פרבדה פוטין נתניהו

הממשק פרבדה וישראל היום עלה יותר מפעם אחת בבלוג הזה. בימים המתוקים בהם ישבה מערכת 'ישראל היום' ברחוב בלפור, ועניינים נסגרו בשיחת הטלפון היומית (כמו שכנראה יתברר כשייחשף פלט השיחות של ביבי עם אדלסון ורגב) ניתן היה לערוך קריאה מושכלת ומודרכת בדפי העיתון, בנוסח מה שהיה עושה אזרח סובייטי בימי ברית המועצות. הכוונה היא לא לדף המסרים היומי שיצא מבלפור, והתבטא בדרך כלל במאמרי המערכת ובכותרת הראשית, שכן עד שהגעת לקריאת העיתון בשעות הצהריים נחשפת למסרים אלו מפי שלושה דוברים שונים בשלוש תחנות רדיו שונות, ולפוסט בפייסבוק של ראש הממשלה, אלא לדברים סובטיליים יותר. כך, למשל, אזרח סובייטי שהיה קורא כי 'החבר איוואנוב שיבח בנאומו את החבר סטלין, והבהיר כי הירידה שחלה בייצור מנועי הטרקטורים במפעל היא זמנית ונובעת מחבלה של האימפריאליסטים' ידע כי החבר איוונוב בדרכו מזרחה לגולאג, אם לא עצר קודם לכן בלוביאנקה כדי לקבל כדור בעורף. באותו אופן ניתן היה לנסות ולעמוד על יחסו של קיסרנו האהוב לעושי דברו על פי אזכוריהם בעיתון, אוהדים או לא אוהדים. איזכור בגוף הכתבה או גם בכותרת. תמונה מחמיאה אולי אף לצידו של הקיסר או תמונה כשהוא בדיוק משתעל לאחר שאכל סנדביץ' ודוד ביטן מבצע בו היימליך. גם בישראל היום, כבברית המועצות אז אמת (פראבדה) גלויה לא הייתה שם בדרך כלל, אך בין השורות נחבאה אמת גדולה, בדרך כלל, עם יכולת לניבוי מדוייק של העתיד.

היום חלפו ימי המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, וכך גם ימי הזוהר של ביבי בישראל היום חלפו כנראה. כבר פורסמה כתבה פחות מאוהדת, וכותרת קצת קצת עויינת. אכן, העורך החדש, בועז ביסמוט, אינו מקפיד על אמירת האמת יותר מקודמו לתפקיד, וישראל היום הוא עדיין טוב לאותה מטרה שבצנעה שניתן היה להשתמש בו בעת כהונת רגב. ומה עם פראבדה? עתה ניתנה הזדמנות פז לבחון מי משני כלי התקשורת יותר דובר אמת.

ישראל היום מציג את ביקורו של ביבי בסוצ'י לחלות את פני פוטין כהצלחה רבתי בה הסברנו לנשיא את עמדתנו, ולא נותר לו אלא לקבלה. כך תיאר העיתון את הדיאלוג בין ביבי ופוטין:

ראש הממשלה הדגיש: "איראן רוצה לעבור מתמיכה בטרור לנוכחות צבאית בסוריה, לא נאפשר זאת"

נתניהו הוסיף כי הוא הביע בפני הנשיא פוטין "דברים מאוד ברורים לגבי עמדותינו בעניין הזה". "אני יכול לומר לגבי הפגישות בעבר עם הנשיא פוטין שכל שיחה כזאת שירתה את ביטחון ישראל ואת האינטרסים הישראלים, אני מאמין שגם את האינטרסים של רוסיה", ציין נתניהו, "על סמך השיחה הזאת היום אני חושב שאני יכול לומר את אותם דברים גם עליה".

"היכן שדאעש מובס, איראן נכנסת במקום", אמר נתניהו לפוטין. "אנחנו לא יכולים לשכוח ולו לדקה אחת שאיראן מאיימת על ישראל ומממנת טרור".

עוד אמר רה"מ: "איראן כבר כמעט השתלטה לחלוטין על עיראק, תימן וכבר שולטת כיום על שטחים נרחבים בלבנון".

