את דעתי על תביעת הדיבה של ביבי את סרנה איני טורח להסתיר. לטעמי, סרנה גרם נזק חמור למקצועו, לחופש הדיבור בישראל, ובמיוחד למטרה המשותפת לו ולי כמו גם לכל ישראלי פטריוט אוהב עמו ובר לבב – הפסקת שלטונו של בנימין נתניהו. ניתן להבין שלא תרמתי לפרויקט מימון ההמון שלו שנועד לממן את הפיצוי שהוטל עליו לשלם לנתניהו. ולא רק בגלל שאיני חושב שהוא ראוי לפרס ומכיסי דווקא על התנהגותו משולחת הרסן במרשתת ובבית המשפט, אלא במיוחד כי לא רציתי שהכסף אותו אני מרוויח בעמל כה רב, ילך ישר לסיפוק תאוות המותרות של הזוג הקיסרי. או נאמר אחרת – אני צריך את הכסף הזה יותר מביבי.

אז היה הדסטרט, ואנשים שנורא שונאים את ביבי תרמו את המאה וחמישה עשר אלף ש"ח שהיה צריך. אני במקום ביבי הייתי לוקח את הכסף הזה בשטרות של עשרים שקל ומשתמש בהם מעתה ואילך להצתת הסיגרים, או לניגוב העכוז, או אם לא רוצים ממש לפגוע בשרת (היום אתה מנגב בשרת, מחר מישהו אחר ינגב בך. אני כבר רואה את ה'ביבים' עם התמונה של הצוללת בצד אחד וצללית של הזוג הקיסרי מחזיק ידיים ומביט בשקיעה על חוף הים בצד שני) סתם להשליך אותם על הרצפה ולהתפלש בהם עם שרה בצחוק גדול כמו איזה רשע בסרטים מצויירים ברוההההה!!!! אבל אנשים תרמו לו, ואפילו אם הוא ייקח את זה לגלידריה ברחוב עזה ויקנה שם טונה גלידה פיסטוק זה גם משהו שאני צריך את הכסף שלי יותר ממנו. שיבושם לו ולתורמיו. אבל מסתבר שהכסף משתחרר רק באמצע אוגוסט ועכשיו יוני. אז אחרי שהוא עשה כל מה שהוא יכול בשביל להשפיל את ביבי במשפט באופן אישי, גרר אותו ואת אשתו באופן אישי להעיד ובכלל הפך את כל העניין להרבה פחות נעים והרבה יותר אישי מהמחוייב לטעמי בין שני צדדים להליך אזרחי, אז עכשיו צריך סרנה להשפיל עצמו ולבקש הארכה בתשלום הסכום.

והביבי המרושע הזה אומר "לא!" וואלה. איזה רשעות! איזה חוסר לב! איזה רוע!

בואו נבחן את זה בעיניים של עורך דין. ונשכח שזה נתניהו וסרנה. זה סתם אדם שתבע דיבה, ונקבע שאכן הוצאה דיבתו רעה ומוציא הדיבה שגם סחט לו את המיץ בהליכים חוייב ב-115,000 ש"ח. נתניהו פועל כאן כאדם פרטי. וכך גם סרנה. אין כאן שום עניין ציבורי. אז בואו נראה –

פסק הדין ניתן ביום 11.6.2017. על פסק הדין יש זכות ערעור למחוזי בתוך 45 יום, ואם אני מכיר את אביגדור פלדמן הוא ינצל את הזכות הזו. אבל אם מגישים ערעור, צריך לבקש גם עיכוב ביצוע אחרת אפשר לבצע את פסק הדין (זאת אומרת לגבות את הכסף בהוצאה לפועל) גם כשהערעור תלוי ועומד. על פי הפסיקה, בחיוב שהוא כולו כספי אין עיכוב ביצוע. מהסיבה שתשלום הוא לא בלתי הפיך. שילמת וניצחת בערעור, אתה יכול לגבות את הכסף בחזרה. זה תופס במיוחד כשהתובע שזכה בדין הוא מאוד עשיר ויהיה לו מאיפה להחזיר את הכסף, כמו במקרה של סרנה וביבי.

יש פסקי דין שנותנים ארכה לתשלום הסכום שנפסק בהם. זה בדרך כלל מגיע באמירה נוסח 'הסכום ישולם עד לתאריך…' או 'בתוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין…'.  עיון בפסק הדין מראה שהסכומים הם לתשלום מיידי, ואין שום פיסקה שדוחה את התשלום. כך שעקרונית עוד ב-11 ביוני, בהעדר עיכוב ביצוע, יכול היה נתניהו להתחיל בהליכים באופן מיידי. עקרונית יוסי כהן היה יכול לגשת למזכירות בית משפט השלום, לקחת העתק מאושר של פסק הדין ומשם לקפוץ למזכירות ההוצאה לפועל ולפתוח תיק. אני עשיתי טיולים דומים הרבה פעמים בימי חיי. יכול להיות שיש משהו שאיני מכיר או שלא פורסם שגרם לדחיית המועד לתשלום. אבל זה לא נמצא בפסק הדין.

לעיתים נהוג לשלוח מכתב דרישה לפני פתיחה בהליכים, ובטופס פתיחת התיק צריך לציין אם נשלח מכתב דרישה בדואר רשום או לא. זה נדרש אם רוצים להתחיל בהליכים בתקופה של עשרים יום לפני מתן האזהרה (עוד נגיע לאזהרה). עם סרנה לא נראה לי שזה הכרחי. הסכום לא יגרום לו לברוח מהארץ או להבריח נכסים. אפשר יהיה לגבות בו גם אחרי עשרים הימים הנקובים באזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל. אין שום מניעה לפתוח תיק הוצאה לפועל בכל רגע מיום מתן פסק הדין ב-11 לחודש ועד היום.

סרנה גם ידע שמשהו כזה הולך ליפול עליו. עוד במרץ – שלושה חודשים לפני מתן פסק הדין התבטא פלדמן בראיון שהם יודעים שהוא הפסיד את המשפט והמלחמה היא על סכום הפיצוי. הוא היה יכול להתחיל להכין את עצמו. לקחת הלוואה, למשל, או לממש נכס. העניין הוא שכנראה סרנה רוצה שאחרים ישאו בתוצאות ההתנהגות שלו, ולכן הלך למימון המון. את זה היה קשה לעשות לפני קבלת פסק הדין, ולכן היה צריך להמתין עד לאחריו.

