31 אוגוסט 2018

ערסית למתחילים

חבר שלי כל הזמן צוחק עליי שאני ערסית. האמת היא שזו הסביבה בה גדלתי. אמנם אף פעם לא הצלחתי להביא את עצמי לקלל ואף פעם לא הייתי מרביצה או חוטפת מכות (היו מי שעשו את העבודה בשבילי), אבל תמיד הייתי חלק מהחבורה. אמנם המצאתי אלרגיה כדי שלא אצטרך לעשן נרגילה והכרחתי את עצמי לאהוב מוזיקה מזרחית אבל זה עבד, ותמיד הייתי מוקפת חברים.
בגיל 16 עברתי לפנימיה ושם, בפעם הראשונה לא היה מי שיגן עליי, יקלל בשבילי, ירביץ עבורי, ומילדה מגניבה הפכתי ביום אחד לילדת כאפות שבוכה במיטה ומסתכלת על איך ילדים אחרים גונבים לה בגדים, דמי כיס (כל ילד קיבל כל שבועיים 20 ש״ח כדי לנסוע הביתה מההסעה) וצריכה להחביא סמים בארון ולקום כל יום מוקדם כדי להחביא כוסות עם שתן ״נקי״ בשירותים, למקרה שתהיה בדיקת פתע של סמים. אמרו שאם לא אעשה את כל זה או אם אגיד משהו למי מהצוות, ידקרו אותי. אז שתקתי ועשיתי מה שאמרו לי. אני לא יודעת אם באמת היו דוקרים אותי אבל סכין היתה ואני העדפתי לא לקחת סיכונים מיותרים. למזלי הגדול העובדת הסוציאלית הוציאה אותי כבר באותה שנה למשפחה אומנת במקום בו לא היה צורך לקלל וללכת מכות כדי לשרוד.
היום אני מכירה את התרבות ויודעת איך לדבר עם אנשי הרעש ואפילו ממש טובה בלשרוק עם האצבעות אבל ברור לכולם שאני לא אחת מ״החבר׳ה״. בכל אופן, התחשק לי לחבר את מילון הערסים לצופה מבחוץ.

  • גָב - זה הא׳ ב׳ של כל ערס. כל אחד צריך גב. גב זה חבורה של אנשים שמרביצים במקרה שמישהו קילל מישהו או, חס וחלילה, את אמא שלו. בלי גב, אין כבוד. וכאן מגיע הערך הבא.
  • כבוד - זו מילה נרדפת לפחד. כל אחד רוצה שיכבדו אותו, משמע שיפחדו להתעסק איתו.
  • גנגסטר - המחמאה הכי גדולה שערס יכול לקבל. כולם רוצים להיות גנגסטרים כי מי שגנגסטר הוא זה שמקבל את הכי הרבה כבוד. לגנגסטר כמובן יש גב כל כך חזק שזה כבר ממש מזכיר צבא.
  • אמא - האחת והיחידה (אף פעם לא הרגשתי ככה אבל ככה זה). שלא תעז להוציא מילה על אמא שלי. אוכל של אמא הוא האוכל הכי טעים בעולם וכל מי שאומר אחרת טועה. וכמובן שהאוכל של אמא שלי תמיד הכי טוב ובריא ומזין. ״ושלא תעז להגיד אחרת.אתה לא רוצה להתעסק איתי״.
  • אלוהים - מלך המלכים. ולכן תמיד נאכל כשר, נשמור חמץ בפסח ולא נרביץ או נאכל ביום כיפור (נחכה בסבלנות לארוחה המפסקת ונפוצץ אותך אחריה). מי שלא מאמין באלוהים הוא פריק. 
  • פריק - כל מי שהוא לא ערס. זו מילת הגנאי הכי מעליבה שיכולה להיות. יש כמובן גם את הפריקים הכבדים, המטאליסטים או הפנקיסטים, שאיתם חייבים ללכת מכות. למרבה האירוניה, חוץ מהסגנון המוזיקלי והמראה החיצוני, התרבות הכללית מאוד דומה.
  • ערבי - ערבי טוב זה ערבי מת. ערבי הולך לבד ברחוב? מגיע לו למות. מגיע לו ״הבן של %₪*%״. כשאני חושבת על זה, נראה לי שערבי זה אפילו יותר נורא מפריק. כל כך נורא שזה כבר מעבר לקללה. ושלא תעזו בכלל לחשוב על להגיד לערס שאמא שלו שוכבת עם ערבים.
  • כלא - המקום בו האח של או אבא של כל המגניבים ביותר נמצא כרגע.
  • אוטו - מקום הבילוי האולטימטיבי, באסים גבוהים חובה. האוטו יכול לעמוד במקום (סתם חונים או שעוד לא הגענו לגיל בו מותר לנהוג) או שננקה אותו. בכל אופן, האוטו זה מקום הבילוי המועדף.
  • מקלט - מקום הבילוי השני המועדף על כולנו. במקלט מעשנים, אוכלים, מתנשקים ובעיקר מבלים כל החבורה ביחד בערב.
  • פארק - מקום הבילוי המועדף, במיוחד אם מחפשים מכות.
  • וודקה\עראק אשכוליות\רד בול - המשקה המועדף לפני כל מסיבה. לעולם לא נכנס למסיבה בלי לתדלק קודם.
בטח יש עוד מלא מושגים שאני כבר לא זוכרת או שבכלל השתנו במשך השנים. בכל אופן, זה מה שעולה לי בראש כרגע.

