, אולי איזה טייקון וכו'. לפני שאנחנו מקדמים עוד מהלך כזה, שדורש לא מעט השקעה, רצינו לציין כמה דברים:
1. נשמח לשמוע מכם אילו נושאים מעניינים אתכם – עולם העבודה? כלכלת בריאות? מבט כללי על המשק? שוק ההון? משהו אחר?
2. המפגשים האחרונים התקיימו בבית העיר בימי רביעי בשעה שבע בערב. האם מדובר בזמן טוב? האם יש מועד אחר שעשוי להיות נוח יותר?
3. אנחנו לא יכולים להביא את שר האוצר, לדוגמה, ולהושיב אותו מול חדר חצי ריק (בפועל אנחנו יכולים, אבל זה בסופו של דבר מוציא רע מאוד דווקא את מי שעמל והשקיע את מיטב זמנו כדי לארגן את המפגש). כדי שהמפגשים יהיו מוצלחים אנחנו זקוקים שכל אחד מכם ירגיש שהם נוצרו למענו וייקח עליהם אחריות. מה זה אומר? שמי שמודיע שהוא בא אכן יבוא או לחלופין יודיע שהוא מבטל, וגם שתעשו מאמץ לפרסם את המפגשים בין חבריכם ולדאוג שאנשים יבואו. נשמח לקבל מתנדבים שיודיעו עכשיו שהם מוכנים להיות אחראי הפצה אצלם במערכת (זה דורש חצי שעת עבודה במצטבר בשבוע שלפני כל מפגש).
4. תשובות, הערות, ביקורות או סתם מילה טובה – אפשר לשלוח לכתובת המייל [email protected]
שיהיה שבוע נעים
מיקי פלד ויאיר טרצ'יצקי
הזמנה למפגש הרביעי בסמינר הכלכלי: פרופ' איתן ששינסקי על תמלוגי הגז
ביום רביעי, 23 במרץ, ניפגש בשבע בערב למפגש הרביעי (ונכון לעכשיו גם האחרון) בסמינר הכלכלי לעיתונאים. והפעם:
את פרופ' איתן ששינסקי, יו"ר הוועדה לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל, כמעט שאין צורך להציג. בשנה האחרונה הוא הופקד על אחד הנושאים הכלכליים החמים ביותר, עם השלכות של מאות מיליארדי שקלים ותחת מכבש לחצים עצום של לוביסטים ובעלי עניין, שעדיין נמצא בעיצומו.
הסמינר הכלכלי מתקיים זו השנה השלישית, והפעם מחוץ לאגודת העיתונאים, שהערימה לא מעט קשיים בפעמים הקודמות. השנה אין בר מוחא שמתעקש לגבות כסף על הסמינר וגם יש פחות מגבלות לו"ז. המפגשים הם בחינם ומועברים על ידי מיטב המומחים בימי רביעי פעם בשבועיים בשבע בערב.
כל המפגשים נערכים בבית העיר, בניין העירייה הישן של תל אביב ששוחזר באופן מרשים. הכתובת: רחוב ביאליק 27 תל אביב.
הסבר הגעה בקישור: http://beithair.org/hours-directions/
על אף שההשתתפות היא בחינם, בגלל מספר מקומות מוגבל יש להירשם לכל מפגש בנפרד באמצעות שליחת מייל ל[email protected] עם שמכם, תפקידכם, שם המערכת ומספר טלפון. המייל חשוב גם כדי שנוכל להודיע על שינויים או עדכונים.
לשאלות והערות:
יאיר טרצ'יצקי 0548104567 [email protected]
מיקי פלד, 0524004002 [email protected]
מרדכי גילת: "הצמידו לי חוקרים פרטיים כדי לחשוף את מקורותיי"
"חוקרים הקיפו לי את הבית". גילת בהרצאה
ביום שישי הגיעו כשישים עיתונאים לצפות בסרט "האדם המסוכן ביותר באמריקה" ולהאזין להרצאה מפי העיתונאי מרדכי גילת, כחלק מסדרת מפגשים שיזמנו בסינמטק תל אביב. הרעיון פשוט: סרט שקשור לעיתונות ואחריו הרצאה של עיתונאי בכיר. המטרה: להפגיש עיתונאים אחד עם השני ולהחזיר למקצוע את האתוס שכבר מזמן נשחק.
