קלטתי שבכלל לא כתבתי כאן ב – 25.

עברו ארבע שנים מאז שמייקל הלך, ובאתי למפגש בפעם הרביעית, כשזה כבר לא כל כך מסתדר בערב, 

כי את מייקל אי אפשר לשכוח. אי אפשר לשכוח את מי שהציל את החיים שלך יותר מפעם אחת, עד שהגיע הבן אדם המדהים שאיתו אני היום.

השירים שלו עדיין מקפיצים, המשפטים שלו חשובים מאי פעם והזיכרון נשאר תמיד.

It's all for L.O.V.E, isn't it?

 

ובנימה אחרת..

אני צריכה לשנות את עצמי בכל כך הרבה מובנים.

לפעמים קשה לי לחיות עם עצמי בצורה הזו…