אז? אז לפי מה שראיתי (ושוב, יכול להיות שיש דברים שאיני יודע, ולא הכל פתוח לציבור) עקרונית ביבי היה יכול לפתוח תיק הוצאה לפועל כבר לפני שלושה שבועות, ולא עשה את זה. הוא המתין בסבלנות. אולי שלח מכתב בדואר רשום, לך תדע. תבינו – אם הוא היה פותח תיק, היה נפסק לטובתו סכום נוסף – אגרה של אחוז שהוא צריך לשלם והחייב צריך להחזיר לו, ושכ"ט א' בהוצאה לפועל שזה עוד עשרה אחוז. זאת אומרת משהו כמו שנים-עשר אלף ש"ח נוספים. ביבי היה יכול להרוויח את זה (יותר נכון יוסי כהן) אם הוא היה פותח תיק הוצאה לפועל מייד, אבל הוא לא טרח לעשות את זה. ספק אם עכשיו יעשה את זה (אלא אם כן הוא קורא את הבלוג שלי).

אז מה יש לנו כאן? עוד קצת יח"צ של סרנה שעוד פעם יוצא הלוחם בעד חופש הדיבור וביבי יוצא השמוק שלא רוצה לוותר לו. אף אחד לא חושב שכבר שלושה שבועות ביבי יושב ומחכה. ודרך אגב – זה הצליח. נמצא התורם האלמוני שנתן מימון ביניים וישלם את הסכום באופן מיידי.

ואני שואל – מישהו מכם היה ממתין אפילו שנייה? לא שלושה שבועות. שנייה אחת. אני לא. אם סרנה היה מלכלך עלי כמו שלכלך על ביבי והייתי מקבל פסק דין לא הייתי ממתין שנייה. ביבי לא צדיק. ההתנהלות האישית שלו – גם זו שהוא מודה בה, לא רק הפנטזיות בדפי הפייסבוק – היא זוועתית. אבל כאן הוא התנהג במתינות ראויה לשבח, במידת הרחמים, ובאופן הגון. אף אחד לא האשים אותו מעולם שאינו, כפי שכתב ניטשה 'אנושי, אנושי מדי'. הדבר האנושי הוא לפתוח מייד תיק הוצאה לפועל. ביבי לא עשה את זה.

יש, אגב, משהו מדאיג בפער בין הרטוריקה הרמה – 'אף לא יום אחד' ובין הפרקטיקה של ישיבה בחוסר מעש. אבל אנחנו כבר מכירים את הפער הזה בין דיבורים ומעשים, לא רק אצל ביבי, אצל כל פוליטיקאי. ובאמת, למה לו את כל כאב הראש הזה? בניגוד לסרנה, יש לו מדינה לנהל. הוא כבר ביזבז מספיק זמן ומאמץ על התביעה הזו. יכול להיות שלא היה לו איכפת, או לא היה לו דחוף, או לא רצה לשלם את האגרה על פתיחת תיק הוצל"פ. ממה ששמעתי 115,000 ש"ח זה לא משהו שממש מזיז לו. אולי לא היה לו דחוף לקבל את זה. לך תדע. יכול להיות גם שבמשרד של יוסי כהן שהוא באמת מבין גדול במשפט מסחרי ודיני חברות אין מנגנון מסודר לפתיחת תיקי הוצל"פ. רוב עורכי הדין לא מתעסקים עם זה. צריך מנגנון מסודר במשרד להתעסק עם הוצאה לפועל – תכנה משפטית מיוחדת, חיבור למערכת בתי המשפט, פקידה שיודעת מה היא עושה, ומגיעה ללשכת ההוצל"פ כל יום. לא לכל אחד יש את זה. זה מנגנון שמצדיק את עצמו מבחינה כלכלית רק כשעושים הוצאה לפועל כמו שאני עושה – כאחד העיסוקים העיקריים של המשרד ובקנה מידה של אלפי תיקים. אז אולי כהן הסתפק בניצחון המזהיר (באמת) בבית המשפט, ולא כל כך רצה להתעסק עם הוצאה לפועל של פסק הדין בשלב הזה ובינתיים ביבי יצא צדיק. באמת!

שורה תחתונה – יגאל סרנה גרם לי לבזבז פוסט שלם בבלוג על הגנה על ביבי. ויצא שכתבתי עליו אפילו כמה מילים טובות. זו השתקפות לא רעה של הנזק שסרנה גרם למאבק המאוד צודק באיש הרע מאוד הזה. כשיגיע היום והאיומים הקשים והרעים על חופש הדיבור שלנו יוסרו, כשלא יעמדו על הפרק חוקי השתקה וקודים אתיים ומיליון ואחת שיטות חוקיות למנוע מאיתנו לדבר, נזכור את האיש שכשהמאבק הזה התנהל, מאבק על עצם החיים שלנו כאן, תקע גול עצמי מזהיר לטובת הצד השני.

איזה זוועה הקטע הזה עם הרפורמים והכותל, מה? האמת למי בכלל איכפת מהנשים המצחיקות האלה שחייבות דווקא ללבוש תפילין כאילו היו גברים. זה ממש שייך לאמריקה. ובאמת התגובות לעניין נעות בין – 'תעלו לארץ ותקבלו זכות הצבעה ואז תוכלו לדרוש דרישות' לבין 'זה יעשה ממש קרע עם יהדות הגולה'. ואכן הסוכנות היהודית  הלכה בגדול, מישהו שם ביטל ארוחת ערב עם ביבי (גם אני הייתי מבטל. רוב הסיכויים שהייתי נתקע עם חשבון של כמה אלפי דולרים על סיגרים ושמפניה ורודה) ותוקפים שם את ביבי במילים קשות.

אז ככה. תתפלאו, שדווקא בין ביבי לסוכנות אני בעניין של ביבי. הוא ראש מדינה ריבונית וצריך להחליט את ההחלטות שלו בהתחשב באזרחים של אותה מדינה (כולל המיעוט החרדי) ולא בכל מיני אנשים שלא גרים כאן ולא רוצים לגור כאן, אבל נורא רוצים לקבוע לנו איך לחיות. הסוכנות היהודית בכלל היא גוף שצריך לחסל. הסוכנות והקק"ל הם הכלים להפעלה של מדיניות המקרקעין הגזענית שהופכת את המדינה הזו להרבה פחות נעימה ל-20% מתושביה. בדרגים העליונים הם מנגנון ג'ובים לפוליטיקאים שהגיעו למיצוי יכולתם להיבחר. בדרגים התחתונים סתם אבן שואבת של שחיתות וכספים בלי חשבון. הם מילאו את תפקידם ההיסטורי עד 1948. זהו. נגמר. יש לנו מדינה. והמדינה הזו צריכה לחשוב ולהתחשב דבר ראשון באזרחים שלה, ולא במי שאינו אזרח. זאת אומרת לביבי צריך להיות איכפת יותר ממה שאיימן עודה חושב, מאשר ממה שחושבים צ'רלס הורוביץ רטנר או איך שלא נקראים האמריקאים האלה שנורא כועסים בסוכנות. האמת – לא איכפת לו לא מזה ולא מזה כי הפופיק רועד מהשר לענייני קבלת דבר במרמה והלבנת הון אריה דרעי. וגם כי ערבים זה משהו שצריך לנצל כדי לסחוט עוד כמה מנדטים בשניות האחרונות של הבחירות, ולא ממש צריך להתחשב בנציגים שלהם כי הם שליחים של החמאס להרס מדינת ישראל וכזה.

