*כותרת*

הכותרות שלי מפתות, נכון?

לא התכוונתי לעדכן לפחות עד שלא יסתיימו המבחנים אבל רק רציתי לציין שבשבוע שעבר צפיתי ב-*כל* האירוויזיון מתחילתו ועד סופו, ודווקא די נהניתי.

פעם ראשונה לדעתי שאני צופה בהכל ועשיתי את זה בכלל בגלל הפייבוריט שלי מצרפת, Amir המהמם (לא סגורה עדיין אם זה עם א' או ע').

חוץ מזה שהוא ישראלי הוא פשוט שר מדהים וממה שראיתי גם אדם מקסים (וגם, צרפת), וממש קיוויתי שיזכה. אבל גם מקום שישי זה סבבה.

לא אהבתי את אוקראינה, בהתחלה היא הלחיצה אותי ונראה שהיא מנסה להטיל כישוף על הקהל.

את שלנו אהבתי ממש אם כי זה היה מעט שקט מידי בשביל זמר כמו חובי, לדעתי בכל מקרה, ואוסטריה קצת עלתה לי על העצבים. ליטואניה היה מקסים וגם בולגריה. הפייבוריטית השניה שלי הייתה גרמניה כי היא פשוט הייתה מקסימה ופשושית ורציתי לאמץ אותה 😦 

חוץ מזה המנחים מהממים והלוואי שיכלו להנחות בכל שנה כי הם ממש עשו לי כיף (ומאנס.. מאנס. ♥)

נראה לי שבחיים לא כתבתי כ"כ הרבה על נושא כזה, תמיד יש פעם ראשונה.

בקיצור, צפיתי בזה עד אחת בלילה, התמרמרתי ואז בבוקר התמרמרתי שוב עם אנשים שהסכימו לדבר איתי על זה.

 

כרגע לומדת בטירוף למבחנים, או לפחות מנסה כמה שיותר. מנסה לא לחשוב על העובדה שאני חייבת עבודה בהקדם האפשרי בערך שניה אחרי שאני מסיימת את המבחנים ובהתאם לכך מקווה מאד שלא אצטרך מועדי ב'.

במחשבה מטרידה זו אסיים ואמשיך ללמוד…

 

עריכה: נשבעת שפעם ידעתי לעצב בלוגים.. 

 

אשמה

תמיד אני מרגישה אשמה ביום הזה.

אשמה שאני לא כל כך מחוברת.

אשמה שאני לא עושה מספיק, שלא נשארתי בצבא למרות שיכלתי.

אשמה שאני חושבת לעבור לחו"ל בתדירות גבוהה מידי.

אשמה שהפעם שאני הכי מרגישה מחוברת למדינה זה בימים כאלה..

מציאות אכזרית, ואפילו לא אליי כמו שהיא כלפיי אחרים