וואלה! הראינו להם לגויים האנטישמים. אבל…. כך מתאר פרבדה (תרגום מאנגלית בקיצורים המחוייבים) את אותה הפגישה עצמה –

"לפי נוכחים בחלק הפתוח של השיחות, ראש הממשלה הישראלי היה רגשן לעיתים ואף קרוב לפאניקה. הוא תיאר תמונה של האפוקליפסה לנשיא הרוסי וקבל כי העולם אינו מתאמץ לרסן את איראן במאמציה הגלויים להרוס את ישראל. נתניהו אף אמר לפוטין כי ישראל מודאגת מאוד מהשתתפות איראן בעימות הסורי. לפיו, טהרן עובדת על 'השתלטות זוחלת' במזרח התיכון בתואנה של התיישבות לצרכי שלום בסוריה. איראן, הוסיף, מספקת נשק לחיזבאללה ומושכת לצידה את לבנון עיראק ותימן. נתניהו סיפר לפוטין שאיראן משתלטת על השטחים מהם מגרשת הקואליציה הבינלאומית את דאעש…

בעוד שנתניהו תיאר ברגשנות את תסריט האימה לפוטין, הלה נאנח בסימפטיה כאומר "לצערי לא נוכל לעזור לכם כאן". האמת היא כי טהרן היא משקל הנגד היחיד של מוסקבה לקואליצית הממלכות הערביות המנסה ליצור אנלוגיה לנאטו כדי לכפות את רצונה של וושינגטון במזרח התיכון כולו. הקרמלין רוצה לחזק את השפעת טהרן באזור. השאלה של צירוף איראן לאירגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO) כמעט נפתרה. רוסיה היא זו הלוחצת לקבל את איראן לאירגון. כאשר זה יקרה תיעלם כל אפשרות לוושינגטון לתקוף צבאית את איראן, שתהיה חברה בברית צבאית עם רוסיה וסין, חברות קבועות במועצת הביטחון…

בנימין נתניהו כשל לשכנע את הנשיא הרוסי בצורך 'לעצור את התפשטות איראן במזרח התיכון'. ישראל היא מדינה ידידותית לרוסיה, אך אין זה תפקידה של תל אביב ללמד את הקרמלין כיצד לעצב את מדיניותו במזרח התיכון."

לא יודע. לי נשמע התיאור של הפראבדה נכון יותר מהמונולוג של ישראל היום. ישראל היום מציגה רק את עמדת ביבי, בלי לומר מילה על עמדת מארחיו. גם התיאור של ביבי כלחוץ, היסטרי ונתון בפאניקה, נשמע לי קצת יותר מהימן. גם הקטע של הקריסה הטוטאלית של מדיניות החוץ של ישראל בעשור האחרון נשמע לי ככה, ריאלי. פתאום מבינים שהכל הלך פארש ובאים להתחנן לפוטין, שזה ממש לא מזיז לו. ניכרים דברי אמת.

אני רק שאלה. מישהו שמע על ברית שנגחאי? אתם יודעים שישראל ביקשה להצטרף לאירגון הזה כחברה? מישהו יודע מי חבר שם ומה המשמעות? בטח שלא. זה לא מסתדר עם התעמולה של הקיסר. משתמע מזה שיש עוד גורמים בעולם שצריך להתחשב בהם חוץ מהניאו נאצי בבית הלבן, ואולי כל הקטע של 'אנחנו מעצמה ויכולים לספח מה שאנחנו רוצים, רק השמאלנים התוקעים סכין בגב ובגצ ובצלם מונעים מאיתנו את זה' לא מסתדר עם כל הקטעים האלה של עולם שלא מסמן מייד את איראן כאויב, ושיתוף פעולה איזורי בין אנשים לא נחמדים ברוסיה ובסין עם אנשים לא נחמדים באיראן וכל מיני מקומות אחרים, עולם שלא ממש סופר אותנו, ולא ממש רוצה לשחק איתנו.

