חוק שוויון מגדרי במיזוג אוויר בבתי המשפט, התשע"ח – 2018

1. הגדרות
בחוק זה:
"בית משפט" – לרבות בית דין.
"מזגן" – כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו – 2006.
"שופט" – לרבות רשם, דיין, נציג ציבור בבית הדין לעבודה, וכל הממלא תפקיד שיפוטי על פי דין.
"קלדן" – המועסק בקלדנות באולמו של שופט, אם בהעסקה ישירה ואם כעובד קבלן.
"מעלות" – בסולם צלזיוס.
"אולמו של שופט" – לרבות לשכה, אם השופט מקיים בה דיונים.

2. מניעת יגון
המזגן באולמו של שופט בבית המשפט לא יכוון לרמה העולה על 23 מעלות או פחותה מ-18 מעלות.

3. חזקת גיהינום
נמדד מחוץ לאולם בכל אמצעי שהוא (לרבות דאשבורד של מכונית החונה למעלה מעשר דקות במקום פתוח מחוץ לאולם) חום העולה על 42 מעלות, יכוון המזגן לרמה של 18 מעלות עד שאותו אמצעי יראה כי הטמפרטורה פחתה מ-42 מעלות.

4. שוויון
מדי שעה עגולה ייערך משאל בין הנוכחים באולם (לרבות שופט, קלדן, מתדיינים ובאי כוחם) בדבר הטמפרטורה שיש לכוון אליה את המזגן, שלא תפחת ולא תעלה על האמור בסעיף 3 לחוק זה. המזגן יכוון לממוצע האריתמיטי של התשובות.

5. עונשין
על שופט העובר על הוראה מהוראות חוק זה יוטל לשהות בלשכתו מבלי להפעיל בה מזגן במשך יום שלם, בתאריך שבין ראשון ליולי לראשון לספטמבר. השופט ינצל זמן זה להרהורים על תוצאות מעשיו וכתיבת פסקי דין.

כן יקום!
גל אמיר, עוצר,
בשם פלג אמיר, הראשון לשמו
סולטן הסולטנות הד'אהריסטית של הגליל והכרמל.

פעם היה איש נורא חכם שקראו לו נתן אלתרמן. לא ניכנס לכל מיני ענייני התנועה לארץ ישראל השלמה ומפא"י וזה. יש גם מפא"יניקים חכמים, הוא אחד מהם. אז הוא כתב שיר נורא חמודי שאני מביא כאן בקיצורים מסויימים כי הוא נורא ארוך – ויש בהמשך עוד שירים וממתק עם יפה ירקוני בסוף אז תחזיקו מעמד –

א. להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחופשי בדעות.

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית

נשתרשה נטייה חזקה קלריקאלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למטה ומה בשמיים מעל

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים? וכמו זה שאלות

של אנשי המאה השחורה.

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה

לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה.

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

….

ב. ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,

הפיליסטר שאל אם יש אלוקים.

נדהמו אם ואב והוחלט לחזות:

איך הגיעה אליו השמועה הלזאת?

…

ג.ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפני

קודם כל אדמה ושמיים….

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחצים ותיקים! אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין הרע!

……..

ד. חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים ברוך השם.

שרדתם? וואלה יופי. אף ילד ששומע בבית הספר שאלוהים ברא את העולם וחוזר הביתה לבית חילוני לא יחזור בתשובה. מה ששובר אותם תמיד (גידלתי שני ילדים שלמדו בגן דתי, ולאחר מכן בסביבה דתית) זה הטלוויזיה והמחשב בשבת. גם הקלריקל הקטן הגדול ביותר יישבר מזה. מקסימום יבקש שאמא תדליק נרות ואמא תגיד לו שזה לא משהו שהיא עושה.