ושרנסקי – לא ראיתי הישגים גדולים שלך בתחום הגיור הרפורמי או מתווה הכותל בכל הכהונות המיותרות שלך כשר הפנים. למעשה השתלבת יפה מאוד בימין הדתי נוסח הבית היהודי, וגם בגדת בקהל הבוחרים התמים שהתפתה אחר ססמת 'נאש קונטרול' שלך. השארת אותם כפופים לרחמי ערלי הלב מהרבנות הראשית, מבוזים כ'לא יהודים' ומשמשים כבשר תותחים למתיישבי חברון שאתה כל כך אוהב. את 'חוק ברית הזוגיות לחסרי דת' חוקק ליברמן, ותאמין לי, ככה בדיוק החוק הזה נראה. הכל טוב ויפה כשיושבים ליד השולחן עם האמריקאים מהסוכנות וצריך להסביר לצ'אק למה בבר מצווה של הנכד שלו הסבתא תראה את צ'אק ג'וניור עולה לתורה רק מהצד השני של הרחבה, משתופפת מעבר למחיצה כמו מצורעת שמנסה לברוח למחנה של הבריאים. אז אפשר לעשות קולות רמים ולצעוק 'פילוג בעם'. אבל סדר צריך להיות, וכשזה מגיע להכרעות ההכרעה תמיד נופלת בכיוון אחד. ובמדינת ישראל האורתודוכסיה תמיד שולטת אחרת, אתם יודעים, בסוף עוד יהיו נישואים אזרחיים וגיורים רפורמיים וסודנים חופשי והומואים בכל פינה.

ומשזה נאמר, וברור שזה עניין ביני ובין ביבי, ומשאירים את האמריקאים בחוץ – שני אזרחי ישראל משלמי מיסים (נאמר. לא בדקתי לעומק את ההיבטים הפיסקליים של תיק המתנות) ומשרתים בצה"ל וכזה, אז אני מיעוט. רפורמי. (לפי הסקרים אנחנו ארבעה אחוז וביחד עם הקונסרבטיבים שבעה. מאזרחי ישראל, כןן?) מה עושים עם מיעוט? דבר ראשון לא רומסים. מקשיבים. מתייחסים יפה. בשוויוניות. כי כל החרדים שאומרים (במו אזני שמעתי היום בבוקר באורלי וגיא) 'אתם מיעוט' לא היו רוצים שיתייחסו אליהם כמו שמתייחסים לרפורמים. יש כל מיני גויים – ג'ון סטיוארט מיל, אלכסיס דה טוקוויל וכאלה – שכתבו על זה המון ספרים. זה נקרא 'עריצות הרוב'. אז אין אמונה בגויים, ואנחנו עסוקים בהגית בה יומם ולילה, אבל עקרונית יש שם עקרון יפה ומנומק של דמוקרטיה, שעושה מין טריק כזה שגם אם יש רוב ומיעוט יש כל מיני מנגנונים לשמור על זה שדעת הרוב תכריע אבל זכויות המיעוט לא ייפגעו. למשל לא אומרים שהם גורמים חורבן ליהדות, או שהם לא יהודים וכל זה.

אז בואו נסכם – אני גל ואני רפורמי ולא עליתי לארץ אתמול. אני ספציפית נולדתי כאן. אבי אבות אבותי עלה לכאן ב-1794. תתמודדו עם זה. אני שונא את הקרציות מהסוכנות היהודית, ואין לי עסק עם נתן שרנסקי. ולא איכפת לי מהדוד העשיר בארצות הברית. מצידי שטראמפ יזרוק את כולם מעבר לחומה לצד של המקסיקנים. אבל אני אזרח של המדינה, והמדינה הזו מוגדרת כדמוקרטיה, ובדמוקרטיה יש לי את הזכות, אותה אני דורש, לשוויון בגישה לשירותי דת לפי טעמי. לא בגלל שאני נורא עשיר ואפסיק לשלם, או שאכתוב לקונגרסמן שלי והוא יצביע נגד ישראל בפעם הבאה, אלא בגלל שאני אזרח ויש לי זכויות של אזרח. וחרדים יקרים – אתם מכירים את נימלר? או את להקת מאניק סטריט פריצ'רס? בטוח שלא ולא. אז נימלר כתב – 'כשבאו לקחת את היהודים שתקתי כי לא הייתי יהודי, וכשבאו לקחת את הקומוניסטים שתקתי כי לא הייתי קומוניסט… וכשבאו לקחת אותי לא נשאר אף אחד שיצעק." והמניק סטריט פריצ'רס שרים – "If You Tolerate This Your Children Will Be Next". בקיצור – אם עלה לכם הרעיון שבדמוקרטיה מותר לרוב לדרוס את המיעוט ולעשות לו את כל הדברים הלא יפים שאתם עושים לי בגלל שאתם הרוב, אז יש לי חדשות בשבילכם. אתם מיעוט. מיעוט שנוא ומבוזה. מיעוט שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לפגוע בו, וזה יהיה בצורה קצת יותר קשה מרחבה שוויונית בכותל. אנשים מאיימים על הבסיס של אורח החיים שלכם. תראו איך לפיד חוגג על מה שקורה היום. יש סכנה שהאיש הזה יהיה ראש ממשלה, ואז תרצו אותי לצידכם. אני אהיה שם, כי אני לא מסוגל לראות איך דופקים מיעוט, אבל את השיעור באנטי דמוקרטיה שאתם מלמדים היום, יש הרבה מאוד שלומדים בשקיקה.

אז כולם שואלים אותי איך היה וונדר וומן ומאוד מתפלאים שאני לא כל כך אהבתי. הפוסט הזה חיכה משהו כמו שבוע (ובינתיים היה הקוד האתי וגם התביעה שלי ממשרד הפנים) אבל הגיעה שעתו. אז ים ספוילרים מי שלא רוצה שלא תקרא.

