אני מודה, לפעמים אני אובססיבית.

לכל מיני דברים.

לא הולכת לכתוב כל כך על מה כי לא בטוחה עדיין למי יש גישה לבלוג הזה ולמי לא.

רק אגיד שקצת נמאס לי, שאני לא מפסיקה לחשוב ולחשוב עד שנמס לי המוח וברור שזה מאד מקשה עליי לתפקד.

מעולם לא רציתי להיות מישהו אחר אבל ואו, הלוואי שלא הייתה לי את התכונה הזו.

או הטירוף הזה, כבר לא בטוחה מה. סופ"ש אחרון בדירה. לא משהו.

אחת החרטות הכי גדולות שלי שקשורות לשינוי ההוא שאני עושה עכשיו, זה החברים שאני הולכת לאבד וכבר איבדתי בשנה האחרונה. איבדתי קשר עם כל כך הרבה אנשים במהלך השנים והיה לי פשוט מזל להכיר חברים כל כך טובים שאני יכולה לדבר איתם שעות על גבי שעות, להכנס לעובי של הדברים ולצאת שפויה קצת יותר.

עכשיו זו רק אני, עם עצמי, והמון המון המון מחשבות. ושום דרך החוצה.