ובכלל לגדל ילדים בסביבה חופשית מדת זה אידיאל נורא חמודי, אבל יצאו – אתם יודעים – קצת מנותקים מהסביבה, ומהעולם שמה לעשות יש בו המון המון דת. אם מגדלים אותם בצמר גפן שאין בו דת, אז כשהם ייגדלו ויגלו פתאום את הדבר הזה, יכולים לקרות אחד משני דברים – או שהם יצאו חבר'ה מנותקים כאלה ומתנשאים, שהסביבה חושבת שהם קצת אהבלים. או – מה שיותר גרוע – יגידו איזה נפלא הדבר הזה שאבא ואמא הזדוניים תמיד הסתירו מאיתנו, ואז יחזרו בתשובה ונ נח נחמן וקופצים עם הכיפה המצחיקה הזאת ופייר בשביל זה גידלנו את הילד? עדיף לחתוך את הזין ושלא יצא ילד כזה. אז זה למה שאני, למשל, גר ביישוב מעורב דתי-חילוני (הם סובלים ממני הרבה יותר ממה שאני סובל מהם) שולח את הילדים לגן דתי, שממש מתפללים שם בבוקר, ובגיל שש הילדים הולכים לבית ספר מעורב יהודים ערבים. גם שם יש דת. חוגגים שם את כל החגים של האסלאם, הנצרות והיהדות. מוקפים בדת מכל הכיוונים. אפשר לחשוב מה יצא מילדים כאלה. נאמר פריק של מחשבים שלא ראה בית כנסת מבפנים מאז שהכרחתי אותו להגיע לאולם הריקודים של נעמת כשהיה בן 13 להתפלל איתי תפילה רפורמית. ומש"קית ת"ש שאיך להגיד, לא ממש מקפידה על תרי"ג. וכמה השקעתי בהם באסלאם ויהדות! ותראו מה יצא. לא דאעש ולא נ נחמן. הם קיבלו את החיסון כשהיו קטנים.

וזה באמת כמו בנאדם שכל החיים לא נחשף לחיידקים וחי בתוך בועה ופתאום יוצא לאוויר החופשי.

ובבית הספר הרגיל טוב? כאילו באמת התכנית החינוכית של בית הספר הממלכתי שלא ממש סובל מהדתה זה סבבה?

אספר לכם סיפור קטן. אני למדתי בבית ספר יסודי חילוני לגמרי. זה בגלל שלא היו כל כך הרבה דתיים בעפולה, והיו להם בתי ספר משלהם. עפולה הייתה בפאזה של 20 שנה משאר המדינה (גם היום בערך) ובית הספר 'יזרעאל' (היום 'אלון יזרעאל' על שם יגאל אלון, הבנאדם שבאופן פלא בכל מקום בו טייל בשנת 48 לא נותר אף ערבי) היה מין שמורת טבע כזאת של מפאיניקים זקנים ילדים, שכולם באו מאותם בתים אשכנזיפתים של תנועת העבודה (המזרחים גרו בגבעת המורה, ובאופן פלא למדו אף הם  בבית ספר משלהם, מנפלאות משטר מפא"י שלפני פרצגבאי) עם חיזוק של חבר'ה נחמדים מהמושבים שמסביב שגם כן היו אותו סוג של חקלאים שאלוהים לא ממש מדבר אליהם בחלום. אז היה דת, אבל לא ממש הרבה. עשו הרבה רעש מספר התורה בכיתה ב' או ג', אבל בסופו של דבר לימדו אותנו את הספר כמו שילוב כזה של היסטוריה לא ממש מדוייקת וקושאן על אדמתנו. והיו חגים שקיבלו דגש חקלאי. ואף ילד משם (לא בדקתי אבל אני מסתובב בעפולה) לא יצא דתי. כולם חילונים למהדרין.

