עדכונים!

כמה שעצוב לעדכן אחרי הפוסט האגדי על נארוטו, יש כל מיני דברים שבא לי לכתוב.


 


בעיקרון תכננתי לכתוב על דורות אבל זה יבוא אחר כך, קודם על היום המזעזע הנ"ל:


חזרתי הביתה לדירה המושכרת שלי כדי לגלות, פעם שלישית בערך השנה, הצפה. כנראה מכיוון שהדירה מחולקת ויש בעיה בצנרת ושטויות כאלו ואחרות, לא מעניין אותי. יותר מעניין שיש לי מבחן באלקטרוסטטיקה ובמקום ללמוד אליו אני מתעסקת בשטויות.


אחרי שניקיתי בטעות שטפתי משהו ושוב התחילה הצפה! על כן ויתרתי והלכתי לסיים לראות את הסרט החדש של נארוטו, שחוץ מעצבים לא נתן לי כלום.


הייתי כותבת ביקורת נוקבת אבל אני חוששת שזה לא באמת מעניין מישהו.. אם בכל זאת מישהו ירצה, אממ, כן.


בהמשך חזרתי ללמוד ואז קיבלתי הודעה שהאוטו (שקיבלנו ממש לא מזמן) הפסיק לעבוד. כן, אוטו ישן, אבל עדיין!


כרגע מחכה לחדשות לגביו ובינתיים מתמרמרת על הסרט האחרון של נארוטו שעדיין לא צפיתי בו ומקווה שיהיה שם יותר קאקאשי שבחדש.


 


כאמור ביום חמישי האחרון הייתי בדורות בקוספליי של Konata Izumi בגרסה שלה להארוהי סוזומיה. כן, אני יודעת שזה די מוזר לבוא עם קוספליי אנימה לכנס מד"ב כשיש כנס אנימה במקום אחר באותו יום – אבל מסיבות תקציביות ולימודיות לא יכלתי לבוא להארוקון 😦 מה שממש דיכא אותי אחר כך.


לפחות יש עולמות עוד מעט, עדיין בהתלבטות אם בכלל לעשות קוספליי ואיזה, נראה.


 


בכל מקרה – קוספליי:


 



 


זהו, מי ייתן והסרט הלפני אחרון של נארוטו באמת יהיה טוב ואני אוכל לחזור ללמוד למבחן שלי.


 


בייוש.

עריכה: זה היה הסרט הכי גרוע עלי אדמות. חוסר היעילות של קאקאשי בסרט כאב לי ממש.


 

What makes us ninjas

אתמול, שנה וקצת אחרי שהיא נגמרה, סיימתי את המנגה של נארוטו.


 


די כעסתי על עשרים הפרקים האחרונים כי הם דרכו על הדמות האהובה עליי בעולם הפאנדומים כולו, אבל למרבה המזל זה השתפר לקראת הפרקים האחרונים.


 


אני אוהבת נארוטו כבר בערך 11 שנה, זו הייתה האנימה הראשונה שלי כאנימה והסיבה שבגללה אני בכלל בעולם הזה של האנימה, מנגה, מד"ב וכד'…


(באותו ערב, אגב, גם ראיתי אינויאשה בפעם הראשונה חיוך)


 


רוב האנשים שאני מכירה ויתרו באמצע או לחלוטין שונאים את הסדרה, כנראה בגלל שהיא שונאן, ארוכה ממש, מלאת פלאשבקים ופילרים במקרה של האנימה.


 


לא מאשימה אותם בסך הכל, זו סדרה שדורשת סבלנות והמון אהבה, ולא היה לי ספק שלמרות ההפסקה הגדולה שלקחתי בשנה האחרונה מאנימות בכלל ומנארוטו בפרט אני אחזור לקרוא לפחות את המנגה. בזמן הזה גם השלמתי את האנימה (כן, זה מה שאני עושה כשאני לא לומדת..) והספקתי להוריד את משחק המחשב, שכבר התנסתי בגרסה קודמת שלו והיה ממש ממש טוב.


אם אני אתחיל בכלל לנסות להסביר למה אני אוהבת את הסדרה, מה היא בשבילי, מה הדמויות בשבילי – אני חושבת שייצא פוסט מאד מאד ארוך שרוב האנשים לא בדיוק יבינו. יש לי גם מלא תיאוריות וביקורות, שזה נדיר אצלי כי אני לא מספיקה לצפות במשהו כל כך הרבה פעמים עד כדי כך שאני מתחילה לפתח עליו תיאוריות (רק הארי פוטר, ולצערי כבר כמה שנים שלא קראתי את הספרים שוב).


רק אגיד שזה תמיד היה איתי בעשור האחרון, הדמויות תמיד נותנות לי המון השראה וכוח, וזה לגמרי יכול לשמח אותי, לא משנה מה היה באותו יום – שזה משהו די נדיר כשמדובר בי. 


 


אוהבת.


 


(צפו לפוסט נוסף כשהאנימה תסתיים, אי שם ב2017 במקרה הטוב. לשון)


נ.ב: סליחה על העיצוב המזעזע, עדיין מנסה למצוא משהו שאני אוהבת. כנראה מחר יהיה לי זמן לעבוד על זה.