אישתון

השנה היא 1941. הנאצים בדיוק סיימו להסב את מבצר טרזין והעיירה שסביבו – טרזיינשטט – לגטו שכ-90% מהיהודים שיאכלסו אותו, לא ישרדו עד תום מלחמת העולם השניה. טרזין שימש כבית כלא לפני כן ובתוכו שתי המלחמות הנוראות של אותה המאה נושקות לרגע. עד 1918 הוחזק בכלא טרזין גברילו פרינציפ, שהתנקש ביורש העצר האוסטרו-הונגרי, פרנץ פרדיננד ב-1914. התנקשות שתוביל להכרזת מלחמה של אוסטרו-הונגריה על סרביה ותחל את מלחמת העולם הראשונה.

17 מיליון ההרוגים של מלחמת העולם הראשונה לא הספיקו לאנושות והחלטנו לשבור את ההישג הקודם שלנו במלחמה חדשה. האנושות המשמידה היא אותה האנושות הדומעת ועל כן היא יודעת ולמודה מניסיון העבר, כי הרצח עדיף שיוסתר. כמובן שלא באמת ניתן להסתיר אותו (לפחות לא בהיקפים שכאלה), אך הסיבה שהאנושות גם דומעת וגם משמידה, היא בעיקר בגלל שהאנושות גם אדישה וצבועה. על כן, האנושות לא צריכה הצגה מוצלחת במיוחד בכדי לבחור שלא לראות ולא להתערב בעוולות הנעשות על ידי חלק מחבריה. גטו טרזין היה אותה הצגה כושלת שבה אמנים יהודים ניגנו ציירו וכתבו; גטו חריג שנועד להיות חלון הצצה לעולם הרוצה להשתיק את נקיפות מצפונו; עולם שצריך מצגת שווא כלשהי, בכדי לצאת ידי חובה. אפילו הצלב האדום ביקר בגטו, לאחר ששמועות החלו להשמע בעולם, לגבי משהו מוזר – "מחנות השמדה". אבל אילו מחנות? הנה לפניכם: הכל פה שמח. אנשים בבתי קפה, נגנים בכל מקום. אולי תרצו לראות קצת תאטרון? או שהתאטרון שלפניכם מספק אתכם? להמשיך לקרוא ←