"האדם המסוכן ביותר באמריקה", סרט תיעודי שהיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריה זו בשנה שעברה, מספר את סיפור חייו של איש הפנטגון דניאל אלסברג – אלה שלפני החלטתו להדליף אלפי מסמכים שישנו את מהלך מלחמת וייטנאם וההיסטוריה כולה ואלה שאחריהם, שנמשכים גם היום בהתנגדות למעורבות אמריקאית במלחמות מחוץ לאדמתה. באחרונה אלסברג אף הביע תמיכה נחרצת בג'וליאן אסאנג' ובאתר וויקיליקס, כשאמר "חיכיתי 40 שנה להדלפה של מסמכים בסדר הגודל הזה".
בתום ההקרנה שיתף העיתונאי מרדכי גילת את הקהל בחוויותיו מהעבודה מול מדליפים, וציין כי הסרט חסר כל התייחסות לכך שאלסברג נשאר חשוף בצריח ללא כל הגנה שלה אמור לזכות מקור, וכמעט מצא עצמו בכלא לעשרות שנים. בשיחה סיפר גילת כי על המאמצים הרבים שנדרשו ממנו ככתב חוקר (בידיעות אחרונות ובישראל היום) שעשה כל שביכולתו להגן על מקורותיו. להלן כמה משפטים מהשיחה עם גילת:
בשלב מסוים הזמינו חוקרים פרטיים וביקשו מהם לעקוב ולשתול בחורות לשרים מהמפד"ל. הרעיון היה לגלות מי מדליף לי ולתחקירנית מלי קמפנר חומרים. במקביל ישבו על קווי טלפון שלי והייתי נתון למעקבים. הבית הפרטי שלי הוקף בחוקרים פרטיים, ליד מלי קמפנר שמו גננים חדשים. לנו היתה חובה שלא ייחשפו מקורות המידע שלי.
הבוקר היה מתחיל, למשל בפגישה בבני ברק עם מקור, כשמאחורי נוסעים אנשי אבטחה של ידיעות אחרונות. הייתי מקבל הנחיות מהם, יורד באמצע הדרך מהמונית כדי לבדוק אם עוקבים אחרי. הרבה אנשים טובים הביאו לי חומרים ולא יכולתי להרשות לעצמי שהם יחשפו. צריך לשמור על מקור בכל מחיר – אלא אם זה מקור שהטעה אותי בכוונה.
תיבת הדואר שלי בידיעות אחרונות נפרצה ופתחו לי מכתבים. בידיעות אחרונות ליד החדר שלנו עמד מנקה, שלא ממש נראה כמו מנקה, וניקה את המטר מחוץ לדלת במשך שעה. קבלן הניקיון הזה נשלח לבדיקת פוליגרף שעלו בה המון שקרים. ידיעות אחרונות סיימו את ההתקשרות איתו. הכל כדי למנוע שמקור ייפגע".
בשבוע הקרוב נעדכן לגבי ההקרנה הבאה. מוזמנים להציע הצעות לסרטים הבאים – בתגובות פה או במייל לאסף ליברמן שמרכז את הפרויקט: [email protected]
רוצים לקבל עדכונים שוטפים על כל הפעילויות?
1. עשו מנוי חינמי לבלוג. זה נמצא למעלה מצד שמאל
2. הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק http://www.facebook.com/group.php?gid=55757970455
3. שלחו לנו מייל לכתובת [email protected] ונצרף אתכם לקבוצת הגוגל שלנו
הנחה לפרילנסרים בדוחות למס הכנסה
אחת הקבוצות החלשות ביותר בקרב ציבור העיתונאים הם הפרילנסרים. לא בפוסט הזה נרחיב על כל התלאות שאותם עיתונאים עצמאיים צריכים לעבור, אבל חשוב להזכיר את התמורה הנמוכה, את חוסר היציבות התעסוקתית ואת הפחד המתמיד להישאר ללא עבודה.