מה שכן היינו מתחילים כל בוקר בשירת היצירה הבאה שנקראת 'משוט בארץ' כשהמורה הייתה כותבת את המילים בגדול על הלוח, לדעתי כבר בכיתה א' ממש עד כיתה ו' אז גם כאן אני נותן טעימה, ותדעו לכם שיש עוד הרבה בתים שמבקרים שם בהרבה מקומות מעניינים נוספים עם תרמיל על השכם –

תנו לנו תרמיל על השכם
ואז נלך מעזה עד בית לחם,
ועת נבוא לבית לחם נשירה שם
זמר לאברהם
מבית לחם נמשיכה ליריחו,
שם נשיר ליהושע את שירתו,
ים המלח נחצה על גבי ספינה –
אנו כבר במצדה

נשירה שיר, איזו ארץ יפה!
נהלך לארכה, מסיני עד גולן – עד גולן
נשירה שיר, איזו ארץ יפה! 
נהלך לרחבה מירדן ועד ים. 

אז ככה. אני את היסודי התחלתי בשנה המאוד בעייתית 1973, שזה היה אשקרה שש שנים בתוך הכיבוש. הקו הירוק לא היה במפה שהייתה תלויה על הקיר, ונפגשתי איתו לראשונה בחוסר אמון מסויים בתיכון. השירים האלה, ודומים להם, הושרו כל יום. החל בשיעורי חברה ביסודי וכלה בשיעורי של"ח בתיכון קיבלתי לוריד ציונות וגולני ותותחני וכל מה שצריך. ותבינו, מדובר על שנים שהמערך שלט. 'שמאל' מיי תוכעס. ואני למדתי ביסודי כששרי החינוך היו אנשי 'תנועת העבודה' המובהקים זלמן ארן, יגאל אלון ואהרן ידלין. בנט היה מנסה להכניס שיר כזה לתכנית הלימודים היה חוטף בג"צ מטווח היטב ישר לביצים. אבל אהרן ידלין, מזכיר תנועת הקבוצות והקיבוצים? מזכ"ל מפלגת העבודה? חטפתי את הפאשיזם בהפוכה בלי שאף אחד שם אפילו לב.

ותראו איך יצאתי. לא מבוזבז כל השעות האלה ששרתי את השיר הזה? ד'אהריסט, שמאלן, שונא שנאת מוות את עזה, בית לחם ויריחו, שאלו מקומות שאשכרה הייתי שם ושנאתי כל רגע, ולא הרגשתי שאני שר זמר לאברהם או ליהושוע, ורוצה להתרחק מה מה שיותר מכל מה שמזכיר כיבוש. אז כנראה שלא כל מה שלומדים בבית ספר ומנסים להכניס לך בראש עם פטיש אוויר זה מה שיוצא בסוף. זה בגלל שבבית קלקלו אותי עם חשיבה ביקורתית.

וטיפ כזה אחרון לפני הממתק. אם שום דבר לא עוזר והילד חוזר מבית הספר אחרי שיחה עם הבת שירות ומספר שיש אלוקים והוא ציווה עלינו לשמור נידה וכשרות ושבת וברא את העולם בשבעה ימים – תשמרו שבת אחת כמו שצריך, כולל ביקורים בתפילות נורא ארוכות ומשעממות בבית הכנסת, ואיסור מוחלט על מכשירי חשמל, ותראו את החזרה בשאלה המהירה ביותר בהיסטוריה של עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

ממתק? זו כמובן יפה ירקוני ב'משוט בארץ'. מה שאירוני בזה זה שהיא שרה לי את הדבר הזה במטרה המוצהרת להפוך אותי לפשיסט קטן ב-1972. אבל ב-2002 רק שלושים שנה אחרי, כשלחמתי בחומת מגן, פתאום לא בא לה טוב, ופתאום אנחנו עם שעבר את השואה ואיך אפשר לעשות דברים כאלה. אז שום דבר לא אבוד, וממש עד הסוף אפשר ללמוד דברים ולשנות את הדעות, והכל החינוך לחשיבה ביקורתית שמקבלים בבית. לכי על זה יפה, אוהב אותך. עשית לי טוב בחומת מגן, וגם כשהייתי קטן אהבתי לשמוע אותך. למרות שאת השיר הזה אני ממש לא סובל כי אני ממש יכול לשמוע איך המורה מתחילה להקריא שמות מייד אחרי שהוא נגמר.