סך הכל אני לא סובל קומיקס ולא מבין בני אדם מבוגרים שמתעסקים עם זה. אבל מכיוון שהרבה מאוד מאוד מהתוצר של הוליווד בימים האלה מתעסק עם החומרים האלה אני מוכן לקנות שזה משהו עמוק מאוד ומטאפורי מאוד (מה שיכול להיות נכון לגבי אלאן מור או 'המתים המהלכים' אבל אני בשום פנים ואופן לא קונה לגבי רוב הז'אנר הזה) ולהשקיע ככה שעתיים שלוש עם הילד במיזוג עם משקפי 3D על העיניים. אז במגבלות האלה שמתי לב שיש שתי חברות – מארוול ו-DC. מארוול יכול להיות פאן. אהבתי את דדפול, וגם את אנטמן מהסיבה המאוד מאוד פשוטה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות, האקשן סביר, סקס במידה, מינימום קישקושים ואפשר להעביר כמה שעות במזגן ולהרגיש שקיבלת בערך תמורה עבור הכסף כולל המזגן לא כולל הפופקורן. על DC השתלט אידיוט פשיסט בשם זאק סניידר, שפגיעתו הרעה ניכרה כבר ב-300 שהוא מתחרה עם 'סופרמן נגד באטמן שחר הצדק' על תואר הסרט הגרוע ביותר בהיסטוריה. אז העלילה של 300, סופרמן נ' באטמן וגם וונדר וומן שבו ניכרת ידו המסורבלת של סניידר הנ"ל (עוד נגיע) היא משהו כמו אקספוזיציה נורא ארוכה ולא נורא מעניינת. בלה בלה בלה, ידה ידה ידה, קרב נוראי. הטוב מת. כולם עצובים. מסך. הוא גם לא יודע לעשות את זה קצר. 300 היה 116 דקות, איש הפלדה 143 דקות, שחר הצדק 151, וונדר וומן 141. אז וונדר וומן לא ממש חורג מהתבניות הסניידריות האלה, וזה 141 דקות מבוזבזות לאללה גם בניכוי אפקט גל גדות שאני נורא אוהב והיא חתיכה עולמית ושורפת את המסך.

אז זה העיקר. אבל יש כמה דברים קשים בסרט שבכל אופן אני רוצה להעיר. אז ככה – אני לא מחפש היגיון בסרט קומיקס. אבל אני מחפש היגיון פנימי. אם לסופרמן יש עיני רנטגן זה לא משהו שיש לי איתו בעייה, אבל אם נאמר שהוא לא יכול לראות דרך דיקט,אבל יכול לראות דרך שכבה של עופרת, אז כאן יש איזה סתירה והעניין נופל. אז ההערות שלי מתחלקות לשלוש – חורים בעלילה שמנוגדים גם להיגיון הפנימי של הקומיקס. עניינים היסטוריים שמוצגים בצורה מטומטמת ומגוחכת. וכמובן הדקונסטרוקציה הפמיניסטית שהבטחתי בהתחלה.

אז ככה – וונדר וומן היא בתו הבלתי חוקית של ארס אל המלחמה או משהו והיא גדלה לה בתוך עם האמזונות שמסוגרים כבר אלפי שנים על אי. אז עקרונית היא גם צריכה להיות בת אלפי שנים. זאת אומרת שבאיזה שלב ההזדקנות שלה נעצרת. כי רואים אותה כילדה, נערה ואז גלגדות. אז למה ההזדקנות שלה נעצרה כשהיא בגיל של גלגדות, נאמר שלושים מינוס כזה למרות שהגיברת בת שלושים ושתיים, אבל נפרגן, ושל אמא שלה ודודה שלה (רובין רייט המאממת. עוד סיבה לראות את הסרט אם לא השתכנעתם ממני כמה הוא גרוע) נעצרה בגילאי חמישים שישים כזה?

אותה וונדר וומן עצמה לא בזבזה את הזמן על האי. היא קראה לא פחות משנים עשר ספרים על סקס והבינה שלשם עונג לא צריך גברים, וזה די מובן כי את הגבר הראשון ראתה כשהיא בגיל כמה אלפים ומשהו, וסך הכל בנאדם לא עשוי מעץ ואני נורא מפרגן לה וליתר האמזונות זו עם זו. אבל היא גם למדה מאות לשונות ולכן היא מקשקשת עם הטייס האמריקאי שנוחת בחוף שלה באנגלית מעולה במבטא לא ברור. אז מאיפה לך האנגלית גברת אי בודד? ודווקא במשלב הלשוני האמריקאי? למה לא אנגלית של צ'וסר או שייקספיר? או שאת מנותקת מהעולם או שאת לומדת את השפות הוורנקולריות כמו שקרא להן הדוקטורט שלי, ומתעדכנת בחידושים שוטפים. היא גם יודעת עות'מאנית. עות'מאנית מיי אס! אין שפה כזאת. יש אימפריה עות'מאנית שבה היה נהוג דיאלקט עות'מאני של השפה התורכית שעיקר השוני בינו ובין התורכית המודרנית הוא הכתב הערבי לעומת הכתב הלטיני שהנהיג אתא תורכ. אבל האימפריה העות'מאנית עוד קיימת בסרט (גם לזה נגיע) ולכן מה שמדובר שם ב-1918 הוא 'תורכית'. כמו שלא תקרא למלחמה 'מלחמת העולם הראשונה' כי אתה לא יודע שתבוא עוד אחת.

וכמובן שהגרמנים רעים ואויבי האנושות ויחד איתם התורכים. זה קצת כאב לי כי יש לי סימפטיה לתורכים במלחמת העולם הראשונה (למרות שאבי סבי נשא נשק נגדם, אני לא סגור על זה שהוא והמחתרת של החברים שלו לא לחמו בצד הלא נכון). אז על אדמת תורכיה היה מפעל סודי ביותר לגזים רעילים שניהלה איזה אחת מכוערת עם פרצוף מתקלף איזבל מרו, וצריך לעצור אותו לפני שמשהו נורא יקרה. אז האיזבל מרו הזו משחקת בתפקיד פריץ הבר (הכימאי היהודי שהיה איש הגזים הרעילים של הגרמנים במלחמת העולם, דמות שממש אבל ממש ממש שווה סרט) והיא רעה כמו  שרע יכול להיות. אבל הבוס שלה הוא הגנרל אריך לודנדורף. וזה כבר שיאים של גיחוך ועירבוב ואנ'לא יודע מה. הסצינה שבה לודנדורף פורץ למטכ"ל הגרמני רגע לפני הכניעה והורג את כולם עם גז חרדל כדי להמשיך את המלחמה על פי תכניותיו נראית כמו חלום רטוב של טר"ש אדולף היטלר בבית החולים בבואריה אחרי הכניעה. באמת. היטלר לא היה כותב את הסצינה הזו טוב יותר. אגב, בניגוד לזה שהוא נהרג על ידי וונדר וומן ב-1918, לודנדורף האריך ימים ופצח בפוטש חביב עם היטלר זה עצמו ב-1921. רק ככה שתדעו. אי אפשר לקרוא לדמות של גנרל גרמני במלה"ע הראשונה 'אריך לודנדורף' ולהרוג אותו ב-1918. זה כמו לקרוא לדמות בסרט על מלחמת העצמאות 'משה דיין' ולהרוג אותה ב-1948. אגב לודנדורף היה לאומן גרמני מהסוג הלא משהו, וגם חבר להיטלר, אבל לא היה הפסיכופט הרצחני שמציירים אותו בסרט. למעשה הוא היה גנרל מוכשר בעל חשיבה חדה, ועל שמו רשום אחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה, מערכת טאננברג. אז למה סתם ללכלך?