גם בנוגע לפרילנסרים, שזקוקים לה יותר מכל עיתונאי אחר, אגודת העיתונאים בתל אביב לא עושה מאומה – גם כי היא חלשה ובלתי רלוונטית לכל מה שקורה בתחום, אבל גם כי הפרילנסרים הללו כנראה לא ממש מעניינים שם מישהו בין השיפוצים לכנס אילת. ניסינו לחשוב איך אנחנו, כקבוצה של עיתונאים עם הרבה ערכים ומעט משאבים, יכולים לסייע ולו במעט לציבור הפרילנסרים. אז הוצאנו מהמאגר רעיון ישן שניסינו בזמנו לקדם ללא הצלחה דרך אגודת העיתונאים: לארגן הנחה לעיתונאים עצמאיים בכל הבלגאן החשבונאי שמתלווה לעבודתם.
טל שניידר, לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון וכיום פרילנסרית בעצמה (והנה קישור לבלוג שלה), לקחה על עצמה את המשימה. היא אספה רשימה של מספר יועצי מס ורואי חשבון שהומלצו על ידי עיתונאים שעובדים איתם, והציעה להם שבתמורה להנחה נפנה אליהם עיתונאים. אין ספק שכציבור של פרילנסרים נוכל אולי בהמשך להוריד את המחיר יותר (וכל כמה אחוזים של הנחה יכולים להגיע למאות שקלים מדי שנה) ומעבר לכך זה גם טוב שיש איש מקצוע שמטפל בהרבה עיתונאים ומכיר את הסוגיות החשבונאיות שרבים מאיתנו נתקלים בהן יום יום.
מצורפת למטה טבלה עם השוואת מחירים (לא כולל מע"מ) בין כמה אנשי מקצוע. אתם מוזמנים לשלוח לנו שמות נוספים מומלצים שמוכנים לתת הנחה, ונשמח להוסיף לרשימה. ושוב, המון תודה לטל שניידר הנהדרת שהשקיעה בזה לא מעט זמן.אתם יכולים לפנות אליה לפרטים נוספים ([email protected] 0507774884).
| שם | טלפון | טיפול שוטף – ריטנייר, שכולל כבר דו"ח שנתי | דו"ח שנתי בלבד | הערות |
| יועץ המס טל נצר, רחובות | 08-9471990 | 220 ש"ח | 800 ש"ח | מציע לבוא באופן חד פעמי לפגישת פנים אל פנים |
| רו"ח אילן יפת, הרצליה | 050-5352223 | 300 ש"ח | 1,200 ש"ח | |
| רו"ח משה כהן, רמת גן, בורסה | 03-6131327 | 425 ש"ח | 2,000 ש"ח (כשמדובר בלקוחות המצריכים מעט תשומת לב) | בימים אלה מכניס מערכת אינטרנטית, שהעבודה דרכה מאפשרת להעביר למשרדו דיווחים און ליין בלי לבוא. מי שישתמש בזה, הטיפול השוטף יהיה עוד יותר זול |
| רו"ח אלי זהבי, רעננה | 09-7452653 | 500 ש"ח לחודש | 2,500 ש"ח |
| חשבונאית ויועצת מס סיגלית גבריאל בטש | 052-8834838 | 400 ש"ח לחודש | 1,700 ש"ח | [email protected] |
| רו"ח גל צורף | סלולרי: 050-7876007 | 400 ש"ח לחודש | 1,500 ש"ח | פגישת היכרות ללא תשלום, משרד בר"ג [email protected] |
הסרט "האדם המסוכן ביותר באמריקה" + שיחה עם מרדכי גילת
דניאל אלסברג נחשף לחומרים נפיצים על מלחמת וייטנאם והדליף אותם. ענת קם עשתה את אותו הדבר לגבי פעולות של צה"ל בשטחים. ג'וליאן אסאנג' כבר הפך את העסק לשיטתי. גם אם הסיפורים שונים, אלסברג, קם ואסאנג' היו צינור משמעותי להעברת מידע משמעותי והפכו בעיניי רבים לאויביי הציבור. אלסברג גם כתב על זה שני ספרים, שהפכו לסרט תיעודי מרתק. סיפורו של אלסברג הוא חומר חובה לכל עיתונאי.