אם מישהו תוהה מה המשמעות של כל זה, אני מנחש שבצה"ל כבר מבינים שברגע שיש מערכות רוסיות מתוחכמות בסוריה, הם חופשיים לפעול בדיוק כמה שפוטין רוצה שיפעלו, ולא לסטות מזה במילימטר. זו מציאות שצה"ל מתמודד איתה כבר שנתיים, ובלי לדעת יותר מדי (ואני רק מילואימניק זוטר בחיל משאבי האנוש) ורק מלהאזין לגל"צ (יש שם את התכנית הזאת 'רצועת הביטחון' שאם יודעים להקשיב לה היא מאירת עיניים ממש)  אני מנחש שזה לא עושה לנו טוב ברמה האסטרטגית, וכל התוכניות הנחמדות על ידנו האסטרטגית הארוכה היו צריכות לעבור שינוי רדיקלי, כשכל טיסה מחוץ לגבולותינו הצרים צריכה לעבור קודם אישור בקרמלין. אני מנחש גם שזה יגיע מתי שהוא לדיאלוג עם הממשל הסורי שיתייצב אחרי מלחמת האזרחים לגבי רמת הגולן, והפעם לא עם הבית הלבן ומדשאות ושלום, אלא בסוצ'י באופן קצת קצת כפוי, והרבה פחות נעים. אם יש משהו שעושה לי טוב בהאחזות הזו של ביבי במשרת ראש הממשלה זה שהוא זה שייאלץ לספוג את ההשפלה הזו.

אבל היי, איזה עונה מגניבה במשחקי הכס!

 