בכלל אם יש כאן מסר אידיאולוגי הוא נאבד. וונדר וומן היא נגד מלחמות. היא נלחמת בארס אל המלחמה שמתחפש לאיזה סיר פטריק מונטגיו או משהו (ברגע שרואים את הפרצוף העקום של דייוויד תיוליס שמשחק אותו מבינים מי הרע האמיתי), והמזימה שלו היא להביא למשא ומתן לשלום, שאחרי כמה שנים יתפוצץ וכך ינציח את המלחמה. רגע – זה לא שיש כבר מלחמה? יש כאן כמה שלבים מיותרים והלוגיקה לא נורא ברורה. אז משא ומתן לשלום זה טוב? אז האנשים האלה – כמו המונטגיו – שכל הזמן אומרים בואו נעשה שלום הם בעצם בעד מלחמה? אז האמרה Fighting for peace is like fucking for virginity היא בעצם מה שהסרט הזה רוצה להגיד? מה הקטע? סך הכל ממה שאני מכיר את סניידר הוא נורא אוהב קרבות ומלחמות, וזה עושה לו את זה אני מנחש ברמה גופנית ממש, כי הוא מראה את כל מנעד הרגשות והיכולת האינטלקטואלית של מתבגר בן 16 אחרי המבורגר מאוד כבד. לא יודע. כאן באמת לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי. ברצינות. מה שכן, אמירה אנטי מלחמתית נהדרת יש בחבורה שסובבת את וונדר וומן, ביניהם דמות מופלאה ממש של צלף סקוטי עם טראומת חפירות. המקום היחיד שהסרט הזה נגע בי, ועורר איזה שהוא משהו שקרוב לרגש אנושי. הקטעים הנדירים מדי של האינטראקציה בין החבורה של וונדר וומן שכוללת מבריח ערבי, צלף סקוטי שסובל מ-PTSD וגשש אינדיאני, הם נקודות אור קטנות באפלה מאוד גדולה.

  נעבור לפמיניזם? אז בקצרה – נתחיל מקצת התנצלויות וכאלה שממש מתבקש. רוב הנשים שראו את הסרט הזה חשו העצמה משמעותית, והזדהו עם וונדר וומן וראו בה איזה מודל מעצים לבנות שלהן. עם זה קשה מאוד להתווכח, וודאי שלי כגבר. אז אני לא יכול לומר ממש את מה שאני הולך להגיד – וונדר וומן מייצגת מודל פמיניסטי מיושן וליברלי, והדבר האמיתי הוא משהו אחר, אלא רק, כמו בית הדין הרבני בעניין הרחקות רבנו תם והעגונות, להמליץ. מי שמאוד תתעצבן ותקרא לזה הסגברה, אז אני בכל אופן אמלמל מתחת לפה שהוויכוח שלי הוא לא עם גלגדות שהיא אישה, או עם הבמאית פטי ג'נקינס, אלא עם חבורה של לא פחות משלושה גברים שאחראים לתסריט, והם זאק סניידר, אלן היינברג וג'ייסון פוקס, אז זה דווקא מותר.

בקיצ קיצור אם מישהי חושבת שלראות אישה עם מכנסונים ומחשוף וכתר מצחיק מרביצה זה מעצים, לא מתווכח, כי בתור גבר יש לי את הפריבילגיה לראות על המסך המון מודלים שונים של גבריות ולבחור את מה שמתאים לי, מה שלנשים יש פחות. אבל בשורה תחתונה יש עם זה כמה בעיות. בואו נקרא לזה מודל אליס מילר. דבר ראשון זה מקבל מודלים של כוח ומיליטריזם גבריים בעליל, שאני גם כגבר לא מקבל, ומנציח אותם בחברה במקום להילחם בהם. דבר שני, גם אם יש וונדר וומן אחת, וכמות מסויימת של טייסות בצה"ל (בכל מחזור שכולל כמה עשרות גברים יש אחת או שתיים). נכון, זה מראה שגם נשים יכולות וכל הכבוד וכך צריך, אבל בשורה התחתונה יחסי הכוחות נשארים על פי הפרדיגמה הפטריארכלית.

והנה סיפור קטן שמדגים את זה – ביבי טס לו לקפריסין כשמאחורי ההגה אחת 'הטייסת החרדית הראשונה'. הם נפגשו והוא בירך אותה, ויפה מאוד – גם טייסת אישה וגם חרדית, באמת שוברת כל הסטיגמות ומנפצת כל המגבלות, כמו וונדר וומן. אבל אז יצא השמוק השוביניסטי הקטן שכולנו ידענו שנמצא שם והוא שאל אותה 'מה את עושה עם ארבעת הילדים שלך כשאת מטיסה את המטוס'? טייסת טייסת, אבל כשזה מגיע ליחסי הכוחות האמיתיים, חייבים לשים אותה במקום.

אז זו הבעייה שלי עם הפמיניזם הליברלי, ועם וונדר וומן, ועם ביבי. מי ששרדה עד כאן זה פוסט שאני יותר מאשמח לתגובות.

תביעה שהגשתי נגד משרד הפנים על שהפר את חוק הספאם ופגע בפרטיותי

למרות שיש לי זכות יוצרים על הניסוח, אם מישהו ממש מתחשק לו להגיש ולא לחכות לראות מה קורה עם התביעה שלי אז בסבבה. זה תביעות קטנות לא צריך עורך דין בשביל זה. אגרה היא 330 ש"ח.