מסתבר שפרט לעניינים הקשורים בצריכת סמים קשים, אורן חזן הוא גם מחוקק. סוג של. ביחד עם סטאר נוסף מסוג זה, דוד ביטן, האדם שאי אפשר לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע את משנתו (ההברקה האחרונה היא כי 'לא קרא ספרים מזה עשר שנים' אך התחיל דווקא במקום די גבוה, לקח ליד את 'הזר' של קאמי. האמת – צריך קצת אקזיסטנציאליזם בכנסת. ואם כבר קוראים ספר בעשר שנים, אז את 'הזר' זו בחירה לא רעה) אז השניים האלו, איש תרבות הנגד והאקזיסטנציאליסט, נועדו יחדיו ובישלו לנו את ה'חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה), התשע"ז – 2017'. הנה נוסח הצעת החוק, ביחד עם דברי ההסבר –

"פ/4152/20

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה),

התשע"ז–2017

דברי הסבר

סיפורה של המדינה שזור באירועים, ציוני דרך היסטוריים וכן שורה ארוכה של אישים שעיצבו אותה לאורך שנות קיומה. אך טבעי, שנכבד את ראשי הממשלה והנשיאים של מדינת ישראל לאורך שנותיה, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אחת הדרכים הראויות לכך היא הנצחת שמותיהם ברחובות בכל הערים והיישובים ברחבי המדינה. מסתבר, כי גם כיום עדיין ישנן ערים שכלל לא הנציחו ראשי ממשלה או נשיאים שנפטרו באמצעות קריאת מוסדותיהם הציבוריים על שמם. על כן, הצעת חוק זו מטרתה להנציח ולכבד את המורשת של הנהגת המדינה, נשיאי המדינה וראשי ממשלה שנפטרו, באופן אחיד וממלכתי תוך הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית."

אז אני אשקרה לא מצליח לחשוב על עיר אחת בישראל שאין בה רחוב על שם בגין או ויצמן. רגע… יש בעצם… נו… ערבים! ואיזה ממזר החזן הזה. לא כותב 'הצעת חוק לבוא לערבים לא טוב בעיניים ולעשות להם רע על הנשמה' אלא 'הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה' ואפילו לא מזכיר את המילה 'ערבי' פעם אחת.

ובאמת אני כבר רואה בסח'נין רח' הנשיא קציר, שהיה הנשיא ביום האדמה, ואפשר אפילו ממש את האנדרטה של ההרוגים לעשות 'כיכר קציר'. אותו דבר עם כפר קאסם ובן גוריון. ובכלל, איזה קטע שיהיה למשל רחוב נתניהו בג'לג'וליה אחרי שנתניהו ילך לעולמו אחרי מאה ועשרים, או 'דרך נתניהו' בין סח'נין לעראבה שערבים ינהרו בה הלוך ושוב באוטובוסים?

