שמישהו יגאל אותי מחוסר הריכוז הזה.

הרבה מבחנים + יחסית הרבה זמן (שמתקצר במהרה) ללמוד אליהם = חוסר סדר מטורף. למרות שעשיתי הכל, כולל תכנון מוקפד ורישום של הסילבוס ולו"ז.. על הפנים.

היום קצת יותר טוב מימים אחרים, אבל לא עוזר שהאינסומניה החליטה לבקר שוב.

בכל מקרה… לדברים שמחים יותר.

ביום שני יצאתי לטיול! עם חברים מהפקולטה.

אני אוהבת את הטבע, מאד, אבל שילוב של פחד גבהים ועוד כל מיני מובילים לכך שאני לא מטיילת הרבה.

אני מודה שהתלבטתי גם לגבי זה – אבל מכיוון שמדובר במעט ואנשים ואחלה מסלול החלטתי להצטרף.

בקצרה – אני כל כך שמחה שהלכתי. היה Much needed fun, כזה שלא מושג מלשבת בבית רוב היום מול גוסיפ גירל ולחכות שמשהו יקרה.

בשביל להתמודד עם החרדות גיליתי שיטה ממש יעילה – שהיא כוללת בעיקר לדבר מלא ובקול רם. 

אפילו נכנסתי למערה. עם מים. זה נשמע מעט, אבל זה היה די הרבה – ובסך הכל הייתי מרוצה מעצמי.

כמובן שחזרתי גמורה לגמרי ואני עדיין לא יכולה לזוז כל כך, אבל היה שווה את זה.

רק מחזק לתכנן את הטיול הבא בדגש על טבע ופחות על עיר. עם כל הכבוד לסטארבקס..

מחר אני עובדת – משהו חד פעמי, אמנם, אבל אני אקח כל דבר בשלב הזה, והמלגה אמורה להגיע עוד שבועיים – בתקווה מה שיאפשר לי לנשום קצת ולהפסיק להתקמצן על כל שקל שאני מוציאה. 

כאמור אני רואה גוסיפ גירל בימים אלו. ניסיתי לחזור לראות אנימה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן שהאנימה היחידה שראיתי הייתי נארוטו וקצת יורי און אייס, קשה לי לחזור לזה. לצערי.

כמה מסקנות עד כה מהסדרה הזו (בדיליי רב, שמסתבר שאחותי כבר ראתה אותה פעמיים..)

א. כפי שציינתי בעבר, אני בשלב הזה בו אני מעדיפה את האבא מאשר את הילד. לא יכולה יותר לחשוב משהו טוב על ילדים בני 17, גם אם הם לא בני 17 באמת ורק משחקים.

ב. מישהו חייב לאמת לי, או לא לאמת – שמה שמראים בסדרות אמריקאיות רבות על ילדי עשירים ובתי ספר פרטיים באמת ככה. כלומר, איך להגיד את זה, אתם לא נראים בני 17!!! החל מבחירת השחקנים שחלקם נראים מבוגרים מידי ועד הלבוש והעובדה שמגישים להם שתייה בברים. גם אני שתיתי לפני גיל 18 (ואצלם זה בכלל 21, לא?) אבל זה היה בגן שעשועים נטוש על ספסל.

ג. אפשר להכניס את הסעיף הזה עם ב' – סך הכל סדרה לא אמינה במיוחד. אבל נחמדה, וכיף לראות את הטכנולוגיה הממש ישנה כמו דיסקים ופלאפונים מתקפלים.

 

כרגע הפסקתי כי יש לי פרץ רצון ללמוד.

 

המשך שבוע טובכבר סופ"ש..

נ.ב: בהמשך לפוסט הקודם – הלכתי לבריכה!!! מקווה שהעבודה לא תהרוג אותי ואוכל ללכת גם מחר (פיזית, בשמש.. כיף בסך הכל)

לנפילת ישרא-בלוג שוב, שכנראה לא תעבוד כי אנחנו לא כאלו חשובים, הבטחתי שאעדכן יותר.

זה בא בזמן טוב, שכן יש לי הרבה להוציא.

עם זאת, הגעתי למצב שבו גם עם רשימת המנויים הקטנה שלי, שכן אני מכירה אישית את רובם, אני לא יכולה לדבר בחופשיות על כל מה שאני רוצה.

אולי זה באמת הזמן לשקול בלוג אנונימי

 

עדיין יש קצוות לא סגורים, ואני מנסה למצוא את דרכי ביניהם. היה לי זמן לחשוב, וכרגע אני שוב במצב שבו אני לא יודעת מה לעשות.

רוב החיים אני מתחמקת מלקבל החלטות חשובות, שאינן כלולות בתכנית המקורית שלי.