אל האקדמיה הגעתי, כמעט במקרה, לפני כארבע שנים. זה היה שילוב של האינרציה של הסיום המאוד מוצלח של לימודי התואר השני, עם התחושה שיש לי עוד מה לומר במסגרת הנושא המאוד פוליטי של הסדר המילט, ודחיפה של כמה וכמה ממרצי שחשו שיש שם עוד כמה טיפות לסחוט בלימון, אם לא כוס שלמה אפילו. לו הייתי חושד שבתוך חצי שנה מקבלת הדוקטורט אהיה כפוף ל'קוד אתי' האוסר עלי לכתוב ולהורות את שאני מאמין בו, את מה שאני רואה כאמת המחקרית, לדון באופן חופשי במחקרי ובתוצאותיהם, לא הייתי טורח. את אלפי השעות שביליתי במחקר משפטי – פילוסופי – היסטורי – פוליטי בארבע השנים האחרונות הייתי מקדיש ללימוד סודות הבישול הרומני, או המין הטנטרי, וגורם לסביבתי את העונג במידה שהסבל שהעיסוק האינטנסיבי בשיטת המילט, שרובם של הסובבים אותי רואים בו מטרד מעיק, גרם לה.

שמעתי אתמול את עירית לינור, נביאת הבורות האקדמית מבית מדרשו של הימין החדש, שופכת בגלי צה"ל את חמתה על 'המרקסיסטים הארורים הדקונסטרוקטיביסטים (לא הצליחה ממש להגיד את המילה הזו, אבל זו מילה שקשה מאוד להגיד ועוד יותר להבין) שקוראים את מרקס ואת דרידה.' אני לא סגור על זה שהיא ממש קראה את מרקס שהוא מיושן פלאים ומאוד כבד ואת דרידה שבאמת אי אפשר להבין (הדקונסטרוקציה נעה, או מבצעת את תנועותיה, את קוויה ואת חלוקותיה לא רק בקורפוס של מחבר באופן כללי, אלא לעיתים במשפט אחד או במרכיב מיקרוסקופי של קורפוס. נו באמת) אבל זה מבטא איזה סנטימנט רווח שנציג תנועת 'אם תרצו' שפעם בית משפט אמר עליה שהיא פשיסטית ואחרי כן היה ערעור ואני לא סגור מה קרה שם (מדייק כדי לא לחטוף תביעת SLAPP מכוונת היטב) ביטא אצל 'אורלי וגיא' במילים 'אליטה פוסט ציונית', או בואו נעשה את זה יותר פשוט – החבר'ה האלה ממדעי הרוח והחברה שמזיינים את השכל במילים גבוהות ולא אוהבים את מה שציונים אוהבים.

אז הכי פשוט למשל זה לסגור את כל מדעי הרוח והחברה שרק יוצרים דורות של מובטלים, וגם אלו מובטלים אנטי ציוניים תומכי BDS, וללמד, נאמר, ביולוגיה. קל מאוד לעמוד בפני כיתה וללמד ביולוגיה בצורה הכי פשוטה, בלי שום פוליטיקה, ואחרי כן מגלים כל מיני ריבוזומים ואפשר לזכות בפרס נובל, נכון? אז זה לא בדיוק עובד ככה כי בניגוד לקוד האתי וזה אנחנו יודעים בדיוק מה הדעות של עדה יונת, שחטאה פה ושם בפעילות פוליטית מחוץ לקמפוס, ואולי לא עמדה בכל הכללים שאמורים להפריד בינה ובין המוסדות האקדמיים שהיא לימדה בהם. אבל בתוך הקמפוס עצמו, העניין הזה עם הריבוזומים נקי מפוליטיקה, נכון?

לא ממש – והניסיון ההיסטורי יוכיח. במשך עשרות שנים שלטה בברית המועצות הגישה של ליסנקו ומיצ'ורין שזה שני חבר'ה נחמדים שהחליטו שאין דבר כזה תורשה והכל סביבה. זה זרק את הביולוגיה הסובייטית איפשהו לימי הביניים, ועד היום האקדמיה הרוסית לא התאוששה מהקטע הזה. ביולוגיה יכולה להיות מאוד פוליטית. תשאלו את כל החבר'ה האלה שחטפו כדור בראש מהנ.ק.וו.ד. בשנות השלושים רק בגלל שניסו  ללמוד את הדבר הבורגני הזה שנקרא 'גנטיקה'.

בואו נעשה לזה קונקרטיזציה. לפי הקוד של כשר פעילות פוליטית היא פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה בנושא הנמצא במחלוקת ציבורית. והפעילות הזו מוגבלת בכמה דרכים. ראשית, אסור להתבטא בכיתה בעניינים כאלה, יש 'לטפח מגוון' זאת אומרת להביא את כל הדעות בעניין מסויים בסילבוס וגם בכנסים ופירסומים אקדמיים, ויש מגבלות על 'מגוון צר' וצריך להתרחק מפעילות פוליטית בכלל ומהזדהות עם עמדה פוליטית.

עכשיו, תורת האבולוציה למשל, היא בדיוק נושא כזה. זאת אומרת שמעכשיו מרצה לביולוגיה לא יוכל ללמד את הנושא שלו תוך הבעת תמיכה באבולוציה, לא יוכל לקיים כנס מדעי מבלי להביא 'מגוון דעות' בנושא האבולוציה, ויצטרך ללמד ביחד עם הביולוגיה גם קצת תנ"ך בסילבוס. בתוך חמש שנים האקדמיה שלנו בביולוגיה תיראה בדיוק כמו האקדמיה הסובייטית בימיו של החבר טרופים ליסנקו. וזו דוגמה עדינה. עלו לי בראש דוגמאות היסטוריות (בכל אופן, קצת למדתי מדעי הרוח כשעוד אפשר היה) אבל הן מאוד פויה ואסור לדבר עליהן. טוב, נרמוז שהן מתייחסות למה שקרה כאשר שטחים שלמים בפיזיקה ובמתימטיקה סומנו כ'מדע יהודי' ואסור היה להתעסק איתם. תשאלו את היטלר למה לא הייתה לו פצצת אטום ב-1942, והתשובה תהיה בטח הקטע הזה עם הקוד האתי של האוניברסיטאות, אם כי ראשיהם הערופים של הסטודנטים (הפעילים פוליטית, פויה!) מ'השושנה הלבנה' מראים שהוועדות לאכיפה שם נקטו באמצעים שחזקה על כשר (אם כי על בנט אני לא סגור) שלא התכוון להם.

אז זה דופק לא רק את המרקסיסטים הדקונסטרוקטיביסטים (תסלחי לי עירית אבל אני לא מתכוון לכתוב את המילה הזו פעם שלישית בפוסט) שקוראים את דרידה. וסך הכל אני באקדמיה די הרבה ומספר האנשים שבאמת קראו את דרידה שאני מכיר הוא חד ספרתי נמוך. גם אם כוללים אותי, כי הוא באמת באמת כותב נורא מסובך ובצרפתית וקשה מאוד להבין. אבל מעבר לדרידאיסטים זה דופק כל דיסציפלינה מדעית שמבוססת על חשיבה חופשית וללא מגבלות. זאת אומרת שבערך… נו… אני חושב שנישאר עם כלכלה רק כי זה לא מדע אמיתי והוא נשלט על ידי אמת מונוליטית הגמונית שאף אחד לא ממש מתווכח איתה ובנט ממש אוהב.

