זו השנה הראשונה מאז 2006 שאין ישראבלוג לכתוב בו פוסט סיכום שנה. ובטח שעשור.
לא רציתי ממש לכתוב כאן אבל גם לא רוצה לכתוב בפייסבוק.
כתבתי תמצית מצונזרת מכל מה שהרגשתי וערכתי מיליון פעמים ועכשיו בא לי למחוק את הקטע התמציתי הזה שלא אומר כלום.
אז אני כאן.
2019 הייתה שנה של סגירת מעגלים. לא כולם נסגרו אחרת לא היה נשאר משהו ל – 2020, ובאופן מפתיע הרוב קשור למוזיקה, שמסתבר שהיא חלק משמעותי יותר מהחיים שלי ממה שחשבתי
אלו הטופ 3, no kidding:
3. מייק שינודה שר In The End בתל אביב.
2. MCR הודיעו שהם חוזרים (וברגע שיש להם הופעה באירופה תראו אותי שם, בוכה)
1. *יו ג'קמן* בלייב. לא חושבת שצריך להוסיף משהו מעבר.
פריז הייתה בונוס מהמם, אבל כל מקום היה עובד.
זה לא בהכרח עשה את 2019 להכי טובה, אבל בהחלט משמעותית.
אלו הדברים היותר רציניים שלא רציתי לכתוב עליהם בפייסבוק –
עזבתי את העיר שגרתי בה, והתחלתי מחדש בערך הכל. אני תוהה מתי אפסיק להתחיל מחדש.
אפילו לא כתבתי לדעתי מאז שהתחלתי כי, די, טראומות.
מה שאירוני ממש בכל העניין הוא שאני לא אוהבת מעגלים, אני לא אוהבת לסגור דברים או שדברים מסתיימים.
אני לא אוהבת סוף.
היה משהו מאד משמעותי השנה שאני בכלל לא אכתוב עליו בפירוט כאן כי שוב, אין לי מושג כבר מי קורא ומי לא – אבל אני מאד מקווה שזה לא מעגל.
ל – 2020 מעניינת, וגם רגועה קצת יותר.
