ברצינות שכבר נגמרו לי הרעיונות לכותרות לפוסטים. איך אנשים מצליחים לחשוב על כותרות מקוריות?
לקראת סוף מועדי א' – אמנם לא הלכה נורא כמו סמסטר קודם, אבל המבחנים לא פחות מזעזעים. נפשית היא הייתה קלה יותר.
מחכה כמובן לציונים כדי לאמת את מה שכתבתי
אין כנראה מקום יותר טוב לכתוב בו על סולן לינקין פארק מישראבלוג. נכנסתי לבדוק פוסטים שכתבתי ב2010 (טעות – למה הייתי כזו דרמטית?!?)
כדי למצוא משהו ספציפי שלא מצאתי בסוף.
בכל אופן – מה שכן מצאתי היה הקליפ שדרכו התוועדתי ללהקה. לפני שבכלל אהבתי להקת רוק כלשהי או להקות בכלל אהבתי נארוטו.
הקליפ דרכו הכרתי את לינקין פארק עדיין קיים ביוטיוב (איך הם מאכלסים את כל זה?!) –
לאחר מכן התחלתי להקשיב להם ולעוד להקות רוק כגון. כמובן בא ביחד עם מפגשי ישראבלוג ועוד כל מיני שטויות שעושים בגיל 15.
בשנת 2010 כבר הייתי בצבא וידיד שלי כתב לי לבוא להופעה שלהם. עמדתי ליד תחנת הרכבת בתל אביב ההגנה והתלבטתי עם עצמי האם להוציא את 400 השקלים שהיו לי בחשבון – כל מה שהיה לי בחשבון. בסוף החלטתי שלא. אני חושבת שככל שעבר הזמן הבנתי משהו חשוב – צריך לנצל הזדמנויות.
אולי זה למה אני קופצת על כל מיני הזדמנויות לעשות דברים בשנה האחרונה (ומרוקנת את החשבון שלי שוב).
בנושא אחר לגמרי (או שלא) – צבעתי את השיער לכחול-ירוק, שוב, קצוות, שוב (לא הולכת לחמצן את כל השיער) ובמקום להראות כמו בת ה – 25 שאני נראיתי כאילו יצאתי ממש עכשיו ממפגש ישראבלוג על הגג של עזריאלי. נפלא. עתודאי אמר לי שאני נראית הרבה יותר צעירה ממה שאני באמת- לפחות זה. בפועל מה שרציתי היה להעלים את הקצוות הבלונדיניים שמאסתי בהם.
בנושא עוד יותר אחר – הגעתי למסקנה שאני צריכה סניף של ארומה (או כל קפה אחר) מתחת לבית. זה הפינוק היחיד שאני מרשה לעצמי בזמן האחרון – ללמוד עם איזה קפה טוב. ♥
באמת צריכה לחזור ללמוד. I got off track. ביי.
עריכה: שוב בא לי לשנות את העיצוב. מה זה הכתום הזה? מה חשבתי לעצמי?
עריכה נוספת: האם זו רק אני או שבדיוק עשור מאז שיצא הספר האחרון של ה"פ?! מישהו יכול לעצור את הזמן?!?!?
עריכה 9000 כי אני מרשה לעצמי: שכחתי לגמרי שרציתי לכתוב על זה שנבחרה אישה לתפקיד הדוקטור בDW. חצי מהשבוע הייתי עסוקה מלבד הלימודים בלהתווכח עם אנשים ברחבי האינטרנט. מתיש לגמרי. היה לי עוד מלא לכתוב על זה אבל לנוכח כל מיני אירועים הסופ"ש באמת שכבר אין כח.