אז אני שמאלן דרידאיסט דקונסט… נו הדבר הזה, וגם קצת מרקסיסט. לא הרבה כי התקדמתי בחיים וקראתי את גרמאשי ואסכולת פרנקפורט וכאלה, ואני מבין בערך איפה מרקס טעה, אבל עדיין מאמין באמת הבסיסית של היהודי הגדול הזה. אבל אני אוהב את המדינה שלי. כפטריוט נאמן – אם מודדים את הפטריוטיזם שלי בבנטומטר אני יכול להגיע ביום טוב אפילו לכמה מאות מיקרו בנט שזה די הרבה סך הכל – אני אומר שאם מישהו מחפש את היתרון האיכותי שלנו, בכל שטח מדעי הוא יימצא בדיוק במקומות שהקוד האתי חונק, ולכן אני מתנגד לו לא רק כי אני רגיל לנשום אוויר של חופש ולחקור וללמוד וללמד את העולה על דעתי, אלא כי אני אוהב את המדינה שלי ולא רוצה לראות אותה הופכת למדינת עולם שלישי פשיסטית, כאשר את מקומם של מייסדי האקדמיה בישראל – בובר, מגנס, וייצמן ואיינשטיין תופס עדר של קרנפים.

אני בסך הכל בערך מלמד חצי קורס שיש בו שמונה סטודנטים. מצטיינים, כי זה העניין, אבל סטודנטים. אם וכאשר ייכנס הקוד לתוקף אין לי כוונה לכבד אותו ולו לרגע. הסטודנטים שלי ילמדו כל מה שאני יודע על המילט, כי זה מה שאני יודע ללמד, וכי זה חשוב ללמוד את זה. אם מישהו מהם ירצה להביע דעה, אקשיב לה רוב קשב. כי זה היופי שבדיאלקטיקה (נכון, מרקס, אבל לפניו הגל, והגל כשר) התיזה והאנטי תיזה שמהן עולה הסינתיזה. הדיאלוג הסוקרטי של שאלות ותשובות שמהן עולה האמת. ואם כסוקרטס, אצטרך לשתות את כוס התרעלה, אשתה אותה. אנא שלמו בשמי את התרנגול שאני חייב לאסקליפיוס.

פעם, כשהייתי צעיר ועול בימים, הייתי באיזה מוצב בלבנון. היו חבר'ה שהסתבכו באיזה כפר ולא היו יכולים לצאת ממנו. אני הבטתי מהם ממרחק בטוח מתוך בונקר מבוטן שנמצא על הר גבוה, ובמשך כמה וכמה שעות כתשו השריון שלנו וקצת גם חיל אוויר את הכפר, וגם אני קצת קצת הורדתי ארטילריה, כי סך הכל לא היה נעים לשמוע את החבר'ה מתחננים ברשתות הקשר. אז ככה. בניגוד לאנשים שנמצאו מחוץ לבונקר המבוטן על ההר הגבוה ונלחמו למטה בכפר, שהיה להם מה לעשות באותו יום חוץ מלשמוע רדיו, אז אני הקשבתי לרדיו בסבבה. וככה בשתיים בצהריים היה מהדורת חדשות בגל"צ שהתפוצצתי מצחוק. 'דובר צה"ל מכחיש את הדיווחים ברדיו החיזבאללה ולפיהם צה"ל תוקף בשעות הבוקר בכוחות שריון אוויר וארטילריה את הכפר…" למה מה עשיתי כבר כמה שעות? למה לשקר? ועוד ברדיו. אז זה נגמר טוב ונגמר רע. נגמר טוב שכל חיילינו חזרו בשלום לבסיסם, ואשקרה זה לא תמיד נגמר כך. זה נגמר רע שמאז אני לא מאמין לדובר צה"ל. וזה היה כמה עשורים טובים לפני שמירי רגב כיהנה בתפקיד הזה. אני גם לא מבין מה הקטע. הם יודעים שאנחנו יורים עליהם. אנחנו יודעים שאנחנו יורים עליהם. למה לשקר? אפשר פשוט לא לשדר את הידיעה הזאת בחדשות. כאילו כל מאזיני גל"צ מקשיבים גם לרדיו החיזבאללה ולוקחים ללב שכוחותינו תוקפים כפר תמים בכוחות של שריון, חיל אוויר וארטילריה, ועוד מעט יצאו להפגנה מול משרד הביטחון.

אבל מה, אני תמיד אופטימי. ובסבבה. אז נתתי לדובר עוד צ'אנס. באמת! אז חלפו עברו, נאמר נו… אלפיים ושתיים פחות אלף תשע מאות שמונים ושמונה נאמר. ארבע עשרה שנים. וגייסו אותי לחומת מגן כדי לעשות את הדבר שאני יודע לעשות שזה לשבת בתוך בונקר ממוגן ולהסתכל מרחוק איך אחרים מסתבכים. אז לא רק גייסו אותי. גייסו אוגדה שלמה, ומה כנראה לא חשבו מספיק כי לא גייסו איתנו גם מספיק מנות קרב כדי להאכיל אותנו. החזיקו אותנו בהאנגר ענקי בתוך בסיס, ושלושה ארבעה ימים התכוננו שזה להכין את הכלים והנשקים, וללמוד את הגזרה (שהתחלפה כמה פעמים עד שהתקבעה על בית לחם). ולא נתנו לנו אוכל. בחיים לא הייתי כל כך רעב. בחיי! אני זוכר שביום השלישי או הרביעי ירדנו חמישה אנשים על קופסה טונה שמצאנו זרוקה באיזה נגמ"ש. לא משנה. זה כבר היה עידן הטלפונים הסלולריים, ושוועת האנשים הרעבים הגיעה כנראה הבייתה. אני לא התלוננתי, כי סך הכל זה מלחמה וזה. אבל כנראה שיש מפונקים ממני, העשוי מעשת ופלדה. אז אנחנו נוסעים באוטובוס לבית לחם. זה מה שפתר לנו את בעיית הרעב כי בדרך ממש עצרו לנו אנשים והעלו לנו לאוטובוס צ'ופרים ואוכל וכאלה. ירושלמים חמודים. ובדרך ברדיו שומעים ראיון עם אנ'לא יודע מי שאומר שהייתה בעייה אבל צה"ל הצליח להתגבר, וכל החיילים שגוייסו בחירום עכשיו נורא שבעים. וואלה! דובר צה"ל – הרעש הזה שאתה שומע זה הבטן שלי שמקרקרת. למה לשקר? לא יפה. ועוד ברדיו! אבל זה חשוב נורא למורל בבית, שלא יחשבו שחיימק'ה שלי יוצא לקרב רעב. Fool me once – shame on you. Fool me twice – shame on me. בחיים בחיים בחיים בחיים אני לא אאמין יותר לדובר צה"ל.