ולסיום




30 אוגוסט 2018

מתחילה להתרגש

אתחיל ממשהו שכתבתי לפני כמה שבועות:
כולם מתרגשים, כולם רוצים להפרד ממני, כולם מנסים להוציא ממני הודאה שאני מתה מפחד או לפחות מאוד מתרגשת. ואני? אני חושבת לעצמי שמה כבר יכול להיות? במקרה הכי גרוע אני עוזבת. הדבר היחיד שמפחיד הוא הקור, אבל גם אליו בטח אתרגל.
אז כן, אני מתחילה להתרגש. שלשום מילאתי את כל הטפסים הרשמיים לאוניברסיטה והיה לי ראיון גדול עם שני חוקרים שיהיו בוועדה של הדוקטורט שלי (לא הבנתי מה זה בדיוק. יש לי מנחה ויש וועדה שעוקבת אחרי ההתקדמות ובוחנת אותי מדי פעם). אלה אנשים ממש מרשימים - אחד מהIPCC וה-OECD והשני מFAO  ופעם מהבנק העולמי. הם היו מאוד נחמדים אבל כשהם שאלו אותי איך בדיוק המחקר הולך לחדש, לא ידעתי איך לענות. חשבתי על זה קצת ובסוף אמרתי להם שאני לא בטוחה. אמרתי להם שהתחלתי לקרוא ספרות אבל עדיין לא החלטתי בדיוק באיזה מודל להשתמש ואיך לעשות את זה. נראה היה שהם לא היו מרוציים מהתשובה אבל בדיעבד הסתבר שהראיון הלך טוב מאוד (עדכון מהמנחה) אז אולי אני טועה. באותו יום העברתי לבית של המשפחה המאמצת את כל החפצים שאקח איתי מתישהו לחו״ל וקיבלתי מהם את החדשות המעולות שהם מצאו בשבילי חדר בפריז. לא רק שמצאו חדר, הוא אפילו רק 5 ק״מ מהקמפוס, וזה אומר שאוכל ללכת לשם ברגל כל בוקר וערב 😊.
אתמול בבוקר פיניתי את הדירה שגרתי בה בשנה האחרונה ונסעתי לקיבוץ. אני מתארחת פה אצל המשפחה המאמצת שלי ועובדת בנתיים עם מי שהנחה אותי בהתמחות שעשיתי השנה. נפגשנו היום עם קבוצה של משקיעים מקניה והראנו להם כמה פיתוחים שעובדים עליהם ויכולים להיות רלוונטיים אליהם. היה ממש מעניין אבל לא נראה לי שיצא מזה משהו אמיתי.
בלילה האחרון ישנתי 11 שעות רצוף. הייתי במחסור רציני של שעות שינה, עם כל העבודה והאריזות והפגישות. אהיה פה עד ערב ראש השנה ואז אחזור למרכז עד לטיסה. בתקופה הזו אבלה את החגים עם המשפחה המאמצת השנייה (הראשונה!) שלי ואגור בדירה של זוג שנוסע לחו״ל וצריך מישהו שישאר להאכיל את החתול.
היום אמשיך עוד קצת לקרוא מאמרים לקראת הדוקטורט ובקרוב אחזור לארוחת ערב בקיבוץ ובהמשך לשירה בציבור במועצה. מחר בבוקר אקום מוקדם מוקדם כדי לעבוד על איזה מחקר שהתנדבתי לעזור בו. כיף לי פה :)