ואני אומר סבבה כי אנחנו כאן בקטע של הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית אז אני אומר למה רק להסתפק בנשיאים וראשי ממשלות. יש לנו מורשת מאוד עתיקה. אני עצמי גרתי פעם ברח' יהודה הנשיא בקטמון בירושלים והוא אמנם נקרא יהודה הנשיא אבל הוא עתיק נורא מלפני מיליונת'לפים שנה עוד מלפני תש"ח זה כמעט בטוח. אך טבעי הוא שנכבד את כל מי ששלט בארץ הזו, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אז כמובן ד'אהר אל עומר, שמבחינת אורך השלטון הוא שם את ביבי בכיס הקטן, ואם כבר בואו נלך גם על ביברס וג'זאר, שאם לוקחים את אורך השלטון של שלושתם ביחד מגיעים למשהו כמו כל שנות הקיום של מדינת ישראל אם לא למעלה מזה. האנשים האלו תרמו לארץ, לנופיה, לתרבותה, למורשתה, הרבה יותר מכמה נשיאים וראשי ממשלה שאני יכול לחשוב עליהם. ביברס ברוך השם במאה ה-13 לפני שמונה מאות שנה, ועד עכשיו מדברים עליו ביראת כבוד, וכל הארץ מלאה הודו מקלעת נמרוד דרך קלעת ג'דין עד גשר ביברס בלוד, ואין אוהב הארץ הזו שאינו מכיר את סמל האריה שלו. ד'אהר לא צריך היכרות לקוראי הבלוג הזה, והמדובר באדם שאי אפשר להסתובב בגליל בלי לראות ולהעריץ את אשר בנה. ג'זאר אני פחות מחזיק, אבל גם כן קליבר. ניצח את נפוליון, שזה יותר מביבי שניצח את בוז'י הרצוג. השלושה האלה לחמו ובנו ועשו, וסך הכל מגיע רחוב. אני למשל גר ברח' הגלבוע וכמה שאני אוהב את הגלבוע רח' ביברס יותר בא לי טוב. באמת! מי יזכור עוד שמונה מאות שנה את זלמן שז"ר? לא סגור על זה שמישהו יזכור אותו. אם תהיה מדינת ישראל, בואו נאמר לא השם הבולט בתולדותיה. וכך גם קציר, והרצוג האב, ואפילו ויצמן האחיין. לא ברמה של ביברס מבחינת ההשפעה והמורשת. לא יכול לחשוב על בניין אחד שהאנשים האלה בנו שיחזיק 800 שנה. וסך הכל גם ביבי. עוד כמה שנים כל מה שיישאר מזה זה כמה שלדי צוללות חלודות בקרקע הים, והרבה אוויר חם. ואורן חזן. ואפילו דוד ביטן. האריה של ביברס עוד ישאג על מבנים בארץ הזו, וחרבו של ד'אהר עוד תונף, כשהשם אורן חזן יהיה אך קוריוז תמוה שהיסטוריונים מתווכחים 'היה או לא היה סגן יושב ראש הכנסת שהשתמש בסמים קשים'.

אז נכון יש רח' ד'אהר בחיפה ורח' ביברס בלוד אבל ערים מעורבות זה לא חכמה. אני רוצה רח' ביברס בתל אביב, ורח' ד'אהר בעפולה, ורחוב ג'זאר בראשון לציון ואחרי כן נדבר.

אז למה בעצם כל הקטע הזה? כי היום החוק הזה עולה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. אז ככה. עם יהודי התפוצות כבר רבתם השבוע. אבל הרפורמים האלה חנונים, וזה לא ממש כיף. בואו נריב עם חבר'ה אמיתיים מזרח תיכוניים עם דף חם, לא חבורה של נשים עם טלית ותפילין. כאלה שבאמת יודעים להשתולל כשבאים להם לא טוב. לכו תדעו, אולי מישהו יתעצבן ומישהו יפגין ומישהו יירה ומישהו ימות? יהיה דיסקו. אין לי אמונה גדולה בשכל הישר של ועדת השרים לחקיקה, אבל בואו נראה מה יצא. אולי לא מתחשק להם סתם להתחיל ריב מטומטם בחום הזה של 41 מעלות. זה באמת שווה כל העניין רחוב יצחק בן צבי בכאבול?

ואשקרה יש לי כמה רעיונות לגבי מקומות ציבוריים שאפשר להנציח את אורן חזן, וגם את דוד ביטן אחרי מאה ועשרים. אבל כרגע זה לא רלוונטי ואני מאחל להם חיים ארוכים רגועים ושלווים מלאים בעשייה ציבורית לטובת הנחלת מורשת ראשי ממשלותינו ונשיאינו.