מודעות פרסומת

מנדלבליטיזמים

תארו לכם שאתם נשואים לבנאדם נורא חכם שאתם נורא מעריכים, ונאמר שיש לכם גם ילדים. נאמר שהאיש הזה בהרבה עבודה קשה וכישרון הגיע למשרה שבה יש לו השפעה רבה על משהו שכל הזמן כותבים עליו בעיתון. הוא לא נבחר לעבודה הזאת. זאת אומרת לא התמודד בבחירות. זאת העבודה שלו. כמו שאתם קמים בבוקר והולכים ללמד בבית הספר או להנדס בניינים או לטאטא רחובות כי זה מה שהעבודה שלכם ומה שאתם יודעים לעשות. נכון, העבודה הזאת היא נורא חשובה ועושים דברים מאוד מעניינים. אז? מגיע לו, לא? לא בוחרים לתפקיד הזה כל אחד. רק בני אדם נורא חכמים.
ותתארו לכם שבעבודה הזאת הוא עושה משהו שהעיתונים לא אוהבים. הוא לא עושה את זה כי הוא רע או מושחת, כמו שהעיתונים אוהבים לכתוב, אלא כי זו הדרך הכי טובה שהוא מכיר לעשות את העבודה שלו. אז כל יום בעיתון יש את התמונה שלו עם דברים איומים שכתובים מתחתיה. אז נאמר שזה בסדר, כי המשרה הזו נורא חשובה לציבור, ואתם סומכים על הבן זוג שאתם מכירים כל כך טוב שהוא עושה אותה הכי טוב שהוא יכול ובעיתון יעטפו מחר דגים. ואתם יודעים שבן הזוג נורא חזק, ויכול להתמודד עם כל דבר, ונורא יודע ומאמין בדבר הזה שהוא עושה שהעיתונאים לא אוהבים, ולא היה יכול לעשות אחרת בלי לבגוד במצפון שלו.
ואז זה מגיע לבית שלכם.
אתם לא קשורים בכלל לדבר הזה שהוא עושה. אין לכם שום נגיעה ושום השפעה על זה. גם הילדים שלכם, איך לאמר, לא יושבים בארוחת ערב ולוחצים על בן הזוג לעשות את הדבר שהעיתונים רוצים שהוא יעשה או להפסיק לעשות את הדבר שהעיתונים לא רוצים שהוא יעשה. כי זה ילדים ומה שמעניין אותם זה מה המורה אמרה לעדן הבן בכיתה, שכל הכיתה צחקה, ולאן נוסעים בחופשת הקיץ.
אבל זה מגיע אליכם.
ופתאום זה נמצא ליד הבית ממש. ופתאום זה חודר לפרטיות.
עכשיו הדבר הזה – המטרה הזו – שבן הזוג פועל ואולי קצת מפריע לה – מושך המון אנשים. הוא מושך אנשים נהדרים שקראו את המידע החלקי בעיתון וקפצו להסיק מסקנות. אלו רוב האנשים. ואלו אנשים טובים באמת שקוראים על עוול ולא יכולים לשבת בצד. אפשר להבין אותם או לדבר איתם. אבל בשוליים יש תמיד כמות קטנה של אנשים שהם פחות נהדרים. כי בכל קבוצה אנושית יש יותר נהדרים ופחות נהדרים. אז הפחות נהדרים גם פחות שמים גבולות, ולפעמים הם חושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים. או שאם אני נשוי למישהו שעושה משהו רע בעיניהם אז גם אני רע ומותר לעשות לי כל מיני דברים. או לילדים שלי. וכמה שהקבוצה של האנשים האלה נהיית יותר גדולה, כך גם השוליים שלה יותר גדולים, ואחוז הפסיכופטים שמגיעים לשם נהיה קצת יותר גבוה.
אז זה מגיע בכל מיני צורות. למשל הפגנות ליד הבית. או שיחות טלפון באמצע הלילה – לי למשל אין קו בזק כבר כמה שנים, ולא ממש דחוף לי. זאת אומרת יש קו ואני משלם לאלוביץ' אבל אין טלפון שמחובר אליו. או שמישהו יוצר קשר עם הילדים, או מפיץ תמונות שלהם.
ומה שעורר את כתיבת הפוסט הזה זה ששמעתי ראיון ברדיו אנ'לא זוכר בדיוק עם מי שסיפר שהמפגינים מצלמים מי שנכנס ויוצא מהבית של מנדלבליט.
יכול להיות שמנדלבליט מושחת, ומשהה בכוונה את התיק של ביבי כדי לסגור אותו בסוף. באמת הכל יכול להיות. למרות שסך הכל כל מי שכותב על זה בחיים לא ניהל חקירה בסדר הגודל הזה ואין לו מושג כמה זמן זה לוקח. אבל מה בדיוק זה עושה שמישהו מצלם את הבת שלו בת השבע?
אז ככה – מותר ולגיטימי להפגין בכל מקום. מותר ולגיטימי להפגין ליד הבית של מנדלבליט. אבל אדם באמת הגון עם קצת מחשבה, שלא חושב שהמטרה מקדשת את האמצעים ויכול קצת לגלות אמפתיה ולראות איך הדברים נראים גם מבעד לעיניים של מישהו אחר, לא היה עושה את זה.
אז בשבת אחרי הצהריים אני מוכן להפגין בעד כל מטרה (ד'אהריסטית ראויה) בכל מקום חוץ מללחוץ על היועץ המשפטי שיעשה את העבודה שלו, כי אני לא ממש סגור שהוא עושה אותה לא טוב, ולהפריע למשפחה שלו. סביר להניח שאפגין מול החבר'ה האלה עם הבנדנות ב'הישרדות' בערוץ 2. אני מציע גם לכם לעזוב את מנדלבליט. פשוט שימו עצמכם במקום אשתו או המשפחה שלו, ורק אז תיכנסו לאוטו ותסעו לפתח תקווה. או שלא.

מערבולת החיים

ארי הארו? תתפלאו, מבחינתי האירוע החדשותי החשוב של השבוע אינו הארו כי אם מורו. ז'אן מורו מתה בגיל 89.

מבחינת 'המודל התיאורטי' של איך צריכה להיראות ולהתנהג האישה המושלמת אליבא דאבו אלמוג, מורו קבעה את הסטנדרט, בסרטי 'הגל החדש' של טריפו משנות השישים. הייתה לה קריירה שנמשכה שישה עשורים, אבל אני תמיד אזכור אותה כמובן כקתרין בז'יל וג'ים, וכאלמנה השחורה ב'הכלה לבשה שחורים'. בדרך עשתה המון שטויות, כמו 'ויוה מריה' עם בריז'יט ברדו שמתחרה רציני אצלי בקטגוריית 'הסרט הגרוע ביותר שראיתי', אבל גם המון דברים מעניינים כמו 'מר קליין' של לוסי. למרות שעוד הופיעה בסרטים בשלושת העשורים שלאחר מכן, התפקיד המוחלט שלה כאישה בשנות השבעים לחייה הוא כמנטורית של ניקיטה בסרט של לוק בסון מ-1990. כך צריך. כך אני רוצה להזדקן.