טוב אז עכשיו נשמע את הודעת דובר צה"ל מהיום הראשון למלחמת ששת הימים שהיה – אמאל'ה – לפני חמישים שנה.

נו… זה קליפ של איזה שעתיים, אבל אנחנו צריכים רק את הדקה דקה וחצי הראשונה. אז לטובת הקוראים אני אתמלל –

"כאן קול ישראל ברשת ב'. השעה תשע והנה החדשות. המצרים פתחו הבוקר בהתקפה אווירית ויבשתית. כך נמסר למערכת קול ישראל. כוחות שריון מצריים התקדמו עם שחר לעבר הנגב. כוחותינו יצאו לקראתם להודפם. במקביל נראה על מסכי המכ"ם מספר רב של נתיבי סילון מצריים שהתקרבו לעבר חופי הארץ. נסיון דומה היה גם באזור הנגב. כמה שרים הוזמנו להתייעצות אצל ראש הממשלה מר לוי אשכול. דובר צה"ל הודיע הבוקר – משעות הבוקר היום מתחוללים קרבות אוויר ושריון עזים בין כוחות מצריים שנעו לעבר ישראל לבין כוחותינו שיצאו לבלום אותם. עד כאן הודעת דובר צה"ל."

כשההודעה הזו, שאף מילה בה אינה אמת (טוב, זה כנראה באמת היה קול ישראל ברשת ב', אבל זה בערך כל האמת בהודעה) הוקראה בשעה תשע בבוקר, חיל האוויר המצרי, הסורי והירדני כבר לא היו קיימים, והכוחות המצריים לא נעו לעבר ישראל וכוחותינו יצאו לבלום אותם, אלא שהכוחות המצריים נעו לעבר מצרים וכוחותינו יצאו לרדוף אחריהם, או משהו כזה בערך. אז למה לשקר? ועוד ברדיו? לא יפה.

כל החיים שלי גדלתי על האגדה של 'קול הרע"מ מקהיר' ששיקר כל מלחמת ששת הימים ש'כוחותינו מתקדמים בכל החזיות'. מצרף כאן את צד ב' של התקליט 'קול הרע"מ מכל החזיתיות', שהיה להיט של ממש על הפטיפון של אבא שלי כשהייתי ילד, שזה חמש דקות ואני מתמלל את הארבעים שניות הראשונות –

"רבין הסתמך אמש בדבריו על השקר, הכזב והזיוף אודות תוצאות המערכה של יום אתמול, האמת התחילה להופיע בפניכם, התבוסה היא מנת חלקם של שליטיכם, בכל החזיתיות הערביות. אתם תמיד המשלמים את המחיר. שילמתם בשנת 56 דם יקר, והנה אתם מקריבים דם נוסף, בגלל טפשותו של דיין והתרברבותם של אשכול ורבין."

מלבד להתגזען על המבטא הערבי של הקריין, וזה שהוא אמר 'חזיתיות' במקום 'חזיתות' (שוס היסטרי… מתגלגל מצחוק כבר חמישים שנה) אני לא רואה הבדל משמעותי בין שני הטקסטים. הקריין מדבר בשפה זרה שאינה שפת אמו, אז הוא פחות רהוט מזה של רשת ב'. אבל סך הכל שתי ההודעות הן שקר. ההבדל הוא שהקריין המצרי שיקר לאוייב, ואנחנו משקרים לעצמנו.

ומאז לא הפסקנו לשקר לעצמנו. שידנו מושטת לשלום. שאפשר להחזיק עם שלם תחת כיבוש חמישים שנה. שירושלים מאוחדת לעולמי עד (טוב, בשביל ההבהרה, מה זה החומה הזאת באמצע?) שאנחנו דוד הקטן והם גוליית הגדול ואפשר להתנהג בהתאם. חלק מהשקרים האלה התפוצצו לנו בפרצוף ביום כיפור, אבל חלק מחזיקים עד היום. והם גורמים להתנהגות של הרס עצמי, שבאמת מעמידה את מה שבנינו כאן בתשע עשרה השנים שקדמו לחמישים השנה בסכנת כליון.

היום זה חמישים שנה לכיבוש. שזה פחות או יותר הדבר הנורא ביותר שקורה כאן, דבר שחותר תחת עצם הקיום של המדינה הזאת הרבה יותר מנתיבי הסילון המדומיינים המתקרבים לאזור חוף הים, ותחת הבסיס המוסרי שלנו כאן, ותחת החיים שלי.

סך הכל נולדתי לתוך הכיבוש, ואני אמות הרבה לפניו. בואו נהיה ריאליים. לפני שלושים שנה היינו במחזמר 'מאמי' ושמענו 'עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין…' אז המתנו בסבבה ולכיבוש מלאו כבר חמישים שנה, ואני לא הייתי שולל חמישים שנה נוספות לפחות, ואיך להגיד, אין לי תכניות לטווח כל כך רחוק.

אז מה אפשר לעשות? סך הכל לא הרבה. כי התרגלנו. וכי כל כך הרבה אנשים מרוויחים כל כך הרבה מזה. וכי זה נהיה מין שיגרה כזאת. וכי כבר נולד דור שלישי ורביעי למתנחלים, שכבר מתחיל להיות לא יפה להזכיר להם. אז אפשר לכתוב את הדברים האלה, כי עוד מעט גם זאת תהיה בעייה. כי חלק מהדברים הלא נחמדים שהכיבוש הביא איתו זה המילה הלא יפה הזאת פשיזם, שאומרת שמי שחושב אחרת צריך להוציא אל מחוץ לגדר. וזה נהיה בון טון בממשלה הזו, פשיזם וסתימת פיות. זה פרט לאגף הקצת יותר קיצוני מהאגף הפשיסטי, בואו נקרא לו בעדינות 'תקומה' או איך שלא קוראים לקרציה על הגב של בנט, שחושב במונחים של ספר יהושוע, וכמה שזה נראה לא נתפס עכשיו ענייני ספר יהושוע וצה"ל יידע איך להתנהג, אז לכו ספרו לאשכול שעוד חמישים שנה עוד נחזיק בשטחים ויהיו שם חצי מליון מתנחלים. הוא היה שופך את החצי כוס תה חצי כוס קפה מרוב תדהמה. במציאות של הכיבוש אין כבר דבר שלא מתקבל על הדעת.

יורצייט שמח לכל.