הקרנת הסרט "האדם המסוכן ביותר באמריקה"
+
שיחה עם העיתונאי מרדכי גילת
ביום שישי 25.2.2011 בשעה 12:30 נקיים את המפגש הראשון בסדרת מפגשים לעיתונאים בסינמטק תל אביב, בפורמט של סרט ושיחה עם עיתונאי בכיר. במפגש הקרוב נקרין את הסרט "האדם המסוכן ביותר באמריקה: דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון", המתאר את הדלפת "מסמכי הפנטגון" בתחילת שנות ה-70', שחשפה שקרים של נשיאי ארצות הברית סביב מלחמת וייטנאם. בסוף הסרט נקיים שיחה עם מרדכי גילת, כתב חוקר ב"ישראל היום" וחתן פרס סוקולוב לעיתונות כתובה, שחשף בין היתר את פרשת האי היווני ופרשת אריה דרעי. גילת יחלוק מניסיונו ויספר על הדלפת מסמכים, מקורות ופרשיות עבר בעיתונות הישראלית. 
מחיר הכניסה לאירוע: 35 ₪ לאדם. הכניסה בהצגת תעודת עיתונאי (לע"מ, אגודות העיתונאים או תעודות של אחד מכלי התקשורת. אפשר להביא אתכם אדם נוסף שאינו עיתונאי). עם הכרטיס ניתן יהיה לקנות קפה ומאפה ב-10 ₪ בלבד בבית הקפה של הסינמטק.
לשאלות והערות ניתן לפנות ל:
אסף ליברמן, 0506935774, [email protected]
יאיר טרצ'יצקי, 0548104567, [email protected]
והנה עוד קצת פרטים על הסרט:
האדם המסוכן ביותר באמריקה: דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון (ארה"ב 2009)
THE MOST DANGEROUS MAN IN AMERICA
בימוי: ג'ודית ארליך, ריק גולדסמית Dir: Judith Ehrlich, Rick Goldsmith
דניאל אלסברג, צעיר מבריק שהתבקש על ידי רוברט מקנמארה לכתוב דו"ח סודי עבורו על המלחמה המתמשכת בוייטנאם (1971), גילה לתדהמתו כי חמישה נשיאים – מטרומן ועד ניקסון – שיקרו לעמם שקרים גסים כדי להצדיק את המשך הקרבות, שגבו מחיר דמים של שני מיליון הרוגים ויאטנמים, ו-58 אלף חיילים אמריקאים. באומץ לב יוצא דופן הוא צילם בסתר 7,000 עמודים ממסמכי הפנטגון, והדליף אותם ל"ניו יורק טיימס". בשל ניסיון הממשל לחסום את הפרסומים, פיזר אלסברג את השלל בין 17 עיתונים ברחבי ארה"ב, ובכך תרם תרומה מכרעת לסיום המלחמה, לא לפני שהועמד למשפט על עבירות שדינן 115 שנות מאסר. הסרט המועמד לאוסקר, משתמש בצילומי ארכיון מצוינים, ובמרואינים רבים שליוו את האירועים, כשבראשם אלסברג עצמו. היה מועמד לאוסקר בשנת 2010. (94 דקות, אנגלית, תרגום לעברית) (94 min., Eng., Heb. Sub). הקרנה באדיבות יס דוקו.