מה שהיה כלול – מעבר, לימודים, עבודה, עוד החלטות קטנות כגון – אני מבצעת כמעט ללא קושי.

הקושי מתחיל בהחלטות היותר גדולות שצריך לקבל, לעיתים ללא התראה מוקדמת.

את ההחלטה לנסוע קיבלתי ממש בקלות – כי זה אפשר לי לברוח לזמן קצר. אבל אי אפשר, וגם בחו"ל מצאתי את עצמי מתמודדת עם החלטות שאין לי אפשרות כרגע לקבל.

 

זה אולי הרגע היחיד בו אני קצת מתחרטת שאין לי נטייה להתחבר עם נשים אחרות. אני מסתובבת רק עם גברים לרוב, ומידי פעם עם חברה או שתיים – לזמן קצר מאד.

חושבת שזה היה עוזר כרגע- ואולי לא. אחרי הכל, יש סיבה שאני מרגישה שהצד הגברי מבין אותי יותר טוב.

 

ולתמצית השבוע הזה – הוא עוד לא נגמר, אך בעיקר יצאתי ועשיתי בו סידורים. חזרתי למלגה שלי, שלחתי כמה קורות חיים והתחלתי ללמוד למועדי ב' (ספק אם אפשר לקרוא למה שעשיתי למידה, אבל אני מתנחמת בעובדה שבאמת יש עוד הרבה זמן.) 

הייתי עסוקה בעיקר בלנסות לבנות שגרה חדשה ומשופרת – וזה היה עובד לולא הייתה קמה כל יום ב-12. חייבת למצוא דרך לשנות את זה, גם כשאין לי שיעורים בבוקר. מקווה שעבודת הבוקר שרציתי תחזור אליי, ולו רק על מנת שאצטרך לחייב את עצמי לקום מוקדם.

מחר מתכננת ללכת לבריכה קצת, מקווה לעשות את זה קבוע בחודשיים הקרובים. שחייה זה ללא ספק הספורט האהוב עליי ושאני הכי טובה בו, מלבד אופניים.

עם זאת, בחיפה קצת קשה לרכב באופן נורמלי – ואין לי תקציב לקנות אופניים כרגע.

ניסיתי גם לעשות מחקר מעמיק על איך ללמוד בצורה נכונה, התייעצתי קצת, אספתי עצות ורעיונות ואנסה ליישם. זו ההזדמנות האחרונה, בסך הכל.

 

תכניות לשאר השבוע – לקבוע את התורים השנתיים, לנסוע לתל אביב לאחת מהחברות שהזכרתי לעיל ואולי להפגש עם עוד אנשים. מה שכן, הפסקתי לשתות לשבוע הזה.

הא, עריכה קטנה – אתמול פגשתי במלגה עוד ישראבלוגר (שאני מכירה בכלל ממסגרת אחרת). היה נחמד ביותר

 

המשך שבוע טוב

מעתיקה את הפוסט שכתבתי במקום אחר (צריך להוציא בדרך כלשהי) לכאן – אולי יבואו תיקונים בהמשך, שכן מדובר בפוסט שכתבתי לאחר תסכול רב שהצטבר. כמו כן נכתב בוורד של טאבלט וייתכנו שגיאות וקפיצות שורה שלא עליתי עליהן. בינתיים אלך לישון כי חזרתי הביתה, צבעתי את השיער (סוף סוף) ואני רשמית גמורה

נכתב בתאריך 15/8

 

מזמן לא כתבתי. בכלליות, לא כאן

 

הקדמה קצרה – יש מן קטע כזה, שאסור להתלונן אם אתה בחו"ל. אם זה מעצבן אותכם, אולי עדיף שלא תקראו את הפוסט .

 

דווקא בשבועיים וקצת האלו שהיו אמורים להיות חופשה ועדיין לא הסתיימו, היה לי המון לכתוב. אולי יותר ממה שהיה לי אי פעם.

רק בשבוע השני הייתה לי נוחה יותר למחשב ודווקא בשבוע הזה – ישרא-בלוג נפל. לא ברור לכמה זמן הפעם.

 

אתמול גם ערוץ החינוכית במתכונתו הנוכחית נסגר. מחו"ל זה אפילו יותר קשה. יחד עם הייד – פארק שלא עולה למעלה מחודש, מרגיש כאילו מישהו מצא מחברת ישנה שהיא החיים שלי והתחיל למחוק. כן, הרבה אירועים וחוויות בחיי היובעצם וירטואליים – ואין בזה דבר רע, חוץ מהעובדה שגם באינטרנט, דברים לא נשארים לנצח.