אבל הדמות שלה מקובעת אצלי לנצח בתמונת העירום המשוכפלת שוב ושוב בסצינת הפתיחה של 'הכלה לבשה שחורים', שלא התפלאתי בכלל למצוא אותה ביוטיוב. כנראה אני לא היחיד שמוצא איזה שלמות בסצינה הזו. מבחינה אינטלקטואלית – כמובן 'יצירת האמנות בעניין השיעתוק הטכני'. מבחינה הורמונלית – נו…

ז'יל וג'ים עמוק יותר וחשוב יותר מ'הכלה לבשה שחורים' שזה טריפו מנסה לעשות היצ'קוק ולא מצליח (אבל איזה כישלון מפואר!) אני מביא כאן פיסקה שכתבתי פעם, בבלוג הקודם שלי –

יש אנשים (כך, למשל, ירון פריד ב"אמא שלך יודעת") שמעלים את הסרט הזה לדרגה אלוהית. אני לא נמנה עליהם. על המוסר הצרפתי לא אחווה את דעתי. הרעיון של שני ידידים החולקים באותה האישה בהסכמה והרמוניה מלאה רחוק ממני. בפעמים הנדירות בהן חלקתי באישה, בטרם פגשתי בזוגתי הנוכחית, הדבר לא נעשה עם ידיד טוב, לא בידיעה, וגם לא בהסכמה. למעשה לו היה השרץ נופל לידי הייתי יורה בו ככלב. כך שהיה לי קשה להזדהות עם חיבוטי הנפש, הצרפתיים כל כך, של טריפו, שקיבל אותם מאיזה אנרי רושה, שחי את החיים האלה בדיוק לפני מאה שנה, ובטח היה לו מאוד נעים להיזכר כשכתב את הספר. גם הדמות של ז'אן מורו לא ממש מקסימה בראייה נוספת של הסרט. כמובן שמתאהבים בה עד כלות בפעם הראשונה שרואים את הסרט, אבל ניסיתי לעשות איזה ניסוי מחשבתי האם הייתי רוצה באישה הזו בחיים האמיתיים, וחזרתי לדברי אכיש מלך גת – "החסר משוגעים אנוכי כי הבאתם גם את זו להשתגע עלי?" ובאמת כל מה שחסר לי בחיים זו אישה כזו. אני הייתי בורח מהדבר הזה איך שהיא קפצה לסיין בלי סיבה באמצע הלילה בהתחלת הסרט, משאיר אותה שם לשחות אל הגדה, ומודה למזלי הטוב שלא הסתכלתי לאחור ולו פעם אחת.

אז הייתי רוצה באישה הזו בחיים האמיתיים? אני חושב שמצאתי משהו קרוב לזה. במובן המאוד חיובי של המילה זאת אומרת. אבל זו רק הראייה הסובייקטיבית שלי. מורו עצמה לא חיכתה לי (היא מבוגרת ממני בכמה עשורים לצערי) אלא עשתה כמה סיבובים בין כל הגדויילים של אירופה וארצות הברית מפרנסואה טריפו ועד אורסון וולס (בית ספר לקולנוע אמרנו?) בין היתר היה לה רומן עם מיילס דייוויס שהיה בן זוג של שתי הדיוות הגדולות בעולמי – ז'אן מורו ובטי דיוויס (לא זאת מהסרטים בשנות השלושים. הזמרת עם האפרו המטורף) אז אם כבר הגענו למוזיקה- ממתק כפול. מורו עצמה ב'מערבולת החיים' מתוך ז'יל וג'ים, ואחרי כן בטי דייוויס שאני מוכן להתערב שאף אחד מקוראי לא שמע עליה לפני כן.

אז זו ז'אן, והנה בטי איזה בן זונה מטורף ובר מזל מיילס דייוויס –