20 אוגוסט 2018

פינוי דירה

בזמן האחרון יש לי הרבה דברים שאני מצליחה לסיים מהר מהצפוי. הדבר היחיד שנשאר לי הוא לארוז את הדירה וזה צפוי היה לקחת שני בקרים. בפועל סיימתי הכל היום, אחרי שבבוקר גם נפגשתי עם חברה. העמותה שמתחת לבית חגגו אחרי שהבאתי להם שלושה שקי בגדים, נעליים ומלא סכו"ם וכלי מטבח. הבאסה האמיתית היא שבקרוב אצטרך לקנות הכל מחדש ואיכשהו גם להסתדר עם המלגה הלא מרשימה במיוחד, שגם ככה בקושי מכסה הוצאות בסיסיות.

עכשיו נותרתי מבולבלת. איך הצלחתי לסיים את כל העבודות שלי כל כך מהר? תיקנתי את המאמר תוך יום אחד, הוצאתי וניתחתי את הנתונים לכל הניסויים במהירות גבוההה בהרבה מהצפוי, סיימתי בכמה שבועות את חלקי בעבודה עם המנחה הקודם ואת המחקר השנתי סיימתי גם לפני הזמן. מה אני עושה עם עצמי עכשיו?
אז התחלתי ללמוד פייטון ונראה לי שאתחיל לקרוא ספרות רלוונטית למחקר שאתחיל באוקטובר. שבוע הבא אני מתחילה להתנדב במו"פ אבל אני בספק כמה זה יעסיק אותי. נרשמתי גם לשני טיולים ובבקרים לפני ההתנדבות גם אטייל. אבל עדיין, משהו מרגיש לי ריק...
מקווה מאוד להתאפס על עצמי בקרוב או לקבל תשובה מהמנחה משנה שעברה ואולי לקבל איזשהן משימות

19 אוגוסט 2018

פוסט ראשון

כבר תקופה שאני רוצה לכתוב מדי פעם אבל לא מצליחה לפתוח בלוג. עכשיו הרגשתי שהרצון מתחיל לבעור בי והחלטתי לפנות לאמפי לעזרה. אז עכשיו יש לי בלוג ואפשר להתחיל.

החיים שלי מאוד דינאמים ואני סוג של לא תלויה באף אחד. לאף אחד, בערך חוץ מעצמי, אין ציפיות ממני וזה בעצם נותן לי את הלגיטימציה לעשות תמיד מה שאני רוצה. כמובן שאני משתדלת לא לפגוע באחרים על הדרך.

בקרוב אפנה את החדר בו גרתי בשנה האחרונה ואעבור למשפחה שאימצה אותי. אגור אצלם לתקופה קצרה ואז אתחיל תואר שלישי במקצוע שאני מאוד אוהבת ובמדינה שרגלי אף פעם לא דרכה בה. כרגע אין לי איפה לגור אבל המשפחה שאימצה אותי בעיר בה אני גרה עכשיו (הרחבה קצרה למטה) מנסים לחפש לי משפחה שמוכנה להשכיר לי חדר במחיר שיהיה קצת נמוך מהמלגה אותה אקבל עד שיתפנה עבורי חדר במעונות.

מי אני? מה אני אוהבת? אני אוהבת צמחים, אני אוהבת טבע, אני אוהבת ללמוד. אני אוהבת ללכת מהר עם מוזיקה קצבית ואני אוהבת לקרוא ספרים. אני אוהבת לטייל לבד או עם אנשים ואני אוהבת להסתובב במוזיאונים ולהקשיב לכל ההסברים. אני אוהבת להסתובב במקומות חדשים וללמוד על ההיסטוריה של המקום ואני אוהבת לחקור צמחים חדשים ולבדוק אם הם אכילים. אני אוהבת לאכול ירקות וגלידת יוגורט או גלידל בטעם שוקו-פקאן (כן...) ולפעמים גם אייס-קפה.
קל לי להפתח לאנשים אבל גם קשה לי להפתח עד הסוף ונראה לי שאני טיפוס לא ביתי בכלל.

מקווה מאוד שאצליח להתמיד בכתיבה ואני גם מקווה שהבלוג הזה ילווה אותי עם השינויים שעוברים ויעברו עליי.

רקע כללי: יש משפחה ביולוגית שעליה וודאי ארחיב מתישהו, משפחה אומנת שהצילה אותי בתור ילדת הכאפות של הפנימיה בה הייתי בתיכון, משפחה חרדית שאימצה אותי במהלך התואר הראשון ומשפחה נוספת שאימצה אותי כשהתנדבתי בקיבוץ.