 

אז כאמור, אני בחו"ל – נכון לכתיבת פוסט זה,אבל כרגע אצל משפחה ויש לי יותר מידי זמן פנוי. לפעמים יוצאים, לפעמים לא. גם חם מאד, מה שמקשה קצת היכולת לצאת בשעות הבוקר – צהריים.

בפראג גם היה חם – אבל הסתובבנו די הרבה. זו כנראה הפעם האחרונה שאטייל בקיץ ובמיוחד בחודש אוגוסט – לגמרי מעיב על החוויה.

מה שעוד העיב עליה – הוא שידעתי שהציונים המאד קריטיים שלי אמורים להגיע בזמן החופשה. הם אכן הגיעו – והרסו לי לחלוטין יומיים והרסו עוד קצת את המסביב. בקצרה – יש לי ארבעה מועדי ב', ואם בהם לא אצליח – אצטרך למצוא משהו אחר לעשות עם החיים שלי.

היה עוד אירוע די נוראי שאני לא יכולה להביא את עצמי לכתוב עליו בכלל – אלא שמאז אותו יום אני מרגישה כמו האדם הכי נוראי בעולם,ובתחתית של התחתית. בקצרה – די הרסתי את הזוגיות שלי בצורתה הנוכחית.

אם זה לא מספיק, נאבד לי הארנק בפראג – ארנק מדהים וחדש ובתוכו די הרבה כסף.

אה, וקיבלתי מחזור.

דווקא ברגעים כאלו אני עדיין מאמינה שיש מישהו למעלה, אלא שאותו מישהו מאד לא מחבב אותי, או שאולי זה תגמול כלשהו על היותי האדם הכי נורא בעולם?

ככה זה מרגיש.

עם זאת, המשכתי לתפקד באופן יחסי. איך שהגעתי לצרפת (טיסה ראשונה לבד, בסך הכל נהנתי – ושתיתי מיץ עגבניות) והיה לי זמן פנוי – עשיתי מרחוק כל מיני סידורים, כמו הזמנת כרטיסי אשראי חדשים וכדומה. ארנק בינתיים לא אקנה – גם ככה אין לי כסף ואני מתגעגעת לשלי.

בשאר הזמן אני מסדרת לו"ז לחזרה לארץ –לו"ז שיכלול דרך כלשהי לעבור את המבחנים האלו, להרוויח קצת בין לבין ושאר סידורים – ביניהם נסיעות למרכז.

שלחתי גם קצת קורות חיים, בתקווה.

באייקון כנראה אבקר יום אחד ולא שלושה כהרגלי, וגם היום הזה כרגע בסימן שאלה. נראה איך יתקדם כל השאר.

לא בטוחה עדיין לגמרי איך ממשיכים אחרי רצף של כישלונות בכל פן בחיים – אבל כנראה שחלק מזה ידרוש הדחקה והכחשה, לפחות כדי שאוכל ללמוד ולהגיד ולהרגיש שעשיתי את מה שיכולתי.

 

כמה מילים על פראג, כי בכל זאת –

למרות החום המטורף, זו עיר נחמדה ויש מה לעשות. אני כן חושבת שזו העיר הפחות מועדפת עליי שהייתי בה עד כה, וחושבת שזה יכול לנבוע מכמה סיבות –

יש לפראג בניינים מהממים, אבל סך הכל הערים באירופה מאד דומות אחת לשניה. אולי כדאי לצאת מאירופה סוף סוף.

בנוסף, חושבת להתחיל למקד את הטיולים העתידיים שלי בטבע ופחות בעיר. אני לא אדם של טרקים, אבל כן של טבע בכלליות. אולי סקוטלנד? לא יודעת. הטיול הבא יהיה עוד הרבה זמן.

העיר שהייתה בה לפני הייתה לונדון וכנראה שום דבר לא יכול להתעלות עליה.

בנוסף, שוקלת לטייל עם חברים או לבד מלבד בן הזוג – כי זה לא תמיד עושה לנו טוב.

מעבר לכך פראג באמת עיר נחמדה מלאת אטרקציות. בין הדברים שאהבתי במיוחד:

הספריה – קלמנטיום (הוורד כאן משבש את הסדר אם אכתוב באנגלית) – נמצא בתוך מגדל מאד מעניין גם הוא ואני מאד אוהבת ספריות באשר הן.

מצפה כוכבים – מומלץ לעלות ברגל, למרות שעצים וחושך. באמצע יש מערה קסומה עם אדם שמאד אוהב את ישראל ואת הכדורגל בה והכל שם הזיהאחת רצינית, אבל משעשע.

מומלץ לגמרי להגיע לשפת הנהר, במיוחד בימים חמים, לטבול קצת ולהסתכל מסביב.

אוסיף עוד דברים ותמונות כשאזכר.

 

המשך שבוע טוב