ממש קיוויתי שעד היומולדת (באיזה גיל לגיטימי להפסיק לכתוב 'יומולדת'?) האתר המקורי יעלה בחזרה ויהיה לי את הבלון הקטן ליד הכינוי. תמיד חשבתי שיש דברים שלא משתנים, אבל אולי זה לא נכון.
מה שלא משתנה כבר כמה שנים זה כמה מעורר אימה היום הזה.
היום התחיל יחסית טוב, אחריו הגיע מחזור קשה שהחליט להקדים את עצמו בחצי חודש ולאחריו מבחן שאני חושבת שהלך טוב (ייקח המון זמן, אם בכלל, עד שאוכל להגיד את זה על מבחן) אבל עשיתי אותו בעודי מנומנמת תחת השפעת משככי כאבים.
חזרתי הביתה וניסיתי ללמוד למבחן הבא אבל הבנתי שזה כבר לא כל כך יקרה.
אני כל פעם מנסה לא לפתח ציפיות כי זה האויב הכי גדול שלי, אבל יותר מציפיות יש לי משאלה לעבור את היום הזה אחרת. יש לי חלום שבו תהיה לי מסיבה קטנה וצבעונית, ולא אבלה את רוב היום לבד כמו כל שנה כי בן הזוג עובד וחברים, וול, זה מותרות בשלב הזה.
אני יודעת שככל שיעברו השנים ככה היום הזה יהיה פחות משמעותי, אבל משום מה לא חדלתי לקוות.
אני אוהבת ומעריכה מאד את מי שדואג לשלוח הודעה או להתקשר בכל שנה, אבל לא הפסקתי לקוות לעוד קצת.
בינתיים סגרתי את היום עם יין והפרק ההוא ב – 'חברים' שכולם בני 30.
